אני חושב שהרגתי מישהי: סיפורו של פיל ספקטור
פיל ספקטור שינה כמעט לבדו את עולם הפופ אבל לצד ההצלחות שהביא לביטלס, ללאונרד כהן ולראמונס, הוא נודע גם בחיבתו לאקדחים, בהתפרצויותיו, בדיכוי החולני שכפה על קרוביו ובפאות המשונות שחבש בשבוע שעבר, עם הרשעתו ברצח השחקנית לאנה קלרקסון, הסתיימו חמישה עשורים של טרור ותימהונות
פיה של האישה, כוכבנית עבר ומארחת במועדון בהוליווד בשם לאנה קלרקסון, היה מנוקב בקליע מאקדח קולט קוברה ריבולבר 38.
על השטיח האדום שלרגליה היו מפוזרות שיניה השבורות. "היא התאבדה", אמר להם ספקטור. בדוח שכתבו השוטרים בהמשך תוארה התנהגותו כ"מוזרה". הוא סירב לדרישתם להוציא את ידיו מהכיסים ואחרי מאבק קצר, שבמהלכו נאלץ אחד השוטרים להשתלט עליו באמצעות שוקר חשמלי, נעצר ספקטור ונגרר לניידת וממנה לבית המעצר המחוזי. כמה ימים אחר כך שוחרר בערבות עצמית של מיליון דולר.
האירוע הזה נתן את האות לפתיחתה של סאגה משפטית מפרכת שנמשכה שש שנים והסתיימה רק בשבוע שעבר. ספקטור בן ה-69 הורשע ברצח מדרגה שנייה, עבירה שעלולה לעלות לו ב-25 שנות מאסר. האיש שנכנס להיסטוריה של הפופ בזכות "חומת הסאונד" שהגה ועיבד עם הביטלס, טינה טרנר, לאונרד כהן ומוזיקאים רבים אחרים - ייאלץ, כנראה, לבלות את שארית ימיו בכלא.
סיפור הנסיבות שהובילו אותו לביצוע הרצח פותח צוהר אל אורח חייו המסואב של מי שהוגדר כגאון מטורף ושחייו בעשורים האחרונים הם מסכת מתמשכת של דרמות, שערוריות, אלימות קשה ויצירה מוזיקלית מופלאה. סימנים ראשונים לאסון המתרגש הופיעו מזמן. ב-77 , אחרי התלאות שעבר עם ספקטור - כולל איום ברצח - בהפקת אלבומו השנוי במחלוקת Man Death of a Ladies, אמר עליו לאונרד כהן, "אני לא חושב שהוא יכול לסבול שום צללים אחרים מלבד האפלה הפרטית שלו". האפלה המתמשכת הזאת אחראית לאקורד הסיום העגום שבו בחר לסיים את חייה של לאנה קלרקסון ואת חייו האישיים והמקצועיים.
לאנה קלרקסון, שחקנית בסרטים סוג ז', הייתה אחת מאלפי הנואשים שחגים סביב הוליווד מאז נוסדה. היא נולדה בקליפורניה, הייתה ספורטאית מצטיינת, ובתחילת שנות ה-80 נהנתה מקריירה כדוגמנית. אחרי מגוון תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה, היא קיבלה תפקיד משנה בדרמת ההתבגרות המצליחה של איימי הקרלינג, Fast Times at Ridgemont High, סרט שהציג את דור השחקנים החדש של הוליווד, בהם שון פן, ניקולס קייג', ג'ניפר ג'ייסון לי ואחרים.
ב-85' היא זכתה בתהילה זמנית, מעט מפוקפקת, כשגיט למה את התפקיד הראשי ב"מלכת הברברים", סרט פנטזיה זול מפס הייצור של מפיק הטראש רוג'ר קורמן, שכלל גם סצנות עירום. ארבע שנים לאחר מכן חזרה קלרקסון לתפקיד במסגרת סרט ההמשך. היא הופיעה כאמזונה המתאבקת בבוץ, שוב בעירום, בזבלון של ג'ון לנדיס, "אמזונות על הירח", אבל מכאן ואילך הידרדרה הקריירה שלה עד שלמעשה חדלה להתקיים.
בתחילת שנות ה-90, כשקריירת המשחק מאחוריה, נאנקה קלרקסון בקשיי פרנסה. תקופה מסוימת הפעילה אתר אינטרנט שבאמצעותו שיווקה את סרטי הלוחמות המעורטלות שלה. אחר כך הפיקה וביימה קלטת בכיכובה, "לאנה לא מצונזרת".
בתחילת 2003, כשכבר לא הצליחה לשלם את התשלומים החודשיים על הרכב שלה והחלימה מתאונה שבה שברה את שני פרקי ידיה, נאלצה לחפש מקור הכנסה אחר והחלה לעבוד כמארחת ב"בית הבלוז", במועדון פופולרי בווסט הוליווד. ב-2 בפברואר 2003, אחרי שכבר
"היא הייתה שיכורה וקולנית", אמר בריאיון למגזין "אסקווייר" ביולי 2003, חמישה חודשים אחרי הערב שבו התגלתה גופתה, "והיא ביקשה לראות את הטירה שלי. כשיצאנו, היא לקחה מהמועדון בקבוק טקילה".
אחרי שספקטור השאיר טיפ של 450 דולר על חשבון של 13 דולר, השניים נסעו לאחוזתו, ומכאן ואילך מתחילים המאורעות להתערפל ולהשתבש. כשלוש שעות אחרי שהשניים הגיעו לאחוזה לכוסית לילית מאוחרת, יצא ספקטור המבולח מדלת הכניסה אל החצר, שם חיכה ברכב אדריאנו דה סוזה, הנהג המחליף שלו לאותו לילה. "אני חושב שהרגתי מישהי", אמר ספקטור לדה סוזה, שמיד התקשר למשטרה. כמה שעות לאחר מכן ספקטור היה במעצר, ממתין להגשת כתב האישום. תוך כמה ימים הוא גייס את דמי הערבות ויצא לחופשי. הלווייתה של קלרקסון התקיימה ב-19 בפברואר. היא הייתה בת 40 במותה.
הארווי פיליפ ספקטור נולד ב-26 בדצמבר 40' בברונקס, ניו יורק, למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני-נמוך. בגיל 13, ארבע שנים אחרי התאבדותו של אביו, עקר ספקטור עם משפחתו ללוס אנג'לס, שם החל לעסוק במוזיקה. ב-58' הגיעה הטדי ברז, הלהקה שהקים ספקטור עם חברים מהתיכון, למקום הראשון במצעד האמריקני עם הלהיט שכתב כפרפראזה על הכתובת שנחרטה על מצבת אביו- To Know Him Is To Love Him.
הסינגל מכר יותר ממיליון עותקים, והלהקה הוחח תמה בחברת תקליטים. שרשרת הסינגלים שהוציאה לאחר מכן לא זכתה לאותה הצלחה, וב-59' נפרדו דרכיהם של החברים. כל אותה עת ביקר ספקטור באולפני הקלטות שונים, התחבר עם מפיקי מוזיקה מצליחים וניסה ללמוד כל מה שניתן על התהליכים השונים המתאגדים ליצירת מוזיקת רוק ופופ. כך החל להתעצב אצלו ייעודו האמיתי - הפקת מוזיקה לאמנים אחרים.
בראשית שנות ה-60 השתלם ספקטור בכמה אולפנים בניו יורק כנגן הקלטות וכעוזר למפיקים מוזיקליים. במקביל, החל לעבוד כנגן וככותב עם זמר הסול האגדי בן אי קינג ("סטנד ביי מי"). ב-61' הגיע להיט שכתב לו, "ספאניש הארלם", למקום העשירי במצעד ה"בילבורד". בסתיו אותה שנה הקים עם המפיק המוזיקלי לסטר סיל את חברת התקליטים פיליז רקורדס. ספקטור לא החתים אמנים רבים, אבל אלה שכן החתים קיבלו ממנו את כל תשומת הלב. בין האמנים שאיתם עבד ידועים להקות הנשים הקריסטלס והרונטס (שלהן הפיק את הלהיט "בי מיי בייבי"), אייק וטינה טרנר, ו-The Righteous Brothers, שלהם הפיק את Unchained Melody האלמותי.
בגיל 21 רכש ספקטור את החברה במלואה. הוא היה עכשיו בעל חברת התקליטים הצעיר ביותר באמריקה ומיליונר. בשנים הבאות הוא ניפק שרשרת חסרת תקדים של להיטים שהופקו עם טביעת ידו המיוחדת: עיבודים עשירים, שכבות על גבי שכבות של סאונד ויעד סופי מדויק - מצעדי פזמונים, תחנות רדיו ומיליוני זוגות אוזניים צעירות.
במשך התקופה הזו התגבשה משנת ההפקה המוזיקלית שהפכה לשמו הנרדף: of Sound The Wall. ספקטור מילא את הסטודיו הקטן שלו בנגנים מכל הסוגים: כלי מיתר, כלי נשיפה, וצבא שלם של כלי הקשה, הקליט עם כל יחידה בנפרד את השירים ומיזג את הטרקים השונים תוך שהוא משתמש בהד הטבעי שנוצר בחדרי האולפן, במקום לנסות לטשטש את האפקט כיתר עמיתיו לתקופה. התוצאה - רקע מוזיקלי דחוס ומלא נפח - הפכה אותו לשם דבר בעולם המוזיקה, ושינתה את קונבנציות הרוק של שנות ה-60, ממוטאון ועד אלביס. דאסטי ספרינגפילד, אבבא, ברוס ספרינגסטין, הסקס פיסטולז, הקלאש ורבים אחרים השתמשו בטכניקות שפיתח ספקטור, שהפכו עם השנים לאלמנטריות ואף תרמו ליצירת ז'אנר מוזיקלי שלם שהתבסס על השימוש במיסוך סאונד כבד, דיסטורשן והדהודים: השוגייזינג.
אבל לא רק את חומת הסאונד המציא ספקטור. באמצעות עבודתו עם הרונטס והקריסטלס, שלהן כתב והפיק את רוב החומרים, הניח ספקטור את היסודות לדגם להקות הבנות, ובהמשך להקות הבנים, שהחלו לשלוט ביד רמה בסצנת הפופ החל מסוף שנות ה-80, והיו פרי מוחם הקודח של מפיקים מוזיקליים ממולחים.
גם התעקשותו המתמשכת להתרכז בסינגלים המיועדים למצעדי הפזמונים במקום באלבומים שלמים ניבאה את העתיד. ספקטור צוטט כמי שאמר ש"אלבומים הם שני שירים טובים ועוד עשרה שהם זבל". אבל בעוד עבודתו שינתה את פני המוזיקה הפופולרית, ספקטור עצמו הלך ונטרף.
לקראת אמצע שנות ה-60, החל ספקטור להתבודד. התואר "גאון מוזיקלי", שהוצמד לשמו, החל לעלות לו לראש, והאקסצנטריות שתמיד הייתה טבועה בו - החל בלבושו הגנדרני, דרך השימוש הגובר בסמים ובאלכוהול וכלה בחיבתו לכלי נשק - החלה לתת את אותותיה. גם הקריירה החלה להתפורר. עם הפופולריות ההולכת וגוברת בארצות הברית ללהקות בריטיות כמו הביטלס והרולינג סטונז, החלו ההרכבים של ספקטור לאבד מזוהרם, והוא החל לאבד עניין בהפקתם.
ב-68' הוא התחתן עם רוני בנט, זמרת צעירה ויפה שהנהיגה את שלישיית הרונטס שספקטור טיפח. את יחסיה איתו תיארה בהמשך כ"תקופת מאסר: שבע השנים איתו, 19 השנים של המאבק המשפטי שאחר כך והשנים שביליתי כאלכוהוליסטית"
ספקטור, ששלט בכל אספקט של הרונטס ופירק אותן אחרי הקלטת 28 שירים בלבד, הפך את חייה של בנט לסיוט. קומתו הנמוכה ושיערו המידלדל חברו לנטיות הפסיכופתיות שגילה, ואת כל בעיות חוסר הביטחון שלו הוציא עליה. "ידעתי שאם לא אעזוב, אני הולכת למות", אמרה בנט.
כלבי שמירה, חוטי תיל ומגוון אינסופי של כלי נשק מילאו את האחוזה של הספקטורים. אפילו את ירח הדבש שלהם בילתה בנט כשהיא מתחבאת בשירותים עם אמא שלה בעוד ספקטור נתון באחד מהתקפי הזעם שלו.
חשיכה גמורה שררה בבית מכיוון שספקטור חשש שעוברי אורח יראו את קרקפתו המקריחה, ובשלב מסוים אף החל לכלוא את בנט בבית למשך שבועות. "הוא אמר שיש לו ארון מתים מזכוכית במרתף, בשבילי", אמרה בנט בריאיון ל"ניו יורק פוסט", " כדי שהוא יוכל להסתכל עליי מתי שירצה" - פרט שאושר על ידי חבריו של ספקטור. שלושת הילדים שאימצו בני הזוג זכו ליחס דומה. אחד מהם, גארי, העיד כי אביו נהג לנעול אותו למשך ימים בחדרו עם קערה קטנה שתשמש לו לעשיית צרכיו.
אביגיל בוק, שחיה בסמוך לבית משפחת ספקטור בתחילת שנות ה-70, סיפרה בריאיון כי ספקטור החזיק שני מקררים בבית: אחד מלא במזון גורמה בעבורו, והשני מלא בארוחות מוכנות זולות בעבור רוני והילדים. שלושת הבנים דיווחו על מכות, אווירה מתמדת של אימה והתקפי זעם. "שנים היינו כמו חיות כלואות שיוצאות מהכלוב רק בשביל ההנאה שלו", סיפרו גארי ואחיו הצעיר, דאנטה, בדצמבר 2003.
גארי ספקטור אף העיד כי אביו כפה עליו סימולציות של יחסי מין עם חברות מזדמנות וזונות שהביא לביתו. הילדים צולקו לתמיד. בפעם האחרונה שמישהו ראה את דאנטה ספקטור, נשא איידס ומכור לסמים לשעבר שעסק בזנות, הוא גר במכונית כמה מאות מטרים משערי אחוזתו של אביו.
כשרוני בנט, בעצמה לא הנפש הכי יציבה בעולם, החליטה לברוח, היא השאירה את הילדים בבית אביהם. "אני ואמא שלי, שהייתה איתנו, ישבנו ערות במשך שלושה ימים ושלושה לילות בשביל לתכנן את הבריחה שלנו. היו לו שני כלבים בשערים הראשיים של האחוזה וכלב שהוצב ליד המכונית שלו", סיפרה רוני. "הייתי לכודה. אמא שלי אמרה, 'אל תנעלי נעליים' ושאלה את פיל אם היא יכולה להוציא אותי לטיול. הוא הסתכל, הבחין שאין לנו נעליים ואמר לה שהיא יכולה. ככה ברחנו".
בנט השאירה הכול מאחור, ומאבק משמורת מכוער וארוך נפתח בין השניים. הבנים האומללים נאלצו להישאר בחסותו של אביהם הפסיכוטי, עם זכויות ביקור מוגבלות לבנט. רק ב-80 כשדאנטה ספקטור בן העשר רץ בבהלה לתחנת המשטרה לאחר התעללות נוספת מצד אביו, זכתה בנט במשמורת על שלושת הבנים. אבל הנזק כבר נעשה.
בשנות ה-70, כשהוא טרוד במאבקים עם אשתו, מחלים מתאונת דרכים קשה וממשיך באורח חיים של הרס עצמי, הגיע ספקטור לכמה מההישגים המרשימים ביותר של הקריירה שלו. ב-70' הוא נקרא אל הג'וב הנחשק ביותר בתעשיית המוזיקה: אלן קליין, המנהל של הביטלס, שכר אותו שיפיק סינגל לג'ון לנון. בהמשך ביקשו ממנו לנון וג'ורג' הריסון שיראה מה הוא יכול לעשות עם סשן הקלטות שביצעה הלהקה כשנתיים וחצי קודם.
ספקטור למד את ההקלטות והביא לביטלס את הסגנון הייחודי שלו: לשירים העירומים והמינימליסטיים של לנון, הריסון ומקרטני הוא הוסיף תזמורים עשירים ומלטפים כמו ב-The Long and Winding Road והשירים השתנו ללא הכר. התוצאה הייתה האלבום Let It Be, אחד המצליחים בתולדות הלהקה (מקרטני, בניגוד לחבריו, לא אהב את התוצאה; ב-2003 הוא עמד מאחורי הוצאת האלבום Naked - Let It Be, שהפשיט את שכבות הסאונד של ספקטור לטובת המינימליזם הבסיסי של השירים).
בשנים הבאות הפיק ספקטור את כל אלבומי הסולו של לנון ואת אלבום הסולו הראשון של הריסון שזכה להצלחה גדולה. ב-71' הוא הפיק את הקלטות קונצרט הצדקה המיתולוגי למען בנגלדש. ב-75 בעת שעבד עם לנון על הקלטת האלבום "רוקנרול", נהגו השניים לשתות כמויות עצומות של אלכוהול במהלך הסשנים.
באחד הימים, כשלנון השתעשע באולפן עם הנגנים, התפוצץ ספקטור, הוציא אקדח וירה כדור בתקרה כשהוא צורח בניסיון להשיב את הסדר על כנו. לנון, על פי הנוכחים במקום, שם את ידיו על האוזניים ואמר, "פיל, אם אתה הולך להרוג אותי - אז פשוט תעשה את זה, אבל אל תזיין לי את האוזניים. אני צריך אותן". בסיום העבודה, הבריח ספקטור מהאולפן את ההקלטות, והסכים להחזיר אותן רק כעבור כמה חודשים.
שנתיים אחר כך, בזמן העבודה עם לאונרד כהן על הקלטת האלבום a Ladies Man Death of, איים באקדח על אחד הנגנים שנאלץ לברוח מהמקום. המתח בין ספקטור לכהן, שתי אגדות חיות ופרובלמטיות, החל לבצבץ עוד בתחילת העבודה.
"אני הייתי משוגע באותו הזמן", אמר כהן בריאיון ל"גרדיאן" הבריטי, "וספקטור היה משוגע לא פחות. אצלי זה התבטא במלנכוליה ובנסיגה, ואצלו במגלומניה, בטירוף ובהתמסרות בלתי נסבלת לסוגים שונים של כלי נשק. האווירה הייתה של אקדחים, והמוזיקה הייתה עניין משני. יום אחד הוא ניגש אליי עם בקבוק יין אדום ביד אחת, וביד השנייה אקדח 45 מ"מ. הוא שם לי את היד על הכתף, כיוון לי את הנשק לגרון ואמר לי שהוא אוהב אותי. 'אני מקווה', עניתי".
ושוב, בסיום העבודה ספקטור סירב לתת לכהן גישה לחומרים המוקלטים בעקבות חילוקי דעות אמנותיים בין השניים, וכהן החליט לזנוח את האלבום לחלוטין. על אף שהאלבום זכה לעדנה ביקורתית במרוצת השנים, כהן עדיין בוחר לתאר אותו כ"גרוטסקי".
ב-80' לקח ספקטור תחת חסותו את הראמונס, סנסציית הפאנק הניו יורקית, ומהמפגש הסוער ביניהם נוצר האלבום a Century End of. במשך 16 שעות ביום, לפחות, הכריח ספקטור האובססיבי את חברי הלהקה העייפים לנגן את אותו אקורד שוב ושוב, תוך שהוא מפתח זעם הולך וגובר לנוכח יכולתם המקצועית המוגבלת. בשלב מסוים, כפי שהעיד הבסיסט של הלהקה, דידי ראמון, ספקטור כלא את חברי הלהקה באיומי אקדח לביצוע סשן תובעני במיוחד, אירוע שהוכחש לאחר מכן על ידי המתופף, ג'ואי ראמון. כך או כך, על אף ש-End of The Century הפך לאלבום הנמכר ביותר של הלהקה, ספקטור הלך והתרחק מעסקי המוזיקה.
הוא בילה את שני העשורים הבאים בבידוד מהעולם. הגיחות שביצע בחזרה לעולם המוזיקה לא עלו יפה, וספקטור התרכז בעיקר בצריכת מגוון רחב של סמים ומשככי כאבים ובמאבקים משפטיים עם אשתו רוני ועם שותפים עסקיים לשעבר. התמלוגים השמנים על מאות השירים שכתב והפיק במהלך הקריירה זיכו אותו בסכומי כסף שאפשרו לו לנהל את אורח החיים הזה.
כשעלה לבמה במהלך טקס הכנסתו להיכל התהילה של הרוקנרול בינואר 89', הוא היה מלווה בשלושה שומרי ראש אימתניים עם יד על האקדח. הוא החל למלמל בשטף לא ברור, ואחרי זמן מה נאלצו השומרים לגרור אותו מהבמה כשהוא מעורפל לחלוטין. חייו התנהלו תוך ספירלה חדה מטה, הידרדרות שתגיע לשיאה בבוקר מוקדם בפברואר 2003 כשספקטור יורה אל תוך פיה של לאנה קלרקסון, הקורבן האחרון שלו.
משפטו הראשון של ספקטור נפתח ב-19 במרץ 2007, יותר משלוש שנים וחצי אחרי שהתגלתה גופתה של קלרקסון. התביעה תירצה את האיחור השערורייתי ברצונה להימנע מפיאסקו רצוף הטעויות נוסח המשפט של או ג'יי סימפסון ובקשיים המוכרים שמלווים משפטי סלבריטאים מתוקשרים. במהלך הזמן הזה היה ספקטור חופשי, ואף התראיין כמה פעמים לעיתונות בניסיונות להוכיח את חפותו. באחת הפעמים אף סיפר ל"דיילי טלגרף" כי לאנה קלרקסון "נישקה את קנה האקדח, הכניסה אותו לפה שלה וירתה" באותה שעת בוקר מוקדמת באחוזתו. הטענה העיקרית של ההגנה הייתה שקרלקסון, נואשת נוכח הידרדרות הקריירה שלה, בודדה ושקועה בחובות, התאבדה בסלון של פיל ספקטור.
עת המשפט הגיעה. מכאן ואילך החלה, כמו בכל אספקט אחר הקשור לחייו של ספקטור, דרמה מפותלת ועסיסית שהאירה באופן פומבי את התנהלותו הגרוטסקית והמסוכנת במהלך השנים. אחת אחרי השנייה העלתה התביעה לדוכן חברות לשעבר של ספקטור, שותפות עסקיות ומכרות, שחלקו עם בית המשפט תקריות אלימות בהן איים עליהן המפיק האגדי באקדחים או הכה אותן.
הקומיקאית הוותיקה ג'ואן ריברס סיפרה על שתי הזדמנויות שבהן נאלצה לגרש את ספקטור מביתה לאחר שאיים עליה ועל הנוכחים. במקביל, התפרסמו עדויות נוספות, כולל אחת של לה טויה ג'קסון, אחותו של מייקל, שסיפרה על הפעם שבה כלא אותה ספקטור בחדר האורחים שלו כשהוא מאיים עליה באקדח.
במהלך תקופת ההכנה למשפט וגם במשפט עצמו החליף ספקטור סנגור אחר סנגור, כשהוא מנסה לדחות את ההליכים בכל אמצעי העומד לרשותו. 11 עורכי דין בסך הכול שימ?שו בהגנתו, בהם רוברט שפירו, מחברי הצוות המשפטי שהגן על או ג'יי סימפסון; לזלי אברמסון, שהגנה על לייל מננדז שרצח עם אחיו אריק את הוריהם; וברוס קאטלר, עורך הדין המפוקפק של המאפיונר ג'ון גוטי ומי שהסתכסך עם השופט עוד בשלב הקראת נאום הפתיחה.
ספקטור, שהוציא הון עתק על סוללת הפרקליטים, נאלץ למשכן את האחוזה הפירנאית שלו כנגד חלק מההוצאות. אל הופעותיו במשפט הגיע עם מגוון פאות מוטרפות וביגוד צעקני, והתנהג כמי שבטוח בחפותו. בפני המושבעים הוצגו 77 עדי הגנה ותביעה שונים ויותר מ-600 מוצגים משפטיים.
ספקטור אף גייס לשירותו את מומחה המז"פ המפורסם הנרי לי, שהיה עד מפתח במשפטו של או ג'יי סימפסון. כשהקרימינולוג לשעבר של משטרת לוס אנג' לס הצהיר כי הדנ"א של קלרקסון נמצא על האקדח שממנו נורתה, התעורר ספק סביר באשמתו.
ב-26 בספטמבר 2007 הכריזו המושבעים כי הם חלוקים בדעותיהם - עשרה האמינו שספקטור אשם ושניים ביקשו לזכות אותו. מכיוון שהחוק בקליפורניה קובע שכדי להרשיע במשפט פלילי דרושה החלטה פה אחד, נאלץ השופט להכריז על ביטול המשפט. ספקטור, לפחות באופן זמני, עדיין היה חף מפשע.
ב-20 באוקטובר 2008 החלה בחירת המושבעים למשפטו השני של ספקטור, וב-30 בחודש נפתחו הדיונים. ספקטור התחתן בינתיים עם דוגמנית "פלייבוי" לשעבר בת 28. במשך חמשת חודשי הדיונים - שכללו גם ביקור נדיר של חבר המושבעים בזירת הרצח - התרכזה ההגנה בניסיונות לערער את הלגיטימציה של הנהג אדריאנו דה סוזה.
מכיוון שהקלף העיקרי של התביעה היה עדותו של דה סוזה בנוגע לדברים שאמר לו ספקטור המגואל בדם בעודו יוצא מהבית מיד לאחר הירי, ניסתה התביעה לטעון כי המהגר יליד ברזיל איננו מבין אנגלית כראוי, ולכן ייתכן שהתבלבל וטעה בפירוש דבריו של ספקטור.
הטקטיקה לא צלחה הפעם: ב-13 באפריל 2009 חזר חבר המושבעים אחרי התדיינות בת תשעה ימים והרשיע את ספקטור פה אחד ברצח מדרגה שנייה, הרשעה הגוררת עונש של 18 עד 25 שנות מאסר. מיד לאחר המשפט הובל ספקטור לכלא. שש שנות החופש שכספו קנה לו הסתיימו. גזר הדין צפוי להינתן ב-29 במאי.
בריאיון ל"ווניטי פייר", שלוש שנים לפני שרצח את לאנה קלרקסון, נשאל ספקטור מה הפחד הכי גדול שלו. "שאלוהים לא ייתן לי להיכנס לגן עדן כי אני מרושע מדי" ענה, "ושהשטן לא ייתן לי להיכנס לגיהינום כי הוא פוחד שאני אשתלט שם על העניינים". את הגיהינום הפרטי שלו יצר ספקטור בעצמו. עכשיו, מוקף בחומות ממשיות בהרבה מקיר הסאונד שאחראי לקריירה המפוארת שלו, הוא ישלם את המחיר על יותר מחמישה עשורים של אלימות, טירוף ואימה.
נא להמתין לטעינת התגובות
