האיש הרע הכי טוב: רמי פורטיס בהופעה
כשהלהקה יורדת מהבמה זאת קלישאה, הוא שונא ששירי אהבה הופכים לחארטה בארטה, וז'אן ז'אק גולדברג ז"ל אוהב ששרים את השיר שלו כמה שיותר חזק. שעה וארבעים דקות עם פורטיס בבארבי
פורטיס, שועל קרבות ותיק, זורק בחזרה לכיוון הקהל את כל השטיקים ששמע מהם במשך בעשרות השנים שהם מופיע: "משומש, מטושטש, משובש, מקושקש, מחומש, עזבו אותי, אני בכלל לא טוב בחשבון", מסכם ומסמן ללהקתו לנגן את "דג".
לא קלים חייו של הפורטיס בעולם שבו כל אחד מעתיק מהשני, בעולם של קלישאות ותרבות כוכב האינסטנט, פורטיס מחפש אך ורק להשמיע את הקול הייחודי שלו למעלה משלושה עשורים, וליצור שירים שהם כמה שיותר טובים ומקוריים מבחינתו.
סיבוב ההופעות לקידום "משולש" יצא לדרך לפני יותר מחודשיים, ומאז הוא מופיע בכל מקום אפשרי ברחבי המדינה. באמת שקשה לחשוב מה ניתן לכתוב על זמר שכבר עשה הכול, היה בכל מקום, זמר שכל סופרלטיב אפשרי נכתב עליו, אבל עדיין נדמה שהוא בעצמו קצת מסרב למעמדו בתור טרובדור מקומי, שעדיין קצת מתרגש לפני כל פעם לפני שהוא עולה על הבמה.
ברחבת הבארבי ניתן להבחין בקהל הטרוגני למדי: מתלמידי בית ספר בגיל 12, דרך גברים ונשים בגיל העמידה, ועד אנשים שמגרדים את גיל ה-60. סביר להניח שפורטיס הוא בין האמנים הבודדים שמצליחים לאגד יחדיו שורה של בני אדם שכל כך שונים האחד מהשני.
מהבמה כולם שווים, ופורטיס מנגן בשביל לכולם, את ההופעה הוא פותח עם "אצבעות דביקות" מהדיסק החדש. ב"משלחת אבודה לחלל" הוא שואל את עידו, הגיטריסט אם הוא אוהב אותו, “אני מבקש סליחה".
בין
פעם פורטיס הוא ליצן החצר שמתנהג כאילו שהוא דוגמנית צמרת בזמן צילום לקטלוג האופנה של "ווג" ופעם הוא האיש הרומנטי שכתב לאשתו את "סוכרייה", עליו הוא מצהיר שהוא שיר אהבה אמיתי, ולא "חארטה בארטה", שרבוט של כמה מילים על מנת לצאת לידי חובה, בהמשך הוא מצהיר ש "אני מזיע יותר מדי", נשמע מודאג ומכסה את פניו במגבת מירכתי הבמה.
ה"שיר של ז'אק" שכתב למתופף ז'אן ז'אק גולדברג ז"ל (שנפטר לפני שלוש שנים מסרטן) הוא אחד השירים המרגשים ביותר שכתב אי פעם, בו הוא מבקש מהקהל להצטרף "הוא אוהב את זה כמה שיותר חזק, תאמינו לי", אומר ומסתכל לכיוון התקרה.
"הפסיכולוג אמר" בוצע פעם ראשונה אי פעם בהופעה, לא לפני שפורטיס מתריע על הטעויות שכנראה גם יופיעו בביצוע, ב"נעליים" בא לידי ביטוי יכולת האלתור והמשחק המופלאים של פורטיס, “שתוק" הוא צועק ליובל המתופף שמתעקש להקיש על הסנר, “שקט" הוא פוקד על חבריו ללהקה, “תשתקו רגע, ששששששש" הוא צועק לקהל.
חלק מהקהל מוכן כבר עם הנעליים בידיו, צבא מעריצים מסור שיודע כל מילה ומילה מהשיר בזמן שפורטיס עומד מדושן מעונג על הבמה: “קרקס של שוטים והכניסה חינם/הליצנים הם קופים/ והקופים בני אדם/ המסך יורד, ההצגה ממשיכה/הקוסם התאבד כי הארנבת ברחה/ הארנבת ברחה.......”, ככה נמשך לו קרוב לעשר דקות הסשן של פורטיס עם הקהל, כשפורטיס הוא המנצח על הקהל, ההופעה הופכת להזויה לחלוטין כשפורטיס צורח ברקע:”סלמון מעושן, סלמון מעושן".
לאחר קרוב לשעה וחצי פורטיס וחבריו יורדים מהבמה, ופורטיס מודיע שהם כבר עולים(ובחלק מההופעות הוא טוען שזאת קלישאה), את ההופעה הם מסיימים עם "דבש" החתרני מדיסק הבכורה של פורטיס, ואומר: ”עכשיו נגמרה ההופעה בעצם, כן כן, ועכשיו מגיע הטקס, אני רוצה שתחשבו שאתם אנתרופולוגים, אנתרופולוגים באוניברסיטה, ואני רוצה שכל הבנות בקהל יעלו לבמה", השיר הסוגר של ההופעה "אין קץ לילדות" מבוצע אך ורק ע"י הקהל והבנות על הבמה.
בסיום ההופעה,אין ספק שזוהי שקיעתה של הזריחה, וזריחה מפוארת זו הייתה. גם אם פורטיס לא ביצע את כל הלהיטים המבוקשים(לי אישית מאוד היה חסר "פריז בלהבות"), עדיין היכולת להפתיע ולחדש לקהל היא לא דבר מובן מאליו, ביחוד לאמן שנמצא מעל ל-30 שנה על הבמה.
נדמה שדווקא ההופעות במקומות קטנים יחסית מטיבות עם הסגנון והיכולות של פורטיס ומאפשרות לו להמציא את החתרנות והמקוריות כל פעם מחדש, בתקווה שהוא ימשיך להתרוצץ ולשקף לנו את עצמנו גם ב30 השנים הקרובות.
רמי פורטיס בבארבי תל אביב, ה-5 ביוני.
נא להמתין לטעינת התגובות
