קיר של תקווה: על פרשת פיל ספקטור
התקדים המהותי במשפטו של פיל ספקטור הוא שמערכת המשפט הקליפורנית מצאה סוף סוף את האומץ להרשיע את סלבריטאיה
ספקטור. הציל את Let it be. צילום: רויטרס
כזכור, מבוקשו ניתן לו עשר שנים לאחר מכן; את All Things Must Pass, אלבומו המשולש המדהים של ג'ורג' הריסון מ-1970, הפיק ספקטור; בהוצאתו המחודשת של האלבום המשולש ב-2001 כתב הריסון, הביטל המתוק, חובב הארי קרישנה ואורז חום, "אני עדיין אוהב את השירים בתקליט ומשוכנע שהם ישרדו את האופן שבו הם הוקלטו".
בשבוע שעבר, במשפטו השני, הורשע פיל ספקטור, 69, בהריגה. המשפט הראשון נפסל משום שהמושבעים לא הגיעו להסכמה מלאה. במשפט הראשון ייצגו אותו, לחלופין, מרווין מיצ'לסון, המתמחה בגירושים, ורוברט שפירו, מחברי הצוות שזיכה את או ג'יי סימפסון. בזמן שחלף זיכה חבר מושבעים אחר את וויליאם ("ברטה") בלייק, שהמילה "אשם" קטנה עליו, מרצח אשתו ותפס את סימפסון באיזו פריצה תמוהה לקזינו בווגאס.
גם אם אינכם מכירים את הפרטים שקשורים בספקטור, הוא הנעבעך היהודי הקטן, כמעט ננס, שמשנת 2003 נראה נכנס ויוצא מבתי משפט עם התסרוקות המשונות ביותר בתולדות המשפט. להקראת פסק הדין בשבוע שעבר, הגיע ספקטור בשיער כמעט ביטלסי ונראה כמי שסכיני מנתחים רבים עבדו על הבעת השנאוצר העצובה שלו. בימים יפים יותר הסתובב ספקטור עם כדורי אפרו ענקיים, לעתים בלונדיים, שנראו כמו משהו שקורה למי שתוחבים את אצבעו לשקע חשמלי.
זה לא שיש מי שחושב באמת שספקטור בריא בנפשו. לא ממש. מה שוודאי ישפיע על גזר הדין שלו. אלא אם תחליט קליפורניה לכפר על כל עוונותיה הקודמים, כששלחה הביתה, שמחים וטובי לב, סלבס שהיו אשמים בעליל אך נמצאו גדולים מדי על מושבעים שנבחרו בתבונה. זה ודאי פרט משני והייתי מהסס מלהטיל בו ספק, אבל עורך הדין האחרון של ספקטור היה דורון ויינברג מסן פרנסיסקו, כשמו כן הוא, יליד ישראל 1948, הנחשב לאחד התותחים הכבדים בתחומו, ולא צלחה דרכו.
לפני שהפך לאחד המפיקים המוזיקליים הבולטים בזמנו והמציא את האפקט המכונה "קיר של סאונד", שלא תמיד ברור למה מכוונים, התאבד אביו כאשר היה פיליפ ספקטור בן שמונה. אני הייתי מחפש את חיבתו הפתולוגית לאקדחים שם, בהתאבדות האב. ספקטור עיצב את הצליל המיוחד של להקות הדו-וופ השחורות לפני שעבר לביטלס, לראמונס ולאחרות. אלה השירים הראשונים המסגירים את גאונותו המוזיקלית, לא המאוחרים.
הוא היה נשוי בערך ארבע פעמים ויש לו שמונה ילדים, ובשום הקשר הוא לא נחשב אב או בעל השנה ולא קיבל את מגן המשפחה המתפקדת. אולי משום שהשריטה שלו הייתה ידועה ומזוהה, הוא התנהל בלבה של פמליה גדולה ששינעה אותו מהלימוזינה, למטוס הפרטי, לחדר במלון, למסעדה. מישהו נשא את חיות המחמד שלו. מישהו אחר את התרופות. מישהו את קופסת הנשק. ומישהו תמיד היה מוכן עם כדורי הרגעה, אם פיליפ יחליט להתלקח במקום פומבי ויתחיל לנופף באקדחו כמו וויאט ארפ.
הוא היה מספר בדיחות רעות במיוחד, ורבות: שני יפנים יושבים בסאונה. הראשון אומר לשני, אני מתנצל שעליי להביך את ידידי, אבל אשתך בוגדת בך עם יהודי. בארוחת הערב פונה המקורנן לאשתו ואומר, אומרים לי שאת בוגדת בי עם יהודי? או, אקידו-סן, מי אמר לך משיגעס כזה? זה ספקטור.
רוב הזמן הוא היה איש מתוק שחי בטירה בסגנון פירנאי שאף אחד לא היה יכול לזוז בה ללא רשותו המפורשת. איש מתוק שאיים על שש נשים בשש פעמים שונות באקדח, ואף אחת לא לקחה אותו ברצינות ולא התלוננה במשטרה. אחת התלוננה ואחר כך משכה את תלונתה.
את המנוחה לנה קלרקסון הכיר ספקטור בערב שבו מצאה את מותה. ברור שקלרקסון הייתה שיכורה. שהיא רצתה לראות, ואולי אף לשחק, עם אחד האקדחים של ספקטור. שהתפתח שם משהו נוסח רולטה רוסית. באף תסריט לא ברור שספקטור לחץ על ההדק. הסעיף שבו הואשם היה הריגה, לא רצח. על כרטיס הביקור של קלרקסון היה כתוב דוגמנית/יחסי ציבור/מפיקה/שחקנית ויועצת, והיא לא הגיעה לביתו של ספקטור במקרה.
האקדח היה כנראה תמיד חלק ממשחק הפיג'מות בטירה הפירנאית.
התקדים המהותי במשפטו של ספקטור - חוץ מימי השיער הגרועים שלו - הוא שמערכת המשפט הקליפורנית מצאה סוף סוף את האומץ להרשיע את סלבריטאיה. רוברט בלייק חיסל את אשתו כמו כלב חולה שמסתובב חופשי. סימפסון שחט את אשתו והסתובב חופשי. הרשימה ארוכה וטרחנית. אבל ספקטור, וזאת אינה הערה על רקע אנטישמי, נראה כמי שמערכת המשפט בלוס אנג'לס יכולה לשפוך עליו את הזעם שנפקק בה שנים כה רבות, מהאחים מננדז, צפונה ודרומה.
עורכי הדין של ספקטור יכולים לטעון לאי שפיות מתמשכת ולזכות בה. מצד שני, יכול להיות שעל ספקטור לחשוב למי הוא רוצה להוריש את פאות האפרו שלו.
