תגידו לה שאין: מה קרה השנה למוזיקה המזרחית?
פחות להיטים, פחות קיסריה ופחות נוקיה, יותר חקירות מס, מקורבים עבריינים וביקורת מתלהמת. כך נראתה שנת הנפילה של המוזיקה המזרחית
לעומת זאת, כשהיא חוזרת לפרופורציות, חווה נפילת מתח ומתמודדת עם משברים פנימיים, כפי שקרה בתשע"א, כולם רוקדים על קברה. אבל אולי השמחה לאיד נובעת לא משום שהיא הכבשה השחורה: אולי זה כי היא המלכה.
כך או כך על העובדות אין מחלוקת. תשע"א היתה שנה רעה למוזיקה המזרחית, שנה שבה עלתה שוב ושוב לכותרות מהסיבות הלא נכונות: העלמות מס, קשרים עם העולם התחתון וכמובן המשך גילויי העוינות מצד המוזיקאים שנושלו מהמלוכה. אחרי השיא של תש"ע היתה תשע"א כמו הבוקר שאחרי החתונה.
את הסימן העיקרי לנפילה אפשר למצוא בהיעדר להיטי ענק. תש"ע היתה גדושה בבוננזות כמו "מי שמאמין" של אייל גולן, "Do You Love Me" של שרית חדד ו"תגידו לה" של דודו אהרון, ואילו השנה נרשמו תקלות בפס הייצור השלאגריסטי. הנפקד הבולט ביותר הוא קובי פרץ, שנוכחותו הורגשה בטלוויזיה ("רוקדים עם כוכבים", "היפה והחנון") במקום בקיסריה ובנוקיה. גם הנוכחות שלו בעיתונים לא נבעה משירי המשך ל"אני לא בן של מלך" או "יחד", אלא בשל הפרידה מאשתו ענבל והחזרה אליה ובעקבות מעורבות מנהלו האישי, יוחאי יעיש, בפרשת המסים של דוד ואנונו שבה הפך לעד מדינה.
אמנם ליאור נרקיס הופיע בנוקיה והיה הראשון לאמץ את המחאה החברתית, אולם הוא טרם הצליח למצוא את השיר שיתעלה על "ערב טוב לך". משה פרץ, שרוב השנה היה עסוק בבניית וילה מפוארת בבאר יעקב, סיפק שירים מוצלחים למדי כמו "ארוץ עד אלייך" ו"כמו מלך", ואלבומו החדש, "זיקוקים", ייצא בערב החג. עומר אדם הוציא אלבום בכורה, כבש את קיסריה ונהפך לאייטם תקשורתי חם, אבל טרם הוכיח שהוא מעבר לקוריוז.
גם לעידן יניב, למושיק עפיה, לשרית חדד ולאייל גולן היו שירים מושמעים, אבל אף אחד מהם לא הרעיד את הג'יפים ואת הלבבות. עם זאת הז'אנר לא איבד את כוחו בקופות. בשבוע שעבר נחשף ב"מעריב" שגולן, נרקיס, פרץ, חדד, אהרון ועומר אדם הרוויחו גם השנה מיליוני שקלים, ועקפו אפילו את שלמה ארצי בדירוג הזמרים הרווחיים.
עם
ארי שמאי, מגיש התוכנית "אהבנו" ברדיו לב המדינה וממבשרי המהפכה המזרחית, חושב שהבעיה חריפה יותר. "השנה היתה עוד שנת שפל", הוא יורה. "המוזיקה המזרחית של השנים האחרונות הפכה יותר ויותר לפופ מאוס וזול. זו לא מוזיקה מזרחית, זה פופ נמוך ודל, שירים קצביים וחסרי מלודיה. כשאני שומע שיר של אחד מזמרי הז'אנר החדש, אני לא מבדיל ביניהם בלי לקרוא את מה שכתוב על העטיפה. כששומעים את חיים משה או את יואב יצחק אפשר להבדיל מהשנייה הראשונה. ברגע שהמוזיקה המזרחית הפכה למכנה משותף של כל העם, האיכות ירדה".
גיספן, מצדו, מבקש להיות קצת פחות נחרץ. "היתה רוויה", הוא אומר. "המוזיקה הים תיכונית היתה צריכה לצאת לפרסומות, להתרענן ולחזור כשהבינוניות תצא ממנה ויישארו רק הטובים. היה צריך להרפות. אי אפשר לזלול כל היום, כי בסוף לא רק שמשמינים, גם נחנקים. המוזיקה הגיעה לשיא וצריך היה לשים את הרגל על הברקס. השנה היה תהליך של התארגנות מחדש".
מי שבכל זאת שיחק אותה, אף שגם הוא נחשד בהעלמות מס, הוא ישי לוי. הזמר הוותיק הפתיע בהופעה מנצחת בחלל הבדרך כלל רוקנ'רולי של האנגר 11 והוציא את אלבומו "האחת שלי", שהיה עמוס בשירים מעולים כמו "הזונה מרחוב הש"ך", "עננים" ושיר הנושא. להקה נוספת שחוותה שנה ברוכה היתה אתניקס. ההרכב שהמציא מחדש את הז'אנר בסוף שנות התשעים עם בן החסות אייל גולן, חזר עם אלבום חדש, "געגועים", ועם הופעות גדולות בקיסריה.
גולן עצמו הוציא את האלבום "חלק מחיי", היטיב לחדש את "תמונה שבורה" של האחים והאחיות, הופיע בפני מאות אלפים בהפגנה הגדולה של מחאת הדיור, חלש על קיסריה ועל בריכת הסולטן ודיבר הרבה על אלירז שדה. אלא שגם הוא, השליט הבלתי מעורער של הז'אנר, נכח השנה בעיקר בטלוויזיה. גולן כיכב בתוכנית הריאליטי "אייל גולן קורא לך" בערוץ 24, שבה חיפש את הכוכבת המזרחית הבאה.
מלבדו נצפו השנה על המסך אבי ביטר, אביבה אבידן ובני אלבז ב"היכל התהילה", וכמובן דודו אהרון, ג'ולייטה, אביהו שבת, אתי לוי, זהבה בן ואלון דה לוקו ב"חי בלה לה לנד", שהיא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו השנה בתחום. "אני חושב שהתוכנית עשתה טוב למוזיקה הים תיכונית", אומר יוצר ועורך התוכנית שבי זרעיה. "זה חשף אותה לקהלים שונים. כשהתחלנו לעבוד עליה היו הרבה מקטרגים שאמרו שהמוזיקה הים תיכונית בירידה ושהגל חלף. בסופו של דבר זו היתה תוכנית על אנשים, והצופים התחברו אליהם כי הם היו מרגשים, אנושיים ומצחיקים".
איך שלא עוקפים את זה, תשע"א המזרחית עמדה כולה בצל פרשת מרגול, שבוודאי חיזקה בקרב רבים את הסטריאוטיפים הישנים על אודות המזרחים בכלל ועל המוזיקה המזרחית בפרט, ואולי אף תדלקה את הסלידה הממסדית ממנה. בתוך הענף יצרה הפרשה אפקט של הסתגרות תקשורתית, ויוני רועה מבין מדוע. "התקשורת יוצרת תדמית לא נכונה, ויש רדיפה של הממסד שהיא תוצאה של התרברבות הזמרים בכלי התקשורת, התרברבות בדירות ובמכוניות וברווחים מהסלולר ובמיליונים שהם מגלגלים".
באשר לקשר עם העולם התחתון, הוא אומר, "זה לא סוד שאת השירים הים תיכוניים אוהבות במיוחד השכבות החלשות, ובשכבות החלשות נמצאים גם אנשים מעולם הפשע. תעשיית המוזיקה הים תיכונית יוצרת כסף רב וזה מושך את הזאבים, אבל הפשע נמצא בכל מקום, גם בשכבות המבוססות ובפוליטיקה. זאת צביעות לקחת את הכתם ולהדביק אותו על הז'אנר הים תיכוני".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם