שגעון בחלל: "סטארטרק" אמיץ
תרומתו הגדולה ביותר של ג'יי.ג'יי אברמס לקולנוע המסחרי בכלל ול"סטארטרק" בפרט היא היכולת לפתות צופה ברגע ולחמש כל שנייה במטען נפץ עלילתי ואודיו-ויזואלי. מבט על הסרט שכולם חיכו לו
מחשבה דומה לזו תמצאו גם בניסיונו הנועז והמשובח של הבמאי ג'יי.ג'יי אברמס ("משימה בלתי אפשרית 3") לחשוף בפנינו, לראשונה על מסך הכסף, את סיפור הולדתה של ספינת החלל הנערצת מכולן, האנטרפרייז.
כמי שצפה באדיקות ובהתלהבות בסדרתו המיתולוגית של ג'ין רודנברי, השכיל אברמס להפנים את המשנה הבאה: החלל הוא לא יותר מתפאורה מכשפת עיניים, ומכאן שמה שמייצר בקרב הצופים את רגעי הלחץ והמתח הבין־חלליים קשור פחות למעקב שלנו אחר תנועתן של חלליות וקרני לייזר אדומות ויותר לדרמה האנושית שמתרחשת על גשר הפיקוד.
לדרמה הזו, ואין בכך משום ביקורת, יש הרבה יותר במשותף עם עולמן של אופרות סבון וטלנובלות מאשר לניסיונותינו למצוא את מקומנו במערכת הכוכבים. מה שמפריד בין היצירות הללו לסוגה הטלוויזיונית הזולה הוא הרקע בלבד. זה דבר אחד לשמוע נבל שמכריז בפני יריבו שהוא לא אחר מאביו האובד ודבר שונה לחלוטין לשמוע נבל שמכריז בפני יריבו את אותם הדברים בדיוק כשבמישור האחורי עשרות חלליות מתמרדות נלחמות מול צבא האימפריה.
אברמס ("אבודים", "זהות בדויה") רכש את עולמו בטלוויזיה האמריקאית בזכות יכולתו הפנומנלית לשבץ רגעים מלודרמטיים בעיצומן של סצנות פעולה מסחררות. ואמנם, כדי לפצח את הד.נ.א היצירתי של הבמאי די להביט בפרולוג המופלא של "סטאר טרק" - כ-15 דקות שהן בבחינת סרט קצר ומושלם.
זו לא הייתה אמורה להיות הדרך שבה הקצין הראשון ג'ורג' קירק (כריס המסוורת') ייטול את הפיקוד על ספינת החלל. הקפטן לא אמור היה להירצח בידיו של רומולוני זועם ונוקם (אריק באנה) ולהותיר אותו בודד במערכה. ומילא שבכך היו מסתיימות צרותיו של קפטן ג'ורג', אך הספינה שעליה הוא מפקד עומדת בפני סכנת השמדה וכעת עליו לפנות אותה מיושביה.
לא נעים, די נורא, אבל מה שיהפוך את החוויה למסייטת באמת הוא הגילוי הבא: הטייס האוטומטי שבק חיים והקפטן ייאלץ להקריב את חייו למען טובת הכלל. למרבה הצער, טובה זו כוללת את אשתו האוהבת של הקפטן שנושאת ברחמה, כך נתבשרנו רק כמה שניות לפני כן, את הדור הבא.
הרעיה המסורה מפצירה בבעלה להצטרף אליה. זעקות השבר שלה, תמהיל של יגון, אבל וצירים תכופים, נישאות אל על היישר אל החלל העמוק. אך כידוע, בחלל איש לא שומע אותך צועק. האב נותר על גשר הפיקוד כדי לצוות במותו את חייו של היילוד העתידי.
עד כמה שזה יישמע מוזר, באותם רגעים מורטי עצבים - למרות שסופם ידוע מראש - מלאכת האפקטים כלל לא מעניינת את הקהל המשולהב. למעשה גם אם היו אלה חלליות שעושות את דרכן בחלל בתיווכם של חוטים שקופים היינו נשאבים לחוויה המסעירה. כל זאת מהסיבה הפשוטה שבין קרני הלייזר השורקות בחלל החיצון אברמס מצליח לבנות חלל פנימי סנטימנטלי. וזו, אגב, גם גישתו האסתטית של הבמאי.
אחת לכמה שניות הוא יציג בפניכם צילומים מרוחקים של החלל המרהיב והמלחמה שניטשת בו, וביניהם הוא ידחס כמות מסחררת של קלוז-אפים שבהם עלמת חן בוכייה מלווה את בעלה אל מותו
חלליות רבות עשויות לרסק את איבריהן מחוץ לתא המילוט של האם ולספינתו של האב, אך הבמאי מעדיף לעקוב אחר הדרמה האנושית שמגיעה לשיאה בסצנה מופלאה שבה הקפטן הטרי מעניק לילד את שמו: ג'יימס. על שם אביה - כמה אבירי, כמה לא אופייני, כמה קשוב מצדם של התסריטאים - של אלמנתו העתידית. כעת יופיע החיוך העצוב מכולם: חיוך של השלמה עם הדין. אחריו תבצבץ דמעה של אובדן. סוף. כתוביות.
אבל רגע אחד, הייתכן שאלו רק כתוביות הפתיחה? האם כל המחזה המופלא הזה הוא בסך הכל הקדמה להצגה הגדולה? כן, זוהי רק ההתחלה. רגע לאחר מכן תדלגו לסצנה סוחפת לא פחות. ג'יימס טי. קירק, הילד הפוחז מאיווה, נוסע במהירות על-חלל במכונית ש"שאל" מאביו החורג, וכל זאת לצלילי "סבוטאז'" המקפיץ של הביסטי בויז. כמה חצוף, כמה שובב, כמה ממזרי, וזו אולי תרומתו הגדולה ביותר של אברמס לקולנוע המסחרי המודרני: היכולת לפתות צופה בשנייה ולחמש כל שנייה במטען נפץ עלילתי ואודיו-ויזואלי. ללכת באומץ למקום ש"סטאר טרק" טרם דרך בו.
צריך אומץ כדי להציע אתחול לסדרת סרטי "מסע בין כוכבים". בכל זאת, אין כת מאמינים פנאטית יותר מזו של הטרקיז. גם אברמס ידע שאם הוא יחטא למיתולוגיה המקורית הוא מסתכן באינספור אחיזות וולקניות כושלות, שלא לדבר על כל אותן תנועות קלינגוניות מגונות שהיו רודפות אותו גם בשנתו.
את הפתרון למצוקתו מצאו אברמס וצוות התסריטאים שלו, רוברטו אורסי ואלכס קורצמן, באלמנט שהפך לעיקרון העלילתי המנחה בעבודותיו של היוצר: הזמן. ודי להתבונן בסדרה כמו "אבודים" ובפתיחים של "משימה בלתי אפשרית 3" ו"סטאר טרק" כדי לראות עד כמה פרדוקסים של זמן, פערי זמן (שהם למעשה פערי מידע) והנכחתם של שניים עד שלושה זמנים (עבר-הווה-עתיד) בסרט אחד מעצבים את אופיין האינטנסיבי של יצירותיו.
אחרי ככלות הכל, זה עניין אחד להתמודד עם הווה מותח, אך מה אם נוסיף לקדירה הרותחת שדר מהעתיד שרומז על האופן שבו הסצנה בהווה אמורה להסתיים, שדר שסותר את רצונותינו, מייסר אותנו ואף גורם לנו לייחל לעתיד אחר. כעת אתם ישובים על קצה המושב שלכם, אבל זה לא מספיק לאברמס. הוא יעדיף לדלג איתכם גם לעבר ולהפעיל שרשרת של אירועים שתוביל לביטול הגזירה הרעה.
משחקי הזמן של אברמס מגיעים לשיאם ב"סטאר טרק", שכן עלילת הסרט מתמקדת בניסיונו של אותו נבל רומולוני בשם נירו לשנות את גורלה האכזר של מולדתו הגדולה. אתם מבינים, טעות בחישוב זמנים מצדו של ספוק הישיש (ליאונרד נימוי האגדי) - הגיל עושה את שלו - הכחידה את מושבתו של נירו, וזה האחרון החל בניסוחה של תוכנית נקמה: ניצולו של חור שחור שגרם לעיוותים ברצף הזמן־חלל כדי להציע היסטוריה אחרת.
היסטוריה שבה הממלכה הרומולונית ניצלת ושאר כוכבי הפדרציה - ובראשם מולדותיו השונות של ספוק, וולקן וכדור הארץ - יושמדו. ונשאלת השאלה, באיזו היסטוריה תבחרו? זו שמכלה כוכב לכת אחד או זו שמאיימת לחסל, כאות נקמה, את כל הציוויליזציות באשר הן?
סימן השאלה הזה אמור היה לייצר בקרב מרבית הצופים אי נחת מכיוון שהוא נוגע במציאות פוליטית שאנו עדים לה בימים אלה, מציאות פוליטית שאינה מתרחשת בגלקסיה רחוקה רחוקה מאוד, מציאות פוליטית שעלולה לתבוע מהאומה האמריקאית הכרעה מדינית זהה.
למרבה הצער, ואולי למזלם של הצופים האמריקאים שתרים אחר בידור קיצי קליל, אברמס ושות' ממאנים להיכנס למלכוד הפוליטי. במקום להציג ברגעי הפתיחה את הכחדתו הנוראית של הגזע הרומולוני ובכך לייצר הזדהות מורכבת ומרתקת עם הנבל, הכותבים הסתפקו בסצנה קצרה שמסבירה את כאביו של נירו המעונה, והותירו אותנו עם רוע שכמוהו ראינו כבר בעשרות סרטים. מרוכז, טהור, בלתי ניתן לעצירה או לגאולה.
מי שמציל את דמותו החד-ממדית של נירו הוא השחקן אריק באנה ("מינכן"), שאפילו מבעד להררי האיפור החוצני מצליח לשדר כאב של אדם שמשפחתו נקרעה מעליו.
ההיסטוריה של וולקן/כדור הארץ וזו של הכוכב הרומולוני אינן שני הנרטיבים היחידים שנלחמים בסרטו החדש של אברמס. קודם להם המאבק בין סדרת הסרטים המקורית לפרק הראשון, ואין לי ספק שמדובר רק בפרק ראשון בשורה של להיטים עתידיים.
וכאן בא לידי ביטוי המהלך המבריק ביותר של הבמאי והתסריטאים. בחיפושם אחר סיפור שיצליח לאחד את המעריצים הקנאים עם צופים חדשים, גם כאלה שמעולם לא התעניינו במסעותיה של האנטרפרייז, הם עלו על מכרה זהב. תכסיס עלילתי שכדאי לכל מפיק לנצור אם הוא רוצה לאתחל סדרה שאיבדה את כיוונה: מסעות בזמן.
בתיווכם של אלה יכול היוצר לומר שאין בכוונתו למחוק את עקבותיה של הסדרה שהחלה את חייה ב־1966. המציאות שהכרנו אז אכן התרחשה, אך הייתה זו סטייה ארורה לתוך חור שחור, שהעניקה לנו הצצה למציאות חדשה, מציאות מקבילה, מציאות שמאפשרת לספוק הצעיר להכיר בפועלו ובתרומתו של ספוק הזקן. עולם שבו האגדה הישנה והפרשנות המודרנית יכולות לחיות חיים ארוכים זו לצד זו. לחיות חיים ארוכים ולשגשג, כמובן.
"סטאר טרק" ("Star Trek"), ארה"ב-גרמניה 2009, 126 דקות
נא להמתין לטעינת התגובות
