מוזיקת המקרה: ראיון עם סמדר אקראי
סמדר אקראי, הזמרת המושמעת ביותר ברדיו הישראלי, הגיעה מהעוני של שכונת הקטמונים לפסקול של "עמוק באדמה"
אקראי למדה אז עיצוב גרפי אבל לבה היה במקום אחר. "שתינו הוצאנו דפים ועשינו רשימת חלומות", היא אומרת. "היא כתבה שהיא רוצה ללמוד משחק, ואני שרבטתי משהו על החלום ללמוד מוזיקה. זאת היתה שיחת העצמה נשית שבה עודדנו אחת את השנייה לא לוותר על החלום. נפרדנו בנשיקה והיא נסעה לאיזו חתונה. באותו ערב היא נהרגה באסון ורסאי".
יום הולדתה של אקראי, זמרת-יוצרת, חל בחג הכזבים הבינלאומי. הוא מצוין בשם אלבום הבכורה שלה שיצא השבוע, "אחד באפריל". אולי זה לא באקראי: בחייה וגם בשיריה מטרידות אותה השאלות היכן עובר הגבול בין שקר לאמת, ובין מציאות לאשליה. רגע דרמטי אחר בחייה, שנראה כמו מתיחת אחד באפריל, אירע לפני כמה חודשים, כשגילתה לראשונה שיש לה אח חורג.
"שמעתי מאחותי ששמעה מאמא שלי ששמעה מאבא שלי שיש לו עוד ילד, בן 25", היא מספרת. "התגובה שלי היתה אדישה למדי. כשאתה גדל ללא מסגרת מובנית אז שום דבר כבר לא מפתיע אותך. יום למחרת הקלטנו את השיר 'צ'רלי'. תוך כדי שאני שרה הבנתי את השורות שנכתבו מראש, כאילו במיוחד על הסיפור הזה: 'אתה כבר לא אותו הילד שנולד כאן בטעות'".
מוזיקת המקרה של אקראי מצליחה לשכנע. היא יוצרת רוק-פופ מהצד השמאלי של המפה, עם שיק צרפתי וקול רך וענוג. בעזרת סיבובי הכפתורים של גיל לואיס המוכשר, שגם הפיק עם תומר אדם-לנצינגר את אלבומה האחרון המסוגנן והמפתיע של איה כורם, היא נשמעת כמו שילוב בין החוצפה של לילי אלן והאלגנטיות של קרן אן.
אקראי עברה קילומטרז' מכובד בדרך ל"אחד באפריל"; היא למדה במגמת ביצוע ג'אז ברימון, שרה בפרויקט הצ'ילאאוט האתני "מוזאיק", ליוותה את אריק איינשטיין בשירו "כשתחזור" וגרה במשך תקופה בפריז בניסיון להגשים קריירה אירופית. בחודשים האחרונים היא אחת הזמרות המושמעות ביותר ברדיו הישראלי, בעיקר בזכות שירה "לא התכוונתי", שנכנס לפלייליסט של גלגלצ ונבחר לקליפ השבוע בערוץ 24.
הניסיון להבין את סוד קסמה עובר בניגודים שמהם היא מורכבת. מצד אחד, היא גדלה במשפחה מעוטת יכולת הנתמכת על ידי לשכת הסעד בשכונת הקטמונים בירושלים. "ההוצאה לפועל לקחה את המיקרוגל, לפעמים היה חסר כסף ללחם, והיו עוד הרבה סיפורים עצובים", היא מודה. "כשסיפרתי לפסיכולוגית שלי איך גדלתי היא היתה בשוק. היא אמרה לי שאלה תנאים שמהם בחורות יוצאות זונות".
מהצד השני, היא חיה כיום בצפון הישן של תל אביב, פעילה בביצה הברנז'אית, שרה בפרסומות ומיטיבה להתלבש ("תמיד זה רק נראה יקר",
באלבומה היא עוסקת בחיפוש אחר בית. ככה זה כשאת הבכורה למשפחה בת חמישה ילדים שננטשה כבר בגיל צעיר על ידי האב. בשיר "בז וקיכלי", למשל , כתב לה מאיר גולדברג: "לאן נוכל להגיע בחיים ללא קן". " תמיד הרגשתי שאין לי בית", היא חושפת, "גדלתי בבית שבו לא היתה שגרה, ביטחון או הגנה. לא היתה קיימת שום הכלה כי הקושי הקיומי ריחף מעל לכל. הפכתי למבוגר האחראי של ארבעה אחים. אבל הנפש שלי רצתה לברוח מכל זה לעולמות של מוזיקה ושל אבסטרקט. מרדתי באחריות הזאת, עזבתי את הבית בגיל 17 ועברתי לתל אביב. ברגעים מסוימים אני מרגישה אשמה על שלא יצרתי בית חם ובטוח לאחים ולאחיות שלי. אולי בגלל זה לא הצלחתי לעזוב אף פעם את הארץ ולנסוע אחרי החלום הרחוק שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם