שתי אהבות: יהודי טוב, סרט רע
ג'יימס גריי, הבמאי של "שתי אהבות", העדיף להתמקד בפולקלור, והתרשל בבניית הדמויות בסרט. כולל בזו של מוני מושונוב, המגלם יהודי ממוצא רוסי שמתמחה בחומוס. גווינת פאלטרו, לעומת זאת, מגלמת קלישאה של אישה מבולבלת בגיל הגימנסיה
שתי אהבות צילום: יח''צ, מתוך הסרט
גריי שיחק אותה בגדול לפני 15 שנים, כשהיה בן 25 בלבד והוציא לאור את סרט הביכורים שלו, "אודסה הקטנה" (עם טים רות'), שזיכה אותו בשובל ארוך של פרסי הצטיינות בינלאומיים. מאז עשה שלושה סרטים בלבד, האחרון שבהם, "שתי אהבות" עם חואקין פניקס וגווינת פאלטרו, מגיע עתה גם לבתי הקולנוע בארץ.
"שתי אהבות" ניתן לסיכום בחמש מילים בלבד: כבר לא עושים סרטים שכאלה. הדבר הכי דומה למוצר קולנועי זה הוא המלודרמות ההוליוודיות שהופקו בשנותה?50 וששרטטו מאבקים פנימיים של חריגים בתוך משפחתם הם. עלילה ישירה, בלתי מתוחכמת, המציבה במרכזה דילמה פשטנית, שנפתרת בסופו של דבר בפשרה צפויה לא פחות מהחיים עצמם.
כאן נאבק פניקס עם הרגש ועם השכל. הרגש אומר לו: לך על פאלטרו הבלונדה המסתורית; השכל גורס כי רק חתונה שקולה עם וינסה שואו (הזכורה מ"מלינדה מלינדה") תביא עליו את השלווה הנפשית המיוחלת. ופניקס, אוהו, פניקס ממש אדם לא שליו. מאז נטשה אותו האקסית המיתולוגית שלו ערב החופה, הוא לא בן אדם. מסתגר בחדרו, לא עובד, נוטל כדורים נוגדי דיכאון, ומעת לעת אף מנסה להתאבד. ניסיון התאבדות שכזה אכן משמש כסצנה הפותחת את המלודרמה הזאת, וצלה הכבד שורה על העלילה כולה.
ובכן, מישהו טוב לב מציל את פניקס, המטיל את עצמו אל מי הנהר והלה, בסיוע הוריו המודאגים (מוני מושונוב ואיזבלה רוסליני), מתחיל במפעל שיקום עצמי. ההורים מארגנים לו דייט עם צעירה חמה וחכמה, יהודייה כמוהו (וינסה שואו), ואילו הוא עצמו מתביית על פאלטרו, שכנתו השיקסע, שגם היא סוג של נפש אבודה. בין לבין הבחור המופנם הולך ושוקע, הולך ושוקע.
שתי אהבות. צילום: יח''צ מתוך הסרט
מובן שגריי שינה את מקום התחוללות הסיפור - מסנט פטרבורג של ימי הצאר הרחוקים ההם אל ברייטון ביץ' שבשולי ברוקלין, המאוכלסת ברובה באמריקנים ממוצא רוסי. אמנם גריי נטל את התפקיד הראשי מהבחורה האובדנית של דוסטויבסקי והעתיק אותו לגיבור הזכרי שלו, אך משהו מהאווירה הכבדה והמיושנת של עידן הרומן הרוסי כבד הראש דבק גם בסרט של גריי; פחדי נטישה, בדידות, ניכור וחוסר יכולת לתקשורת כנה בין בני אדם הקרובים זה לזה.
איזבלה רוסליני כיידישע מאמע
אלא שגריי, מה לעשות, איננו דוסטויבסקי, ולעתים קרובות מדי הוא מעדיף את ההתבוננות הפולקלוריסטית על פני החיטוט המתבקש בנבכי הנפש של גיבורו המרכזי. למעשה, הפולקלוריזם העדתי הוא סימן ההיכר של הקולנוען גריי, המכונה אצל המבקרים הצרפתים "סקורסזה הרוסי". שהרי פרסומו של מרטין סקורסזה בא לו קודם כול מההתבוננות הנוקבת שלו באיטלקים האמריקנים בני עדתו.
גריי, נצר למהגרים יהודים ילידי רוסיה, שהתגלגלו לניו יורק, אכן מרבה לספר על חבריו למוצא - בין אם הם פושעים קטנים, ובין אם הם אנשי המעמד הבינוני הנמוך, שעמלים על הדולר שלהם. כל ארבעת סרטיו של גריי (נוסף לשלושת סרטיו שפורטו לעיל, הוא עשה בשנת 2000 את "רחובות מושחתים" עם מרק וולברג, שירליז ת'רון, וכמובן עם חביבו פניקס) מתרחשים בניו יורק.
בניגוד גמור למרבית הקולנוענים האמריקנים, ניו יורק
של גריי איננה מנהטן העשירה והייצוגית. הוא מעדיף להריץ את עלילותיו בשכונות המרוחקות של ברוקלין, או בין הבתים האפרוריים ונטולי התהילה של רובע קווינס. אצלו מנהטן אינה מגרש המשחקים הטבעי, אלא הנגדה קיצונית וצורמת ליומיום הסתמי כל כך, שבו טובלים גיבוריו חסרי הזוהר. שחקנים כמו שלי וינטרס או ארנסט בורגניין, אילו היו פעילים עדיין, יכולים היו להשתלב בקלות בסרטי גריי.
בהיעדרה המובן של וינטרס המנוחה, כופה כאן גריי את תפקיד היידישע מאמע הדאגנית על איזבלה רוסליני. דווקא על דוגמנית העל לשעבר, שנראית ב"שתי אהבות" דהויה כמו פליטה יהודייה מעוכה, הנעה בדרכי אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. רוסליני, ממש כמו כל דמויות המשנה בסרט, לא בדיוק מבינה מה תפקידה בסאגה המשפחתית הסובבת את פניקס עגום הסבר, ותלישותה הפתטית בהחלט מעוררת מבוכה.
שתי אהבות צילום: יח''צ
החמצה גדולה עוד יותר ניכרת בעיצוב דמותה של וינסה שואו, המגלמת את הבחורה היהודייה הנבונה, אך הלוהטת במיטה, שטוב יעשה פניקס אם ישתדך לה. זוהי שחקנית סימפתית (נראתה בפעם האחרונה ב-"3:10 ליומה"), שהרישול בכתיבתו של גריי גורם לה עוול מקצועי.
אך מה לנו כי נלין על גריי. יהודי טוב זה דואג בקביעות לטפח את הקריירה הבינלאומית של מוני מושונוב שלנו. בסרטו הקודם, "הלילה הוא שלנו" (בכיכוב פניקס, אלא מה), גילם מושונוב תפקיד של ראש המאפיה הרוסית בברוקלין, ואילו הפעם שיבץ אותו גריי לדמות אביו של הגיבור הצעיר בעל דמות היגון. מין סטראוטיפ של רוסי חם לב, הניצב חסר אונים מול מצוקות הנפש של בנו יחידו.
מושונוב כאן הוא בעל מכבסה ברוקלינאי; ישראלי לשעבר, שהגיע לאמריקה בשלהי שנות ה-60, אך למרות השנים שחלפו הוא עדיין לא שכח איך מכינים חומוס ביתי. היי גריי, רק רגע, מה קורה כאן? רוסי מכין חומוס?
נא להמתין לטעינת התגובות
