דיווה נריבה: המלחמה של אלון לוין
אלון לוין הקדיש שליש מחייו למלחמה בצביקה פיק המטרה: להוכיח שהוא המעבד של הלהיט זוכה האירוויזיון "דיווה". בשבוע שעבר קיבל בית המשפט את טענותיו, והורה לפיק לשלם לו כרבע מיליון שקל בריאיון ראשון מגולל לוין את סיפורו של המאבק המתיש באחד האנשים החזקים ביותר בתעשיית הבידור
הפרשה התחילה ב-1998. דנה אינטרנשיונל נבחרה אז כנציגת ישראל לאירוויזיון. כותב השיר "דיווה" הוא יואב גינאי, המפיק עופר ניסים, שעבד אז בצמוד לדנה, מעורב בהפקה והמלחין - צביקה פיק, שמחזיק בתואר "האמן שניסה את מזלו הכי הרבה פעמים בתחרות הקדם אירוויזיון" (שבע פעמים). לוין, אז רק חייל בן 20, בעל הרכב דאנס מוזיקלי מצליח ("אינסייד אאוט") ותגלית טרייה בתעשיית הפופ המקומית, נקרא אל הדגל.
"שיתוף הפעולה שלי עם דנה החל עוד קודם", הוא מספר. "מההפקה שלה הציעו לי להתחיל לעבוד איתה בכל מיני תוכניות טלוויזיה, על המופע ועל העיבודים, וככה בעצם הכרנו. דרך זה גם פנו אליי לעבד את השיר לאירוויזיון".
מי פנה אליך?
"יום אחד אני מקבל טלפון מעופר ניסים, שאומר לי שההרשמה לאירוויזיון נסגרה, שאיכשהו הם הצליחו להכניס שיר ושחייבים לעבוד עליו בדחיפות. אמרתי לו שאין לי שום בעיה לעבוד, אבל רק בלילות, כי בבקרים אני בצבא. באותה תקופה גרתי בגבעתיים וכבר באותו ערב הגיעו אליי הביתה עופר וצביקה פיק. פתחתי את המחשב. צביקה ישב ליד המקלדת והתחיל לנגן את הלחן שאנחנו מכירים פחות או יותר. הוא ניגן רבע שעה והלך.
עופר ואני המשכנו לשבת לעבוד על השיר. עופר, במקביל, ניהל את כל העולם דרך הטלפון, ואני המשכתי לעבוד עד שהגענו לתוצאה. ואז יום אחד אני שומע ברדיו שהשיר נבחר לייצג את ישראל באירוויזיון. נכנסנו לאולפן פעם נוספת למקצה שיפורים, קיצרנו אותו קצת, הוספנו את הקטע השקט ויצאנו משם עם הגרסה הסופית".
התוצאה ידועה: אינטרנשיונל זכתה במקום הראשון בתחרות האירופית, והשיר הפך ללהיט ענקי גם מחוץ לישראל. מיד בתום התחרות ניצלו היוצרים את הפלטפורמה והמעמד והתחילו לקטוף את הפירות. אינטרנשיונל הפכה לזמרת מבוקשת מעבר לים ויואב גינאי, כותב השיר, ופיק, המלחין, הרוויחו מאות אלפי שקלים במסגרת התמלוגים.
אלא שבשלב הזה לוין, מעבד השיר, גילה שהוא הפך ללא רלוונטי. "על פי הנהלים של אקו"ם המלחין צריך לרשום את המעבד", הוא מסביר. "הדרך לעשות את זה באופן רשמי זה באמצעות מכתב, ולרוב זה נעשה בהסכמה על ידי שני הצדדים. במקרה הזה הכול היה אחרת. עוד לפני שהם טסו לתחרות בדקתי באקו"ם וראיתי שאני לא רשום כמעבד.
התקשרתי לעופר ושאלתי אותו מה קורה, והוא אמר שהוא לא יודע וביקש שארים טלפון לצביקה. בשלב הזה, כצעיר בן 20, פחות עניין אותי הכסף. יותר עניין אותי הקרדיט וההזדמנויות שיכולות לזרום אליי בתחום הקריירה. לא
בינתיים השיר החל לתפוס תאוצה. "כשראיתי ששום דבר לא קורה, פניתי בלית ברירה לחבר טוב שלי, נועם לאור, שהוא גם עורך דין, והחלטנו לפתוח בהליכי בוררות באקו"ם. צביקה לקח את עורכת הדין הכי טובה בתחום הזה, התיישב מולי בוועדת הבוררות ואמר שהוא לא יודע מי אני. 'אני לא מכיר אותו', הוא אמר, 'הוא רק טכנאי אולפן'. אלא שפתאום, בישיבה אחרת, כששאלו את צביקה על אופן העבודה על השיר, הוא אמר 'אני ישבתי ימים אצל אלון. אני עשיתי, אני עיבדתי'. באותו הרגע הוצאתי את ההקלטה מהשיחה הראשונה שלנו, שצביקה לא ידע שהקלטתי אותה, ובה הוא אומר שהוא היה אצלי רק רבע שעה, והשמעתי אותה מול כולם. הוא היה בהלם. הוא נהיה לבן ועורך הדין שלו התבייש נורא".
מה גרם לך בעצם להקליט את השיחה?
"הייתה לי הרגשה לא טובה לגביו. ידעתי שאני הולך לבקש ממנו את מה שמגיע לי, והייתה לי הרגשה שאם אני מתקשר עוד פעם הוא יגיד לי דברים אחרים. ובאמת כך היה. כל הזמן הייתי מתקשר אליו לשאול מה קורה והוא היה מנפנף אותי. הוא היה אומר שיחזור אליי בעוד שתי דקות ומובן שהוא היה נעלם. כך זה היה גם בזמן הליך הבוררות באקו"ם. בכל פעם שמתואמת ישיבה אתה יודע שמשהו יקרה לו ושהיא לא תצא לפועל. כל פעם זו הייתה סיבה אחרת. כל הזמן הוא חולה, כל הזמן אכלו לי, שתו לי, כל הזמן תירוצים. בסופו של דבר, הוא לא היה מגיע. אולי זו הייתה טקטיקה".
אחרי כמעט שנתיים הגיע הליך הבוררות באקו"ם לסיומו. חברי הוועדה באגודה לשמירת על זכויות היוצרים החליטו פה אחד כי לוין הוא אחד ממעבדי השיר. אבל פיק סירב להפנים את ההחלטה, ותוך חודשים ספורים מצא את עצמו בבית המשפט, לאחר שלוין הגיש נגדו תביעה. "אחרי שהוועדה קיבלה את ההחלטה, אני זוכר את צביקה אומר 'בסדר, בסדר, אבל הוא לא יקבל שקל'. לא הבנתי איך זה יכול להיות. בתור מעבד של השיר צריך להעביר אליי את כל הזכויות מכל ההסכמים שהוא חותם דרך אקו"ם ואת כל התמלוגים. מצד שני, הוא גם לא ערער על ההחלטה".
ובאמת לא קיבלת שקל?
"אחרי כמה זמן הגיעו אליי כמה אלפי שקלים, אחרי שעשו איזשהו חישוב רטרואקטיבי. אחרי כל רבעון הייתי מקבל פירוט על סכומים מגוחכים. סכומים מצחיקים ביחס להצלחה של השיר. התחלתי לחקור את הנושא דרך אנשים שאני מכיר בתעשייה, וגיליתי שהוא עשה הסכם שעוקף את אקו"ם.
הוא פשוט חתם מול חברת סוני העולמית על חוזה שלפיו הזכויות לשיר שלהם, ובשביל ההסכם הזה הוא קיבל מקדמה גדולה מאוד. בחוזה הזה כתוב שהוא חייב לעדכן את אקו"ם בישראל על ההסכם, אבל בפועל הם לא עודכנו ולכן גם לא ידעו על קיומי. סוני העבירו את הכסף ישירות לצביקה ואליי לא הגיע שקל. החלטתי ללכת לבית משפט".
ניסית לדבר איתו קודם?
"עורך הדין שלי שלח לו מכתב ובו כתוב שאנחנו יודעים שיש הסכם מאחורי הגב. הוא התעלם. לא הייתה ברירה, והחלטנו לתבוע אותו על סכום של מיליון שקל".
גם ההתנהלות מול פיק בבית המשפט, לטענת לוין, לא הייתה מענגת במיוחד. בפסק הדין אף נכתב כי "נוכח ההתנהלות שכללה הארכת הדיון והשחתת זמן שיפוטי שלא לצורך תוך סטייה ממתכונת הדיון, מחייב בית המשפט את פיק לשלם שכר טרחת עורך דין גבוה במיוחד".
"אני חושב שצביקה הוא מלחין מדהים, אבל אישיותית הוא קשה", אומר לוין. "הוא כנראה פשוט לא אוהב לשלם, וזה בעייתי. במהלך המשפט היה שלב של גילוי מסמכים, ובאמת גילינו שהוא התנהל מחוץ לאקו"ם ובלי ליידע אותם. הוא היה מעורב בכל פיפס בחוזה, למרות שהוא טען שהוא לא היה מעורב. היו שם דברים לא נעימים, אפילו השופטת אמרה לו שהוא לא מדייק. הוא פשוט חי בספירות אחרות. הוא חושב שהכול מגיע לו, והוא לא רואה אף אחד ממטר. אי אפשר להתקרב אליו, הוא לא נגיש והוא עושה מה שבא לו. אפילו ברמה האנושית הבסיסית".
למשל?
"הוא היה נורא אמוציונלי וכל הזמן העיר הערות ביניים. הוא היה נותן תחושה של'מי אתם בכלל אתם מטרידים אותי במשפט הזה'. היה שלב שהוא קרא לעורכי הדין שלי 'ליצנים' ועוד כל מיני כינויי חיבה. הוא ירד מאוד נמוך. כנראה הוא ראה איך הכול מתפרק לו מול העיניים".
היה שלב שחשבת שאולי הוא צודק?
"במשפטים מהסוג הזה מכינים תיקים גדולים והרבה חומר, ופה הכול היה פשוט. לא היינו צריכים להכין כלום, כי לא היו ספקות בכלל. האמת הייתה שם. לא היינו צריכים להתאמץ".
היה שלב שחשבת להרים ידיים?
"לא. מעבר לכסף, הדבר שהכי הטריף אותי תמיד הוא השאלה'מה היה יכול להיות אם היו נותנים לי את הקרדיט'. אני משתחרר מהצבא, ויש להיט היסטרי באירופה שאני אחראי לעיבוד שלו. זה היה תהליך מאוד מתסכל כי כל יום בסיפור הזה הוא חשוב. רציתי שייעשה צדק כמה שיותר קרוב ליציאת השיר, דבר שבסופו של דבר לא קרה".
איך היית מרגיש כשהיית שומע את השיר ברדיו?
"כולם סביבי ידעו שאני עשיתי את העיבוד, אבל זה מתסכל ששיר כל כך מצליח ואף אחד לא יודע מי אתה בכלל. וזה לא שאני רודף פרסום, אבל כמו כל אמן, כשאתה עושה משהו אתה רוצה לקבל הכרה. אף אמן לא עושה דברים רק כדי שהמגירה שלו תכיר אותו. זו תחושה של ניצול, פספוס והחמצה.
יכולתי לנצל את הטיימינג הזה. זה לא כמו מישהו שאתה עושה עבודת אינסטלציה ואתה משלם לו. השקעתי בשיר הזה את הכישרון שלי ואת היצירתיות שלי. זה קניין רוחני שלי, ונפנפו אותי. על הדיסק של דיווה בארץ מופיע הקרדיט שלי כטכנאי מחשבים. כאילו, ראבק, עדיף שלא יכתבו כלום".
איך הרגשת כששמעת את החלטת בית המשפט?
"באופן כללי זו הייתה הרגשה טובה שזה הסתיים, אבל להגיד לך שאני עומד לקבל את הכסף? אני ממש בספק. עד שאני לא אראה את הכסף אני לא אאמין".
בימים אלה עמל לוין על פרויקט אינטרנטי חדש ורחב היקף בשם "יוזיק", שדרכו אפשר יהיה להאזין, בשאיפה, לכל שיר ישראלי שנכתב אי פעם. הכול, כמובן, חוץ משיריו של צביקה פיק. "למרות שיש לנו הסכם עם חברת התקליטים, במקרה שלו אנחנו מעדיפים לא לקחת סיכונים", אומר לוין.
חששת שאולי המאבק הזה יפגע בך בעתיד מבחינה מקצועית?
"תשמע, מה שמגיע מגיע, וצריך לעשות מה שצריך בשביל לקבל את מה שמגיע. צביקה לא מפחיד אותי. עשיתי בשבילו עבודה ואני רוצה את מה שמגיע לי. מה ביקשתי? זה אפילו לא יוצא מהכיס שלו, זה תמלוגים שהוא מקבל. הוא היה צריך להיות באמת חסר מצפון כדי להסיר את הקרדיט שלי.
ברמה המוסרית, לא הבנתי איך הוא יכול לעשות את זה. בא בן אדם צעיר, מה אכפת לך לפרגן לו? זה לא שמחר אני הולך לקחת ממנו עבודות, וזה לא שהוא לימד אותי את רזי המקצוע ואני מתחרה שלו. הוא פשוט היה צריך להיות בן אדם ולסגור עניין, בלי כל מיני טקטיקות מטופשות שגרמו לו בסופו של דבר להפסיד".
יצא לך לפגוש אותו מחוץ לבית המשפט בכל התקופה הזאת?
"אני רואה אותו לפעמים. אם אנחנו עוברים ליד אחד השני, אנחנו לא אומרים שלום. אני קצת מרחם עליו, אבל מצד שני הוא הכניס את עצמו לזה".
היית חוזר לעבוד איתו?
"לא. אבל אם היה מגיע אליי אמן שהייתי מאמין בו והוא היה מגיע עם שיר שצביקה הלחין, לא הייתי פוסל את זה בגלל צביקה. אין לי בעיה עם זה, כל עוד אני לא צריך לבוא איתו במגע ישיר והזכויות מוסדרות כמו שצריך".
עו"ד ד"ר יוסי כהן, בא כוחו של צביקה פיק: "ועדת הבוררות של אקו"ם קבעה כי אלון לוין זכאי ל-50 אחוז מזכות העיבוד בשיר כפי שהושמע באירוויזיון 1998 על ידי דנה אינטרנשיונל, והורתה לשלם לו את כל התמלוגים בגין זכותו זו. חרף האמור, וחרף העובדה שאלון קיבל מאקו"ם את כל התמלוגים בגין זכויותיו, הוא הגיש תביעת ענק מופרכת ומנופחת כנגד צביקה פיק, ובה טען טענות חמורות ביותר, כגון תרמית, רמיסת זכויות וכו'.
בית המשפט המחוזי דחה למעשה את מרבית טענותיו של אלון, וקבע כי הזכות היחידה שיש לו היא כפי שנקבע על ידי ועדת הבוררות, כלומר 50 אחוז מזכות העיבוד הספציפית הנ"ל, גם לגבי תמלוגים שקיבל פיק מחברת סוני. כן הורה בית המשפט המחוזי לפיק לשלם לאלון בגין תביעת הפיצויים בסך מיליון שקל רק 30 אלף שקלים.
למרבה הצער, בית המשפט המחוזי לא יישם את החלטתו כלשונה והעניק לאלון בשגגה סכומים גבוהים ביותר מאלה המגיעים לו עקב החלטתו. עקב כך, אנו מגישים בימים אלה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
מכל מקום, וזה החשוב: בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע במפורש כי פיק פעל בתום לב ולא מנע מאלון כל זכות במתכוון, וכן נדחו מרבית תביעותיו המופרכות של אלון. למרבה הצער, אלון לא מפסיק לנסות ולהיבנות מהמוניטין של פיק והוא ממשיך להכפישו ללא כל סיבה".
עופר ניסים: "המעבד הרשמי של השיר הזה הוא אני ולא אף אחד אחר. אני עשיתי, אני הפקתי ויש לי לפחות 85 אחוז מהעיבוד שלו, והשאר לצביקה ולאלון. אני הזמנתי את צביקה אל אלון כדי שינגן את השיר ויחד עשינו 40 אחוז. אחר כך עזבתי את אלון והמשכנו את זה. הכול שייך לי".
איך אתה מסביר את זה שלכל אחד יש גרסה אחרת?
"ברגע שקורה קסם כולם רוצים לגעת בו, אבל אני יודע שביום בהיר כל האמת תצא לאור".
איך התנהלת מול צביקה?
"בסך הכול הוא היה נחמד. אני חושב שהוא מוכשר, אבל מאז דיווה התנתקנו ואני מעדיף לא להרחיב בנושא".
איך הוא היה בעניין קרדיטים?
"אני זוכר שהוא נורא התעקש שיכתבו שהעיבוד שלו ושבנפרד יכתבו:'מוזיקה: צביקה פיק'. יש לו נטייה לקחת את הקרדיט לעצמו, אבל מי שקרוב לצלחת יודע את האמת".
שי כרם, מנהלה של דנה אינטרנשיונל: "הזכייה באירויזיון היא שולית לעומת הסיטקום המצחיק שהיה יכול לצאת מהסיפור הזה. כוכבת אחת שלא פתחה את הפה עד עכשיו, וסביבה כל הגמדים רבים ומתווכחים בלי סוף. כשמדברים על'אבניבי' מדברים על יזהר כהן ולא על המעבד של השיר, כשמדברים על נינט ועל 'ים של דמעות' אף אחד לא יודע מי עיבד את השיר. יש פה עניין פשוט: את המילים כתב יואב גינאי, את הלחן - צביקה פיק ואת העיבוד עשה אלון לוין. זה הכל".
יואב גינאי: "החלק שלי בשיר הוא כתיבת הטקסט בלבד ובזה זה הסתיים. יחסיי עם כל יוצרי השיר מצוינים".
נא להמתין לטעינת התגובות
