כן, דפש מוד אכזבו
עמרי רונן, עורך מוזיקלי ותיק, יצא ממש מאוכזב מדפש מוד. אז כן, המלך עירום, הסאונד מזעזע, לא ראו כלום מהמסכים והריגוש פשוט לא היה שם. אולי רק עבור מעריצים מושבעים
דפש מוד בהופעה צילום: רענן כהן
גם אני, אם הייתי זוכה לראות את מיילס דיוויס משתעל על במה, או את קורט קוביין מדקלם את ה-ABC, זה היה קונצרט של החיים מבחינתי. אבל קונצרט כזה לא נמדד לפי המעריצים המושבעים, וגם לא נמדד לפי מי שעמד ב-VIP או מול הבמה. דפש מוד נותנים אולי את ההופעות הכי טובות בעולם - השירים נצחיים, הפרפורמנס, האנרגיות, הקהל הנוהר בכמעט דתיות. אבל כן, הייתה אכזבה. רבע שעה לפני הסוף קיבלתי ס-מ-ס ששאל "אז מתי מתחילה ההופעה?".
אז על מה נמדדת הופעה כזאת? או. זה מה שנקרא CONCERT ARENA, וזה מה שאמרתי לכל מכריי המודאגים מזה שהמושבים רחוקים למדי. "אל תדאגו, המופע בנוי לזה, יהיו מסכים, יהיה סאונד". אז המסכים
היו עם וידאו ארט מאוד מוצלח, מאוד אמנותי ומאוד יושב נכון על המוזיקה - רק שלא ראינו פאקינג כלום. ואנחנו עוד היינו עם הכרטיסים היקרים יחסית. תנו מסך נוסף עם צילום של דייב עושה את מה שהוא יודע, כי אני קיבלתי נמלה קטנה על במה רחוקה.
הלאה. הסאונד - כנראה שעד שורה 20 הוא היה טוב, אבל למעלה שמעו כמו מטרנזיסטור מרוחק. רציתם איצטדיון רמת גן? תיערכו בהתאם! והבעיה הכי גדולה - בחירת השירים הייתה נוראית. שוב, המעריצים המושבעים שטסו לראות אותם בעולם חושבים אחרת, אבל לרוב הקהל - צר לי - זה היה מאכזב.
זאת הפעם הראשונה שלהם בישראל, וככה צריך היה הליין אפ להיראות. אולי זאת הייתה בסך הכל הרצה להמשך הסיבוב שלהם, שבו יופיעו בפעם החמישית בכל מיני ערים. אולי סתם נמאס להם מחלק מהשירים. אבל העובדה היא שהמילה "אכזבה" הדהדה בפקקים בדרך חזרה.
נ.ב. - חבר טוב שלי רצה להציע נישואים בהופעה. ככה, על הדשא. חשב על Dream On, חשב על Somebody. בסוף הוא הציע ביציאה מהאיצטדיון, פשוט כי לא היה אף שיר ראוי, גדול ומרגש, כזה ש-50 אלף איש שרים יחד. העיקר שהיא אמרה "כן".
נא להמתין לטעינת התגובות
