לוויה נוסח ניו אורלינס: דייב מתיוז בנד נפרדים בכבוד
דייב מתיוז בנד חוגגים את חייו של לירוי מור, סקסופוניסט הלהקה ואדם צנוע שאהב מוזיקה ושנא את כל מה שמסביב. התוצאה מכובדת, מרגשת ולא נכנעת לקלישאות המתבקשות באלבום פרידה מסוג זה
התחושה הזו, של שמחה מהולה בעצב, מלווה את הדיסק החדש של דייב מתיוז' בנד, “Big Whiskey & the GrooGrux King" מתחילתו ועד סופו. האם אותו הדב שנשאר לבד הוא דייב או שאותו הדב הוא בעצם לירוי מור, שמת בתאונה קשה באוגוסט האחרון.
מור (ששם החיבה שלו היה GrooGrux) היה עוף מוזר - בחור גדול שיכול בהחלט להזכיר ואת הדוב, מעולם לא פצה את פיו בזמן ההופעות ולא יצר אינטראקציה עם הקהל. בנוסף, מור לא היה מוכן להתראיין לכלי התקשורת - ההפך המוחלט מכוכב רוק. יש כאלה שראו בו בחור צנוע, אחרים ראו בו שחצן. עכשיו הגיע תור הלהקה לספר עליו.
"שוכב בפארק ביום יפה שכזה/השמש מאירה על הדשא וילדים משחקים/סירנה חולפת, מעידה על שריפה/בית של מישהו אחר נשרף ביום שכזה"(מתוך "Funny The Way It Is”).
על עטיפת האלבום (שצוירה על ידי דייב) מצויירת כרכרה המעוטרת בפניו של לירוי. מסביב מתקיים קרנבל ענקי שחוגג את חייו של לירוי, בדיוק כמו האלבום עצמו. לירוי לא מת, הסקסופון שלו מופיע לאורך האלבום. לירוי - תראה איזה קרנבל ססגוני הכנו בשבילך: להיט בנג'ו מקפיץ ב"Alligator Pie”, ריף Fאנק-מטאל ב"Why I Am”, ג'אז
לא כל השירים מדברים באופן ישיר על לירוי, אבל התחושה הכללית היא שמשהו נשבר ונחבל. תחושות חוסר הוודאות וחוסר השליטה חוזרות בתור מוטיב מרכזי ביצירה וניכר כי החברים נושאים אבן כבדה שמורידה אותם לתחתית האוקיינוס ועדיין, יש מספיק מקום לאופטימיות.
הכללים הלא כתובים של אלבומי הפרידה לא חלים, כך נדמה, על הדייב מתיוז' בנד, הם לא מתכסים בעצב ובמלנכוליות, אלא נוהגים כאילו שהם בלוויה בסגנון ביג בנד, בסגנון הלוויות המפורסמות של ניו אורלינס. בלוויות אלו, ניתן לראות תהלוכה ענקית של נגנים וחברים צועדים יחד, לצד ארונו של המת.
המפיק רוב קוואלו (גרין דיי, אבריל לווין) הפיק לא רק את אחד התקליטים הכי ממוקדים שדייב וחבורתנו הנפיקו, אלא כנראה אחד הטובים ברזומה שלהם, אם לא הטוב ביותר.
דייב מתיוז' בנד מצליחים להתעלות על רוב הקלישאות וליצור אלבום שנשמע לא רק רענן, אלא כזה שמזרים מחדש את הדם לעורקי הלהקה. נראה שלחברים אין סוגיות בלתי פתורות עם לירוי, הכל כבר נאמר, ומה שנשאר בסופו של דבר זה ליצור מחווה לאותו סקספוניסט שקט, שבשבילו המוזיקה הייתה הדבר החשוב ביותר.
Dave Matthews Band - Big Whiskey & the GrooGrux King
נא להמתין לטעינת התגובות
