עדיין מלכה: ראיון עם הלן מירן
מה גרם להלן מירן, הנערה הכי סקסית על המסך, להשתתף בגרסה האמריקאית לסרט הישראלי "החוב"? ראיון עם התשובה הבריטית לגילה אלמגור
מירן היא אישה כנה וחמה, אבל במהלך הראיון יש לי כל הזמן הרגשה שהיא קוראת אותי בקלות רבה. היא משדרת לא רק שהיא מודעת מאוד לעצמה, אלא שהיא גם מבינה היטב את המניעים האנושיים של זולתה. אחרי שכמעט כל חייה נאלצה להתמודד עם המבטים של הגברים, לטוב ולרע, היא יודעת כמעט הכל על מבטים. "במובנים רבים המשחק הוא הכרת האישה השנייה שיש בי וקבלתה", היא ממשיכה. "אי אפשר לשלוט בדרך שאנשים אחרים רואים אותך, אבל אתה צריך להרגיש נוח עם זה".
ערב לפני שנפגשתי איתה צפיתי ביוטיוב בראיון המפורסם של מירן בתוכנית האירוח של מייקל פרקינסון מ-1975 - שבע דקות שמקפלות לתוכן כל מה שצריך לדעת על תקינות פוליטית בנושאי מין בשנות השבעים, וליתר דיוק היעדרה. פרקינסון מציג את מירן כשחקנית "ארוטית באופן זנותי". שאלתו הראשונה: "האם מה שאפשר לתאר כ'ציוד' שלך מפריע לך בניסיונך להיות שחקנית רצינית?". מירן , אז בת 30, הגברת הראשונה של התיאטרון השייקספירי המלכותי, משתעשעת בנוצה ארוכה שהביאה איתה, וגורמת לפרקינסון להיראות כתלמיד בית ספר חרמן. "איך אתה מעז?", היא רוטנת, ואז מוסיפה: "תאר לי בפירוט למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'הציוד שלי'".
"צפיתי בזה לאחרונה", אומרת מירן כעת, "והייתי גאה מאוד בעצמי. זו היתה הפעם הראשונה שהופעתי בתוכנית אירוח והייתי מאוד עצבנית. תמיד הייתי פמיניסטית מתוך אינסטינקט, בלי להיות פוליטית מדי. פרקינסון פשוט לא הבין זאת. לא נתקלתי בסקסיזם הזה לעתים קרובות באותה תקופה, אבל זו היתה הנורמה של חיי היומיום".
בשיחה עמה מירן מספקת רק הצצה לעוצמה שהיא יכולה להקרין מהמסך. היא נראית בעת ובעונה אחת כמו אישה בגילה- 66 - וגם צעירה הרבה יותר. בשלב מוקדם בקריירה התפרסמה מירן כשחקנית שחשה מאוד בנוח עם עירום. וה"אישה האחרת" הזאת מפעם נשארה איתה, וזה אפילו משעשע אותה. הקישו "הלן מירן" באנגלית בגוגל ותקבלו תוצאות כמו "הלן מירן בביקיני" ו"הלן מירן לוהטת". מעט מאוד שחקניות יודעות להשתמש כמוה בשילוב של משיכה וניכור. כפי שסטיבן פרירס אמר כאשר ליהק אותה ל"המלכה": "נראה לנו חשוב ללהק מישהי שגורמת לך לפחד".
מירן אומרת שרק לעתים נדירות האישיות שלה על המסך דומה לאישיות שלה בחיים, ולכן היא יכולה לצפות בסרטיה "רק כשהם כבר בני שבע או עשר שנים". רק אז חוסר ההתאמה בין התפיסה שלה את עצמה ובין הגרסה הקולנועית המוגדלת פחות מזעזע. "כאשר אני צופה בסרט הראשון שלי, 'גיל ההסכמה', אני אומרת 'וואו! מי זו הילדה השמנה והמצחיקה הזאת?'. כל תא בגוף
דרך אחת לקרוא את הקריירה המצליחה של מירן היא לראות אותה כהתקדמות נחושה ומבריקה לעבר סוג אחר של עירום. אף על פי שלגוף שלה עדיין יש מעריצים רבים, הכנות הרגשית שלה האפילה עליו כבר מזמן. היא חשפה את נשמתה כג'יין טניסון בשבע העונות של "החשוד המיידי" בלי להתפשט, ואילו בתפקיד המלכה הבגדים רק הדגישו את החשיפה של האדם מאחוריה.
ב"החוב" היא ממשיכה לקלף מעליה שכבות. בסרט, מותחן בבימויו של ג'ון מאדן ("שייקספיר מאוהב") שיוקרן בפסטיבל חיפה ב-17 באוקטובר ובשאר הקולנועים שלושה ימים לאחר מכן, היא מגלמת סוכנת מוסד שנאלצת להתעמת עם עברה כציידת נאצים. מירן כבר עבדה עם מאדן בעונה הרביעית של "החשוד המיידי" והיא שמחה על ההזדמנות לשתף איתו פעולה פעם נוספת. "מבחינה מבנית", היא אומרת, "זה סרט שקשה לביים. אבל ג'ון הוא כמו היצ'קוק. הוא רואה כל סצנה במוחו, לפרטי פרטים, לפני שהצילומים מתחילים".
"החוב" הוא עיבוד מחדש של סרט ישראלי באותו שם, ומירן החליטה לצפות בו אחרי שקיבלה את התפקיד. "צפיתי בחשש, כי אתה בדרך כלל רוצה לבוא לסרט רענן ומשוחרר", היא אומרת על הגרסה הישראלית, שבה מגלמת גילה אלמגור את התפקיד שמירן מגלמת בגרסה האמריקאית. "אבל אני שמחה שצפיתי בו, כי הוא לימד אותי על כמות הרגשות שהדמות צריכה להכיל בתוכה. הדמות כל כך מלאה בלהט וברצינות. אין כאן שום דרך להיות קולית או אירונית. זה ברמה רגשית אחרת לגמרי".
את מירן הצעירה מגלמת בסרט בצורה נפלאה ג'סיקה צ'סטיין. צ'סטיין היא סוכנת מוסד צעירה בימי המלחמה הקרה בברלין, חלק מצוות שנשלח ללכוד פושע מלחמה נאצי מפלצתי שעובד כעת כגינקולוג. מבצע החטיפה הופך לאגדה בישראל. ואולם, ככל שהסרט מתקדם ותפקידה של מירן נעשה מרכזי יותר, אנו מתחילים להבין שאי אפשר לסמוך כל כך על ההיסטוריה. לדברי מירן, כמעט לא היתה חפיפה בצילומים בינה ובין צ'סטיין, "אבל היא יצרה דמות שיכולתי להמשיך בקלות".
מירן אומרת שהשחקנית הצעירה גם למדה את המניירות שלה, מה שהקל עוד יותר את המעבר בין השתיים. "היא היתה טובה מאוד בהדגשת תכונות שלי שכלל לא הייתי מודעת להן", אומרת מירן. "ובחיים לא הייתי יפה כמו צ'סטיין. כך שהתמזל מזלי גם בנושא הזה". הסרט מסתיים בקרב יוצא דופן בין מירן ליריבה בבית זקנים. "אני מכנה את זה קרב גריאטרי", היא אומרת. "יותר מכל, הכי קשה היה לנו לקום מהרצפה בכל פעם".
הסצנה הזאת מתרחשת ברוסיה, מירן מדברת שם רוסית, וזהו סוג של חזרה לשורשים. סבה, קצין בכיר בצבא הצאר, הפך למהגר בעל כורחו לאחר שנתקע בלונדון בתקופת המהפכה בעת שיצא לקנות נשק לצבא. עד מותו בשנת 1955 הוא התגורר עם משפחתה של מירן באסקס, וסיפר לבני המשפחה סיפורים טולסטויים על אחוזת המשפחה ועל החיים שהם איבדו. בילדותה נקראה הלן אילינה, אולם לאחר שהסב הלך לעולמו שינה אביה את שמות בני המשפחה, וגם שם המשפחה הפך ממירונוף למירן. "אבי מאוד רצה להיטמע", היא מספרת. "הוא רצה שתהיה לו משפחה בריטית ולא רצה לחיות בעבר כמו אביו. אך למרות מאמציו, אבי נותר רוסי בלבו". לאחרונה גילתה היכן קבורים קרוביה ברוסיה. לדבריה, המודעות לעבר הזה שינתה את התחושות שלה לגבי השורשים שלה, ואולי גם סייעה לה להבין את המשחק שלה יותר טוב.
אף שלמדה במנזר, מירן אומרת שתמיד היתה לה נטייה לגדול ולאופראי. אולי השילוב הזה בין הקרירות הבריטית לבין הנטייה הרוסית לגדולה הטרגית, הוא שמטעין את הנוכחות שלה על המסך בעוצמה מיוחדת. היא יכולה להיראות פתוחה וסגורה בעת ובעונה אחת. כאשר ערכה את האודישנים הראשונים לתיאטרון השייקספירי המלכותי כינה אותה טרבור נאן "הנסיכה הרוסייה".
סבתא רבתא של מירן היתה רוזנת רוסייה, ועל כן נהגה מירן להתבדח שהיא אוהבת לגלם בני משפחת מלוכה. "לא אכפת לי אם לא יהיו לי שורות בתפקיד", היא אמרה פעם, "העיקר שיהיה לי כתר על הראש". היא גילמה את קליאופטרה שלוש פעמים. בתוך שנתיים, ב-2005 וב-2006, היא גילמה את אליזבת הראשונה בסדרת טלוויזיה שזכתה בפרס אמי, וגם את אליזבת השנייה בסרטו של פרירס.
בראיונות שהעניקה באותה תקופה, תהתה מירן אם עבודתה הסתיימה בעצם. אם העניינים עוד יכולים בכלל להשתפר. במבט לאחור נדמה שהאוסקר על הופעתה ב"המלכה" נתן את האות לשחרור נוסף שלה. כשחקנית צעירה, כמו שקורה להרבה כישרונות גדולים, היא היתה תחרותית מאוד, ודרשה להיות הכוכבת כאשר קיבלה תפקידים שוליים. היום, היא אומרת, העניין הזה נרגע בצורה משמעותית. "אבל הדרייב הזה - 'מדוע אני תקועה עם זה? מדוע אני לא עושה את התפקיד ההוא?' - אף פעם לא נעלם לגמרי", היא אומרת. "כל ה'מה לעזאזל אני עושה עם חיי?' זה משהו קבוע".
עם זאת, פרס האוסקר גרם לקולות האלה להיות מתונים יותר. "אני יודעת שלפרסים אין שום משמעות", היא אומרת, "אבל הזכייה באוסקר על' המלכה' היתה נפלאה, שכן מאותו רגע לא הייתי צריכה לדאוג יותר. כל התחושות האיומות האלה - 'מדוע היא זכתה ואני לא?' - הכל נעלם בן לילה. אלו תחושות איומות ומטרידות, אני יודעת, אבל את לא יכולה לחמוק מהן. עכשיו אני מרגישה שאני יכולה לעשות פחות או יותר מה שבא לי".
אלא שבניגוד למה שחושבים, ההצעות לא זורמות. "אנשים חושבים שאני יושבת בבית ומגיעה הצעה מטרנטינו ותסריט עם הצעה לככב לצד רוברט רדפורד. תסריטים טובים עדיין נדירים, ואם כבר מגיעים תסריטים טובים, לעתים קרובות אני מבוגרת מדי, ומפעם לפעם גם צעירה מדי". התפקידים שהיא הסכימה לקבל עולים בקנה אחד עם החלטתה "להיות מוכנה להזדקן על המסך".
אף שגילמה אמהות פעמים רבות, זהו תפקיד שהיא מעולם לא הכירה בחייה (אף שיש לה יחסים מצוינים עם שני בניו הגדולים של בעלה, הבמאי טיילור הקפורד). היא תמיד דיברה בכנות על שאין לה רגשות אימהיים. "זה לא שאני לא אוהבת ילדים", היא אומרת. "פשוט מעולם לא רציתי ללדת אותם. באמת ניסיתי לרצות להביא ילדים בתקופה מסוימת, חשבתי שאולי אני חייבת. אבל לא הצלחתי לשכנע את עצמי. ולדעתי זה בסדר גמור לא לרצות להביא ילדים לעולם. יש יותר מדי אנשים בעולם. תהיה זו תרומתי לסביבה".
בהיעדר ילדים יכלה מירן תמיד לשמור על החופש האישי וההרפתקה היצירתית. היא התחתנה עם הקפורד (במאי "קצין וג'נטלמן" ו"ריי") בגיל 52, אבל אף אחד מבני הזוג לא ויתר על ההתחייבויות המקצועיות שלו. אם יש דפוס התנהגות חוזר במעשיה, הרי שזו הנכונות שלה "להשליך דברים באוויר ולראות היכן הם נופלים. עדיין יש בי רצון להרפתקה, כמו של צועני. אני לא חושבת שישנתי, בכל חיי, באותה מיטה במשך יותר משלושה-ארבעה חודשים. אני כל הזמן שותלת ירקות שאף פעם לא יוצא לי לאכול ופרחים שלא ייצא לי לראות את פריחתם. אני תמיד מסתובבת בעולם".
היא והקפורד מחלקים את זמנם בין אחוזתם בגבעות מעל לוס אנג'לס לבין בית ליד נהר התמזה במזרח לונדון. נוסף לזה יש להם בתים בניו יורק ובפרובנס. חוסר המנוחה של מירן הוא גם יצירתי, לא רק פיזי. "למדתי שככל שחולפות השנים אני מקבלת יותר את העובדה שאף פעם לא אצליח להשיג בדיוק את מה שרציתי. כל אמן נאבק כל חייו כדי להיות משוחרר בצורת האמנות שלו. עכשיו אני יודעת שאתה לעולם לא מגיע לשם. אבל אתה מגיע כמה שיותר קרוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם