אני וסוד רוחי: חנן יובל מתכתב עם היהדות
חנן יובל גדל בקיבוץ, אבל תמיד חש קרבה לרוח היהדות וביטא אותה בשיריו. עכשיו הוא מסכם את העניין בפרויקט "סידור אישי"
חנן יובל צילום: חנוך גריזיצקי
עשור של עבודה הסתיים בפרויקט החדש, והתוצאה כוללת תקליטור ובו 16 שירים ואלבום המביא את נוסחם בליווי מבוא אישי וטקסטים מן הספרות (חיים באר), מן השירה (אברהם שלונסקי, זלדה, אמיר גלבוע ועוד), צילומים, איורים ועוד. המהדורה הראשונה, אגב, אזלה בתוך שבוע וחצי.
"הקשר של כל אלה לשירים הוא קשר תרבותי, רגשי ואסוציאטיבי, שלי ושל חברים טובים שהסתייעתי בהם", כותב יובל במבוא לספר שיצא בהוצאת עם עובד והמרכז להדרכת ספריות, "אין מדובר ב'הסברים', אלא בכנפיים שיישאו את החומרים למקום שלא הייתי בו באולפן ההקלטות".
יובל הקליט את "שיר המעלות", שר קרליבך ולמד פילוסופיה יהודית. עכשיו הוא מגיש את "סידור אישי" בניסיון לבחון את החיבור שלו למסורת היהודית מזוויות וכיוונים שונים, דרך יצירות שלו ושל אחרים, שחלקן נכתבו במיוחד לפרויקט זה. חלק גדול משירי הסידור נכללים במופע המשותף של חנן יובל וג'קי לוי, "גשר ההלכה". בימים שנדמה שהיהדות, שהייתה במשך שנים ארוכות בידיים של סוכני משנה, הולכת ומתקרבת למי שמחפשים אותה, יובל מצליח ליצור תשובה ארצישראלית השזורה במקורות.
ספר תהלים, ר' שלמה אלקבץ, הנביאים - כולם בפנים, בדיוק כמו שהיה כאן לפני שאימצנו את המושגים "פוסט-ציוני", "פוסט-יהודי" ו"פוסט-אנושי". יובל חושף חלקים מעולמו האישי והמשפחתי, פותח חלון לעולם התרבותי היהודי עם גרסאות מרגשות ל"פתח לנו שער", "לכה דודי" ו"קדיש", ומגיש את התוצאה בליווי שופרות, גיטרות, דודוק וסקסופון. בארבע מילים: כור היתוך מוזיקלי וערכי.
"כור היתוך? כל הדברים האלה הם שיחות של חדר מדרגות, של בדיעבד", מחייך יובל, "נעמי פולני לימדה אותי דבר נפלא: שגם צניעות זה סטייל. בטח בשטח שאני מרגיש בו די בור".
והזיקה מנין?
"כבן קיבוץ משמרות מאוד התרגשתי לשמוע בשבת בצהריים את תוכנית הרדיו'פרקי חזנות כבקשתך', ומאותה סיבה הלכתי ללמוד פילוסופיה יהודית: הרגשתי שאני צריך את זה כדי להיות ישראלי טוב. אני לא יודע איפה נגמרת הישראליות ומתחילה היהדות, ולהפך".
היית בין הראשונים שהביאו לתודעה של הציבור הישראלי את הרב קרליבך. הקלטת עם "השלושרים" את "והאר עינינו", ועם חובבי ציון את "ישראל ישראל" ו"חמדת ימים".
"משנות השבעים אני מוצא את עצמי מתכתב עם הדבר הזה, בלי מילים שמבטאות אחריות כמו'אני גשר', ובשנת 1988 הקלטתי את 'שיר המעלות'. כל משפחה דתית הכירה את זה מברכת המזון, אבל עם ישראל בכללו הכיר את זה רק דרך אקו מסוים, מרחוק. זה היה להיט שנתן לכל החילונים משהו שהם לא יכולים להסביר.
בשנת 1995 הייתי המנהל האמנותי של פסטיבל ערד, הידוע לשמצה, והפקתי את ערב שירי קרליבך עם עוזי חיטמן ז"ל, שלמה בר ואלעזר שטורם. הייתי מתקרב אז לאלעזר ולוחש לו תוך כדי נגינה 'ארבעה חילונים מראים להם מה זה קרליבך'. בשנת 2000 הלחנתי 'קדיש' לפסטיבל כפר בלום, ושנה אחרי זה נפטר דודו דותן ומצאתי את עצמי שר את זה בשלושים שלו עם גיטרה. ראיתי שזה עושה את זה לאנשים. חודשיים אחר כך נהרג חבר שלי בתאונת מטוס וקברו אותו ליד דודו. שם כבר שרתי בלוויה, והוא הפך לקדיש של החבר'ה. סקיצה של הקדיש באולפן ביתי רצה בכל הטקסים העצובים של החבר'ה. זו בעצם הייתה ההתחלה של הדיסק".
חנן יובל - סידור אישי
צילום עטיפה
נא להמתין לטעינת התגובות
