אמאל'ה: קמרון דיאז מתבגרת ומתגברת
אחרי סדרה של קומדיות רומנטיות שהפכו אותה לכוכבת המרוויחה ביותר בהוליווד, קמרון דיאז מסתערת על אתגר פחות צפוי: בסרטה החדש, "שומרת אחותי", היא מגלמת אם שדורשת מבתה הבריאה לתרום כליה לאחותה הגוססת. בראיון מיוחד לסופשבוע מסבירה דיאז, סרבנית חתונות סדרתית, למה ילדים הם לא (תמיד) שמחה
"אין דבר שבעולם שהייתי רוצה יותר מאשר לקבל את אבא שלי בחזרה", היא אומרת. "הוא היה הכל בשבילי ובשביל המשפחה שלנו. אבל למרות הכל, אני יכולה להגיד שזאת היתה אחת השנים המשמעותיות והמבורכות ביותר בחיי. שנה ששינתה אותי, שלימדה אותי הרבה על החיים ועל עצמי".
מותו של אמיליו דיאז הצטלב עם שכול נוסף, הפעם על המסך. בסרטה החדש, "שומרת אחותי", מגלמת דיאז אם שמתמודדת עם גסיסתה של בתה מלוקמיה. במהלך הסרט, שצולם בחלקו הגדול בבית חולים, היא אפילו מגלחת את ראשה - אות הזדהות עם הבת החולה שמאבדת את שיערה בגלל הטיפולים הכימותרפיים. הסרט הוא סוחט דמעות אפקטיבי.
במהלך ההקרנה לעיתונאים נשמעו באולם אנקות חנוקות ומשיכות אף ובסיומה צבאו הצופים בעיניים אדומות על השירותים. "אני חושבת שמדובר יותר בחגיגה של החיים מאשר בסרט על מוות", אומרת דיאז. יש משהו מעט צורם בלפתוח ראיון עם דיאז, הבלונדינית הבכירה של הקולנוע האמריקאי, בשיחה על מוות.
אחרי הכל, הקריירה שלה מזוהה בעיקר עם קומדיות - החל מ"המסכה", סרט הבכורה שלה שבו כיכבה לצד ג'ים קארי; דרך "משתגעים על מרי", הלהיט של האחים פארלי שהביא לה את פרס גלובוס הזהב; ועד "המלאכיות של צ'רלי", סרט הג'סטה לסדרה הפופולרית משנות השבעים שעבורו קיבלה 20 מיליון דולר והפכה לשחקנית היקרה של זמנה.
פה ושם היו לה תפקידים תובעניים יותר מבחינה דרמטית, כמו ב"כנופיות ניו יורק" של מרטין סקורסזי, אבל כמו הצופים, גם דיאז מודעת היטב לדימוי המזוהה עמה: הבלונדינית הקליפורנית המייצגת קלילות אופטימית ושמחת חיים.
אלא שכעת, אחרי 15 שנה של קריירה מצליחה, החליטה דיאז לפרוץ את גבולות המשבצת שהוליווד מייעדת
הסרט שביים ניק קסוויץ' ומבוסס על רב המכר של ג'ודי פיקולט מלפני חמש שנים, מספר את סיפורה של אנה, ילדה בת 11 שנולדה בהפריה חוץ גופית מתוך כוונה ברורה של הוריה להביא לעולם תואמת גנטית מושלמת לאחותה הבכורה, קייט, הסובלת מסרטן הדם והמוח.
דווקא כשמצבה הרפואי של קייט הולך ומידרדר, וכשהיא זקוקה לתרומת הכליה של אחותה כדי לשמור על הסיכוי להישאר בחיים, מחליטה אנה לצאת נגד הייעוד שנקבע לה כבנק האיברים הפרטי של קייט ומודיעה להוריה (דיאז וג'ייסון פטריק) שהיא מסרבת לתרום את הכליה החיונית. היא אף פונה לעורך דין חלקלק ובעל שם (אלק בולדווין) במטרה לעגן משפטית את זכותה ל"אמנסיפציה רפואית", כפי שמכונה דרישתה במסמכים המשפטיים.
מה שיכול להתפתח לכיוון של דרמה משפטית הופך לסיפור מורכב על משפחה שנקרעת בין האהבה לשתי הבנות, בין התקווה להציל את חייה של קייט אל מול הרצון לכבד את רצונה של אנה לגדול כילדה נורמלית, "לשחק כדורגל" ו"להיות מעודדת", כפי שהיא מסבירה להוריה ההמומים. ובעוד בריאן, אבי המשפחה, מצליח להתחבר לא פעם למאבקה של בתו הצעירה, בלבה של האם שרה אין שום מקום לספק; היא ממשיכה לתבוע מבתה הצעירה לתרום את הכליה ולהציל את אחותה. כמעט מיותר לציין שהתביעה הזאת מאיימת לקרוע את המשפחה.
"דיברתי עם לא מעט אמהות שעברו חוויות דומות במהלך העבודה על הסרט", מסבירה דיאז. "לכל אחת סיפור שונה, וכל אחת מרקע אחר. אבל כולן אמרו לי דבר אחד: שאין רגע אחד שבו את לא נלחמת כדי להשאיר את הילדה שלך בחיים ואין שלב שבו את לא עושה כל מה שאפשר כדי להציל אותה, גם אם זה אומר לקפוץ מול רכבת או לפגוע באחת הבנות האחרות שלך. המאבק להציל את הבת שלך יותר חשוב מהכל, וכל שאר הדברים, מבחינתן, הופכים לשוליים במאבק הזה".
עד כמה האובדן הפרטי שחווית עזר לך לגלם את דמותה של שרה?
"אין לי ספק שמבחינה רגשית, למוות של אבי היתה השפעה גדולה על צילומי הסרט. מדובר בחוויה אנושית חזקה מאוד שללא ספק שינתה אותי. דברים ניתנים לנו ודברים נלקחים מאיתנו, ובסופו של דבר אני חושבת שהלב לומד להתמודד עם הדברים, הוא מתחזק יותר, נהפך מחושל יותר.
יחד עם זאת, למרות הטרגדיה האישית שלי, אני חושבת שאין שום דבר בעולם שאפשר להשוות למותו של ילד ולניסיון של שרה להילחם נגד אובדן בתה, שהופך בשלב מסוים לבלתי נמנע, גם אם זה יקרה בעוד שנה, שנתיים או שלוש. בסופו של דבר, הידיעה של הורה שהוא יצטרך לקבור את אחד הילדים שלו היא דבר שלא ניתן להשוות אליו כלום, בין אם הילדה בת 40 או 15".
עד כמה היית מחוברת לשורשים הקובניים של אביך?
"גם אם נולדתי וחייתי כל חיי בארצות הברית, אין ספק שמבחינה תרבותית אני שייכת לקובה. חלק ניכר מילדותי העברתי בטמפה, פלורידה, שם התגוררה משפחתו של אבי והיתה המושבה הקובנית הראשונה בארצות הברית. המשפחה שלו עבדה בגלגול סיגרים וכשהייתי מגיעה לשם סבתא שלי לא היתה נותנת לנו לצאת החוצה לבד כדי שלא יחטפו אותנו או נשבור רגל.
מה שאומר שבסופו של דבר היינו בעיקר יושבים בבית, משחקים קלפים, אוכלים סטייק ואורז וצופים באופרות סבון בספרדית. גם בבית בקליפורניה, בשעות הפנאי היינו משחקים דומינו ביחד, אוכלים אוכל קובני, מאזינים למוזיקה קובנית. למרות שלא הייתי שם מעולם ואף על פי שאני לא דוברת ספרדית, מדובר בחלק גדול מהזהות שלי, בעיקר בגלל אבא שלי והמשפחה שלו".
בגיל 37, דיאז, שהתמחתה בתפקידי הרווקה הנחשקת, מגלמת לראשונה בקריירה שלה תפקיד של אמא. מקרוב היא עדיין נראית כמו הבייב האמריקאית שהיתה מאז שהתגלתה. יש לה עור פנים חלק, נקי מאיפור, וגוף אתלטי שהיא מתחזקת בקנאות. דיבורה מהיר וקופצני ולעתים קרובות במהלך הראיון היא פורצת בצחוק קולני מתגלגל. האם התפקיד מהווה נקודת מפנה בקריירה שלה?
"לא חשבתי על זה כשקראתי את התסריט בפעם הראשונה", היא אומרת. "לא חשבתי מה תפקיד האם יעשה לקריירה שלי אלא איך אני אוכל לגלם את הדמות בצורה הטובה ביותר, לנסות להבין מי זאת שרה, מהו ניסיון החיים שלה ומה קורה לה באותו שלב של החיים".
"שומרת אחותי" יצא לאקרנים בארצות הברית בסוף יוני, החלטה תמוהה מעט לאור העובדה שבאופן מסורתי הקיץ הוא העונה של סרטי האקשן וההארי פוטרים. הסרט, שיצא באותו סוף שבוע יחד עם ה"רובוטריקים", גרף עד היום 70 מיליון דולר.
"אני חושבת שהסרט הוא סיפור על החיים, ולא סרט על מוות, ואני מקווה שכך גם הקהל רואה אותו", מדגישה דיאז. "בחיים לא פעם כמעט ואין הפרדה בין שמחה לעצב. עבורי, מדובר בשני רגשות שלעתים קרובות חופפים זה לזה. לא פעם הרגע הכי עצוב בחיים שלי היה גם הכי שמח וזה גם המקרה בסרט הזה. לא רק הכאב על מצבה של קייט עומד במרכז, אלא גם חגיגת החיים של אנה והרצון של שאר בני המשפחה להישאר ביחד".
את הקריירה שלה החלה דיאז בגיל 16, לאחר שחתמה על חוזה עם סוכנות הדוגמנות "עלית", מהמובילות בעולם האופנה. דרישות העבודה גרמו לה לעזוב את הבית והיא החלה לנדוד בין יפן, אוסטרליה, מקסיקו ופריז. גובהה (1.75 מטר), הרגליים הבלתי מסתיימות והיופי הבלונדיני שלה הפכו אותה לדוגמנית עסוקה, עם קמפיינים יוקרתיים לליווייס ולקלוין קליין, אבל בשנים שבהן משלו בטופ העולמי נעמי קמפבל, כריסטי טרלינגטון וקייט מוס, דיאז לא המריאה לדרגת סופר מודל.
בגיל 21, אחרי חמש שנות דוגמנות וללא ניסיון קודם במשחק, החליטה דיאז, בעצת אחד הבוקרים של הסוכנות, לגשת לאודישנים לקומדיה "המסכה". מפיקי הסרט חיפשו שחקנית זולה שתופיע לצדו של ג'ים קארי, אז כוכב עולה שמאחוריו סרט מצליח אחד, "אייס ונטורה".
"כשנבחנתי לתפקיד הייתי צריכה לקרוא קטע עם השחקן רוברט גרין", היא נזכרת. "אני זוכרת שכשיש צאתי מהחדר לא הפסקתי לרעוד, הזעתי בכל הגוף ולא הפסקתי לקפוץ כמו משוגעת. באותו רגע היה לי ברור, 'זהו זה. זה מה שאני רוצה לעשות עם עצמי. אני חייבת לקבל את התפקיד'".
הסרט, שהופק בתקציב קטן של 19 מיליון דולר, גרף כ-400 מיליון דולר ברחבי העולם, ונחשב לאחת ההצלחות הגדולות של העשור הקודם. רוב הקרדיט הלך כמובן לקארי, אבל דיאז הפכה בזכותו לשחקנית מבוקשת. בעקבות ההצלחה היא החליטה שמצאה את ייעודה ועם תום הצילומים החלה לקחת שיעורי משחק. למרות סיפור הסינדרלה ההוליוודי, קשה לומר שהיתה לה דרך סלולה להצלחה.
הסרט הבא של דיאז, "ארוחת הערב האחרונה", היה כישלון בקופות ובביקורת. גם "האחת והיחידה", שבו הופיעה לצדה של ג'ניפר אניסטון, לא בדיוק הטביע חותם על תולדות הקולנוע. אבל דיאז עבדה ללא הפסקה, מדלגת בין קומדיות הוליוודיות לסרטים עצמאיים דלי תקציב שנתנו לה הזדמנות להוכיח מנעד רחב יותר של יכולות משחק.
בין אלה: "להרגיש את מינסוטה", שבו הופיעה לצדו של קיאנו ריבס; "ראש מעל המים", מותחן בכיכובו של הארווי קייטל; "חיים לא רגילים" של הבמאי הבריטי דני בויל, האיש שאחראי ל"טריינספוטינג"; "פחד ותיעוב בלאס וגאס" לצד ג'וני דפ; "להיות ג'ון מלקוביץ'" המצליח של ספייק ג'ונז ועוד.
"באותם ימים ידעתי שאם אמשיך לגלם תפקידים בנוסח טינה (התפקיד שגילמה ב"מסכה"), לא תהיה לי קריירה", מסבירה דיאז. "באותו שלב לא חשבתי על הדימוי שלי כמו על הרצון לפתח את הקריירה שלי. הייתי חייבת להעז".
ואז הגיע שיתוף הפעולה עם ג'וליה רוברטס בקומדיה הרומנטית "החתונה של החבר שלי", שרשמה הכנסות של 300 מיליון דולר ושפע מועמדויות לגלובוס הזהב. לא רק שדיאז הפגינה את הכישרון הקומי שהתגלה ב"מסכה", הסרט כולו נתפס כרגע מכונן של העברת הלפיד מהבייב השולטת ליורשת שלה. הסמליות של הרגע לא פסחה על שתי הכוכבות, שהקפידו להעתיר מחמאות הדדיות זו על זו. "תודה לך שהרשית לי לשנוא אותך בכזו הנאה", אמרה רוברטס בנאום התודה שלה בטקס גלובוס הזהב.
שנה לאחר מכן הגיע "משתגעים על מרי", לצד בן סטילר, שהפך את קמרון דיאז לאחת הכוכבות הגדולות של הוליווד. זהו סרט משולח רסן, שהצלחתו כולה נזקפת לדמות הנשית שבמרכזו ודיאז הפגינה בו כישרון קומי נדיר. "מרי", קומדיה רומנטית שהפכה לסרט פולחן, גרפה קרוב ל-400 מיליון דולר ואפילו דורג במקום ה-27 ברשימת 100 הקומדיות הגדולות בכל הזמנים של איגוד הקולנוע האמריקאי.
דיאז, שהגשימה את חלומה הגדול, בחרה לחגוג את ההצלחה במסע שורשים מחוף לחוף. "היה לי דחף לראות מה קורה בשטח שבין הנחיתה להמראה", היא מסבירה, מתכוונת לטיסות התכופות שבין לוס אנג'לס לניו יורק. "יצאתי למסע לבד, עם מצלמה וספרים. קראתי הרבה, כתבתי, צילמתי המון תמונות ובעיקר דיברתי עם הרבה אנשים לאורך הדרך", היא נזכרת.
שנתיים לאחר מכן היא כבר כיכבה לצדן של דרו בארימור ולוסי לו ב"המלאכיות של צ'רלי", שאת העבודה עליו היא מגדירה כ"אחת המהנות בקריירה שלי". הסרט הוליד חברות אמיצה בין דיאז לבין בארימור. "ההכנה לסרט כללה לא מעט עבודה קשה שנבעה מהאימונים באמנויות לחימה והצורך לוודא שאתה לא בועט בטעות למישהו בפנים. יחד עם זאת, להיות מעורבת בסוג כזה של מאמץ פיזי היה מהנה בצורה בלתי רגילה".
סדרת סרטי ה"מלאכיות" היתה לדיאז קפיצת מדרגה נוספת: היא הפכה לשחקנית השנייה בהיסטוריה, אחרי ג'וליה רוברטס, שמשתכרת 20 מיליון דולר לסרט. רוברטס נאלצה מאז לקצץ בתעריף, אבל דיאז היא עדיין השחקנית היקרה של זמנה, יחד עם אנג'לינה ג'ולי.
ב-2008 דירג אותה "פורבס" כשחקנית הרווחית של השנה, עם 50 מיליון דולר עבור שני סרטים, "מה שקורה בווגאס" והפרק השלישי בסדרת האנימציה "שרק". כמובן שהיא ממהרת לנדב שכסף הוא הדבר האחרון שמעניין אותה. "מעולם לא עשיתי שום דבר עבור כסף", היא אומרת. "תמיד ארצה לעשות תפקידים שמדברים ללב שלי. לכסף אין כל משמעות בעיניי. זה לא משנה. אני אעשה תפקיד מסוים רק אם מדובר בסרט שאני רוצה להיות חלק ממנו".
באופן טבעי, עם הכוכבות הלא מעורערת, דיאז שמרה על מעמדה הבכיר גם במדורי הרכילות, בעיקר תודות למערכות יחסים מתוקשרות עם כמה מהשחקנים המובילים בהוליווד. ראשון האקסים שלה הוא מאט דילון, שכינה אותה "המוזה שלי" וסיפר שהרומן הגיע לקצו בעקבות סירובה של דיאז למסד את הקשר ולהקים משפחה.
למרות שמערכת היחסים הסתיימה לפני יותר מעשור, ממשיכים השניים להעסיק את המדורים הרלוונטיים ולפני שנה הציתו גל חדש של שמועות אחרי שנראו יחד במועדון בלוס אנג'לס. מקורביה של דיאז, שמקפידה לא לדבר על קשריה הרומנטיים, תרמו לגל השמועות כשסיפרו לא פעם על געגועיה למי שהיא מגדירה "אהבת האמת הראשונה של חייה".
אחרי דילון ניהלה דיאז קשר של ארבע שנים עם ג'ארד לאטו, אבל מערכת היחסים המתוקשרת מכולן היתה עם ג'סטין טימברלייק, הצעיר ממנה בתשע שנים, שפגש אותה ב-2003 אחרי פרידתו מבריטני ספירס. זה היה סיפור האהבה הגדול ביותר שהיה להוליווד להציע בתחילת העשור.
"זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה ששני אנשים מתאהבים למרות הפרש הגילים ביניהם", אמרה אז דיאז. לנוכח השמועות על חתונה קרובה, מיהר אחד ממקורביה להכחיש את הדיווחים וחיזק את הדימוי של דיאז כסרבנית חתונות סדרתית. "קמרון אמרה מאז ומתמיד שאין לה שום כוונה להתחתן", הסביר המקורב למגזין "פיפל". דיאז עצמה הודתה שהיא סובלת מ"פוביה ממחויבות". "אין לי שום כוונה לעשות את זה", הצהירה.
דיאז אפילו העמידה את עצמה בחזית הקמפיין נגד הגברת הילודה. "הלחץ שמופעל על נשים לעשות ילדים הוא עצום", אמרה לפני כמה חודשים בראיון ל"קוסמופוליטן". "נשים חוששות להודות שהן לא רוצות ילדים כדי לא להרחיק את עצמן מהחברה, אבל למרבה השמחה זה משתנה עכשיו. יש לי יותר חברות שאין להן ילדים מכאלה שהן אמהות. וזה בסדר גמור".
השעון הביולוגי לא מלחיץ?
"אני לא מוכנה להצהיר שום דבר לגבי הבחירה שלי להביא ילדים לעולם. אני לא מוכנה להגיד שום דבר על העתיד. מהניסיון שלי, אי אפשר לדעת מה יקרה. במיוחד כשזה מגיע לדברים כאלה. אני עדיין צעירה ויש לי חיים לא קונבנציונליים. אפשר להגיד שהחיים שלי נפלאים דווקא משום שאין לי ילדים".
דיאז נחשבת לבחורה יציבה למדי המתרחקת מסקנדלים. אבל דווקא כשהקריירה שלה המריאה, במקביל להצלחה הגדולה של "שרק", היא נאלצה להתמודד עם כתם מעברה הרחוק שחזר לרדוף אותה. דיאז ניסתה למנוע את הפצתו של סרט בן 30 דקות בו היא נראית בפלג גוף עליון חשוף מדגמנת תנוחות מעולם הסאדו-מאזו.
הסרט, שצולם ב-1992, שנתיים לפני "המסכה", נקרא, לא במפתיע, "היא לא מלאך". דיאז פנתה לבית המשפט במטרה למנוע את הפצת הסרט בטענה כי נפלה קורבן לניסיונות הסחיטה של הצלם ג'ון ראטר שדרש 3.3 מיליון דולר תמורת ההבטחה לא להפיץ את התמונות.
גם כך הסרט מצא את דרכו לאתר scandal-Inc.Com שבזכותו זכו מיליונים לראות את דיאז חשופת החזה, יחד עם דוגמנית נוספת, מתרגלות סשן שליטה בגבר הלבוש ברצועה המכסה את אזור חלציו. החלק הטוב נשמר לסוף, שבו מרססת דיאז אוויר דחוס על שדיה החשופים, ומלהגת בילדותיות, "וואו, תסתכלו עליהם. תראו איזה גדולים הם נהיו".
לצד קריירת המשחק המשגשגת הפכה דיאז למי שמזוהה יותר ויותר עם כמה מהר מאבקים הפוליטיים והחברתיים המסוקרים בארצות הברית. במהלך הבחירות לנשיאות בשנת 2000 היא הופיעה באירוע לקידום "המלאכיות של צ'רלי" לבושה בחולצה עם הכיתוב I won't vote for a son of Bush ("לא אצביע לבן של בוש").
במקביל הפכה לאחת ממובילות המאבק לשימור הפלנטה ולתומכת בקידום המהפכה הירוקה. ב-2007 היא חברה לאל גור כשהופיעה לצדו במהלך סדרת ההופעות Live Earth לקידום המודעות למניעת התחממות הכדור.
"בשנים האחרונות הפכתי ללוחמת בלא מעט תחומים", היא מצהירה עכשיו. "חשוב לי שנשאיר אחרינו חיים בריאים לדורות הבאים וזה הפך להיות אחד הנושאים היקרים ללבי".
במהלך הראיון היא משתמשת לא פעם במונחים "קארמה" ו"גורל" כדי להסביר את בחירותיה על המסך. דיאז מקפידה לעשות מדיטציה, שומרת באופן קנאי על כושר, לא יוצאת מהבית בלי בקבוק מים ידידותי לסביבה (לא מפלסטיק) וממחזרת כל מה שאפשר.
"אני מקווה שמהפכת החיים הבריאים העולמית תצא מקליפורניה", היא מצהירה. "אני חושבת שבמשך יותר מדי שנים לא שמנו לב למה שאנחנו עושים או מכניסים לגוף שלנו, ואין ספק שזה דפק אותנו גם מבחינה תרבותית, בריאותית וחברתית".
כשהיא מתבקשת להתייחס לדיווחים על כך שהיא סובלת מפחד אובססיבי מחיידקים, דיאז פורצת בצחוק. "מדובר בראיון שנתתי לפני עשר שנים ושממשיך לרדוף אותי. בסך הכל אמרתי אז מה שהיום מקובל על ידי כולם, שאני לא רוצה לגעת בחיידקים של אחרים. היום זה הפך למקובל שאנשים משתמשים במטלית או מגבת לפני שהם נוגעים בידית במקומות ציבוריים, אבל אז התייחסו למה שאמרתי כמשהו חריג. אין לי פחד מחיידקים, אני פשוט מודעת להם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם