חדירה דוקומנטרית עד העצם

זה מתחיל בחיטוט במעי הגס של גיא מרוז בפריים-טיים ונגמר במעקב של הרשויות. הצורך לתעד הכל יחזור אלינו כבומרנג

מיקי לוי | 6/4/2009 11:16 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
פרסומת העומק. כך קרא הפילוסוף רולאן בארת לז'אנר הפרסום הקלאסי של אבקות כביסה. כל אחד מכיר את הסגנון הזה של תשדירים, שמשודר בווריאציות שונות משנות החמישים ועד היום: "החומר הפעיל" חודר אל תוך הסיבים ומנקה אותם מבפנים. אנחנו, כצופים, עדים לכל התהליך. בספרו "מיתולוגיות" כתב בארת כי האשליה של העומק, החדירה אל תוך גוף כלשהו, מעניקה לנו את התחושה שאפשר לגרש ממנו את הלכלוך.

היום, העומק והחודרנות מאפיינים לא את הפרסומות. הם שולטים כמעט בכל גורם בתרבות שלנו. בשבוע שעבר קיבלנו כמה דוגמאות. למשל, "האולפן השקוף" של ערוץ המוזיקה הישראלי, הממוקם בנמל תל אביב, כך שכל אחד יכול לראות מה קורה בפנים. דוגמה נוספת היא תערוכה חדשה של אמן-רופא, שמכניס דברים שונים ומשונים, מאוכל ועד צעצועים, לסריקת סי-טי, כך שהם יוצאים שקופים. והשיא היה בתוכנית "לנצח את הסרטן", כשגיא מרוז ניגש לקולונוסקופיה, בדיקה פולשנית בתוך המעי הגס.

המצלמה נעה בתוך מעיו של מרוז, לעיני הצופים. "או, הנה פוליפ", אומר הרופא אל מול מבטה החמצמץ המתחלחל של אורלי וילנאי, שותפתו-זוגתו של מרוז. זו אותה וילנאי שמגישה את "השתולים", תוכנית על טוהרת "החדירה" העיתונאית.
אשליה של עומק

ותראו מה קורה בחדשות. אין היום תוכנית תחקירים שמכבדת את עצמה בלי סצנה אחת לפחות של מצלמה נסתרת, גם אם לפעמים אין בה צורך אמיתי. ויש גם את טריק הצמדת המיקרופונים לפוליטיקאים סוררים, כדי שיהיה אפשר לתפוס אותם בשעת מעשה: בגלגולים קודמים - בנימין נתניהו, אברום בורג, ופואד בן אליעזר, בקדנציה הנוכחית - ציפי לבני ואהוד אולמרט, שנתפסו בדיבור ועברו לאחר מכן לפתקים. לבני הביטה אז למעלה, בהרמת עיניים מודאגת אל המיקרופון הבולש, כמו אדם בשעת מעשה מביש המביט אל אלוהיו המאשים.

אשלית המבט החודר, האשליה של העומק, גורמת לנו להרגיש טהורים במובן הכי דתי של המילה, במובן המיתולוגי, כפי שציין רולאן בארת. אנחנו משלים את עצמנו, למשל, שאם הפוליטיקאים שלנו מפחדים מהמיקרופונים הסמויים ומהמצלמות הנסתרות, הם יתנהלו באופן תקין יותר.



אבל יש עוד כמה אנשים שחושבים כי מבט חודרני יותר עוזר "לטהר" את החברה. אתם לא רואים אותם, אבל הם רואים אתכם ושומעים אתכם. הכוח שלהם עולה ככל שהמגמה התרבותית לחטט, לחדור עד העצם, מתגברת. הנה דוגמה, גם מהשבוע שעבר: מאז שנחקק חוק "האח הגדול", המאפשר למשטרה לקבל נתוני תקשורת ללא צו בית משפט, נעשה בו שימוש 755 פעמים בפרק זמן של חצי שנה. ודוגמאות מהעולם: בבריטניה מציעים פיקוח ממשלתי על האתר החברתי פייסבוק ודומיו, לצורכי מלחמה בטרור כמובן, ובסין נחשפה רשת ריגול בינלאומית באינטרנט.

אי שם, בחדרים אפלים, מישהו סבור שהחדירה, המיתוס של העומק, כמו אבקת הכביסה בפרסומת, תעזור לו "לנקות" כל מיני "לכלוכים", ולעזאזל זכויות הפרט. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם צופים בתחקיר מצלמה נסתרת. היום צופים, מחר מושאי מעקב.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מיקי לוי

עורך בדסק החדשות של מעריב, במוסף שבת ומבקר ספרים

לכל הטורים של מיקי לוי

עוד ב''מיקי לוי''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים