בדיוק כמו דמבלדור: מייקל גמבון סוגר חמש שנים ב"הארי פוטר"

השחקן האירי הותיק מגלם כבר חמש שנים את דמותו של אלבוס דמבלדור, מנהל בית הספר הוגוורטס. מי שבילה על הסט לצד הילדים ההולכים ומתבגרים מתכונן לסרטי הסיום ומודה שהוא מרגיש דומה לבן דמותו

דניס מרטין | 15/7/2009 12:22

מייקל גמבון מגלם את המנהל של הוגוורטס, אלבוס דמבלדור כבר חמש שנים, אבל הוא לא היווה דוגמה טובה במיוחד לתלמידיו בכל הקשור להכנת שיעורי הבית שלהם. הקוסם הזקן לא פתח אפילו פעם אחת את ספריה של ג'יי קיי רולינג.

וידאו: הארי פוטר והנסיך חצוי הדם

ההחלטה לא לקרוא את סדרת ספרי "הארי פוטר", הוא מסביר, היא מכוונת והוא מחדד ומוסיף שחבריו הבוגרים לקאסט, רייף פיינס ואלן ריקמן לא קראו את הספרים גם כן.

"אתה מתאכזב כשאתה מגלה את כל הסצנות שלא הוכנסו לסרט והופיעו בספר, לא?", אומר גמבון בשיחת טלפון מניו יורק, שם הוא מקדם השבוע את צאת הסרט השישי בסדרה, "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם". "אין טעם לקרוא את הספרים כי אתה משתמש, כשאתה משחק, במילותיו של התסריטאי סטיב קלובס".

מאז שהצטרף לקאסט, בסרט השלישי, "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן", גמבון הפך את דמבלדור לפטריארך קשוח, לכוח מסתורי שמפעיל וחיוני להתרחשויות הדרמטיות מסביב. דמבלדור כבר איננו המנהל החביב, המחבק, אלא יריב ראוי וקשוח לוולד מורט הרשע.

גמבון החליף כזכור את ריצ'רד האריס שמת בלונדון בשנת 2002, בגיל 72. בניגוד לגמבון, דמבלדור של האריס היה עדין ומעט רכרוכי. גמבון הפך אותו לאיש עם שנינות וחוכמה עצומים אשר יודע לחלץ את תלמידיו מכל צרה.

השחקן האירי בן

ה-68 השתתף במהלך ארבעים השנים האחרונות ביותר מ-60 סרטים, השתתף באינספור הצגות תיאטרון והפך למי שהדור הצעיר, על הסט של "הארי פוטר" ומחוצה לו, רואים בו כהשראה גדולה, מה שעוזר, לטענתו, למערכת היחסים שלהם על המסך.

מרחם על המעריצים

"הוא חייב להיות קצת מפחיד", אומר גמבון על דמותו של דמבלדור, "כל המנהלים צריכים להיות קצת מפחידים, לא? קוסם בכיר כמוהו צריך להיות מעורר יראה, ומצד שני הוא מגן על הארי. באיזושהי צורה אני בעצם מגלם את עצמי, קצת אירי, קצת מפחיד, ככה אני בחיים האמיתיים".

גמבון. קצת כמו דמבלדור. צילום: אי-פי

על תופעת ההערצה הבלתי נגמרת לקאסט כמו גם לסרטי "הארי פוטר", אומר גמבון כי מדובר באקט מחמם לב ומתוק-מריר. "התרגשתי לראות את כמות הילדים שמגיעה לבכורות. בלונדון ירד גשם והם עמדו שם במשך שעות. אתה מרגיש אחראי להם באיזושהי דרך. כל הספרים ופיסות הנייר עליהן רצו שנחתום להם היו רטובות, העטים לא עבדו, זה היה קצת עצוב. אתה מבין פתאום כמה משמעותי העניין עבורם".

"זה היה כבוד גדול", הוא מסכם כשהוא נשאל על צמד הסרטים האחרונים בסדרה, שמצולמים בימים אלה. הוא מודה שלראות את הילדים גדלים על הסט גרם לו לאושר רב. "הם הפכו לשחקנים חכמים וחזקים, זה היה נהדר לראות את זה, אתה יכול להגיד להם דברים שפעם לא היית מסוגל".