הפנטזיונר: טים ברטון הוא אנדי וורהול החדש
טיפוסים הזויים, שלדים מרקדים, צבעוניות מרהיבה וטאץ' אפל הם המגרש הביתי של טים ברטון: במאי, צייר, צלם, פסל, מאייר, סופר והאיש עם הראש הכי מטורף בהוליווד. רטרוספקטיבה של עבודותיו, שתיפתח החודש ב-Moma, היא סיבה מעולה לטוס לניו יורק. ואם התקציב לא מאפשר, חכו בסבלנות לאביב, אז יעלה סרטו "אליס בארץ הפלאות"
טים ברטון הוא פנטזיונר. בכל סרט הוא בורא עולם חדש ומופלא ומדלג בנינוחות בין ז'אנרים: מחזמר מוריבידי כמו "סליפי הולו", מדע בדיוני דוגמת "כוכב הקופים", פרודיה ("הפלישה ממאדים"), קומיקס ("באטמן") או סיפור ילדים קלאסי עם טוויסט-כמו "צ'ארלי בממלכת השוקולד" שיצא ב-2005, או "אליס בארץ הפלאות" שצפוי לצאת לאקרנים בחודש מרץ הקרוב.
טים ברטון הוא אמן. הוא החל לצייר בצעירותו ומאז יצר אלפי איורים, ציורים, צילומים, סרטים קצרים, בובות ומודלים. אלה נאספו על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית Moma בניו יורק לכדי תערוכת רטרוספקטיבה שתיפתח החודש (22 בנובמבר) ותציג את עבודותיו לאורך השנים, כאשר חלקן הגדול לא נראה מעולם.
ואולי טים ברטון הוא אנדי וורהול החדש - כך לפחות מצהיר אוצר התערוכה, רון מגליוזי, בשיחה עם "סגנון". "בסופו של דבר, ייתכן כי וורהול יהיה המתחרה העיקרי של ברטון, בכל הנוגע לתפוקה האדירה והמוניטין הבינלאומי במגוון רחב של אופני הביטוי האמנותי", אומר מגליוזי. "ההבדל העיקרי ביניהם בשלב זה נעוץ בעובדה שיצירותיו של וורהול כבר מפורסמות ברחבי העולם, ואילו רק מעט מעבודותיו של ברטון נחשפו עד היום".
בתקופה שבה נאספו החומרים לתערוכה, ברטון היה עסוק בצילומים של "אליס בארץ הפלאות", ולכן העניק לאוצרים גישה בלתי מוגבלת לארכיון העבודות שלו ולא התערב בתהליך הבחירה. הם בחרו יותר מ-700 יצירות ממגוון תחומים, המוצגות באופן כרונולוגי.
"מכיוון שברטון אמר פעמים רבות בעבר עד כמה ההתבגרות בברבנק, קליפורניה, השפיעה על האמנות שלו ובכלל על הצורה שבה הוא רואה את העולם, הפכנו את זה לעיקרון המארגן של התערוכה: 'ההישרדות
"אני מצפה שהתערוכה תספק למבקרים זווית הסתכלות אחרת והבנה חדשה של סרטיו של ברטון. גילוי ההיקף העצום של עבודותיו והתחומים הרבים שבהם הוא עסק הפתיע גם אותי".
איך היית מסכם את גוף עבודתו במשפט אחד?
"מלא נשמה".
טימותי וויליאם ברטון, 51, יצר את הסרט הראשון שלו כבר בימי בית הספר. הוא היה תלמיד גרוע ששנא לקרוא, וכשהתבקש לכתוב חיבור של 20 עמודים על הקוסם הארי הודיני, החליט להגיש את העבודה בצורת סרט 8 מ"מ.
"זה היה מדהים", סיפר ברטון בריאיון בעבר. "לא קראתי את הספר, לא נאלצתי לכתוב וקיבלתי ציון מעולה על הפרויקט. זו הייתה הפעם הראשונה שחשבתי לעצמי'זה יכול להיות מקצוע נפלא, אולי באמת כדאי שאנסה לעסוק בקולנוע'".
בתיכון יצר סרטי אנימציה עם חברים, ובסיומו זכה במלגה ללימודי אנימציה בקולג' לאמנות בקליפורניה. במהלך הלימודים איבד את המילגה והחליט בצעד נואש לעשות סרט מצויר משלו- "מפלצת גבעול הסלרי" (1979). ההתלהבות סביב הסרט הגיעה עד לאולפני "דיסני" וזיכתה את ברטון בכרטיס כניסה לאולפנים הגדולים.
ברטון מצא את עצמו שותף בפרויקטים מתוקים כמו "השועל והכלב" (1981), אבל חולם על מקומות אפלים הרבה יותר. הבוסים ב"דיסני" זיהו את הכישרון ונתנו לו יד חופשית לעבוד במקביל על פרויקטים אישיים, וכך הגיע לאוויר העולם "וינסנט" - סרט בטכניקת סטופ-מושן (הנפשה של אובייקטים המוזזים באופן ידני ומצולמים פריים-פריים), המספר את סיפורו של ילד שרוצה להיות כמו האיידול שלו, השחקן וינסנט פרייס, ומבוסס על שיר בחרוזים שברטון כתב. פרייס, שאף דובב את הסרט, נודע בעיקר בשל תפקידיו בסרטי אימה המבוססים על סיפוריו של אדגר אלן פו, שהיו בעלי השפעה עצומה על סרטיו של ברטון לכל אורך הקריירה שלו.
הפרויקט הבא של ברטון, "הנזל וגרטל" (1982), היה גרסה אפלה של סיפור הילדים הידוע, ובה כיכבו שתי דמויות אנדרוגיניות של ילדים יפנים, בית ממתקים מדמם וממתקים שהפכו למפלצות מאיימות. הסרט שודר פעם אחת בערוץ "דיסני" לפני שנגנז, ובתערוכה הוא יוצג בציבור לראשונה מאז.
סרט נוסף, "פרנקיוויני", הומאז' לסיפורו של פרנקנשטיין, לא הופץ גם הוא לקהל הרחב, לאחר שהוגדר כלא מתאים לצפייה לילדים. למזלו של ברטון, השחקן פול רובנס, הידוע בדמותו הביזארית פי-ווי הרמן, צפה בו במקרה והחליט שברטון הצעיר הוא המועמד המושלם לתפקיד הבמאי בסרטו "ההרפתקה הגדולה של פי-ווי הרמן" (1985). הסרט, שנעשה בתקציב של שבעה מיליון דולר, זכה להצלחה וגרף מעל ל-40 מיליון דולר בקופות.
בסרטו הבא, "ביטלג'וס" (1988), המספר על רוחות רפאים שמנסות לגרש בני אדם מביתן בעזרת רוח רפאים מבחילה אך משעשעת בשם ביטלג'וס (השחקן מייקל קיטון), ברטון שבה את הקהל עם הסתכלות מחויכת על החיים שאחרי המוות, אסתטיקה מרהיבה של צבעוניות מטורפת והומור שחור שלא בוחל בכלום.
הסרט, שהופק בעלות של 13 מיליון דולר, הפך לקאלט וגרף יותר מ-70 מיליון דולר בקופות. אול?פני "האחים וורנר", שהתלהבו מהבמאי הצעיר שיוצר שוברי קופות בתקציב נמוך, שוכנעו להפקיד בידיו את ההפקה עתירת התקציב של "באטמן" (1989) בכיכובם של מייקל קיטון וג'ק ניקולסון, וברטון נכנס רשמית לליגה של הגדולים.
20 שנה ועשרות סרטים לאחר מכן, גיליון אוקטובר של "הארפר'ס באזאר" השנה חגג את הסטייל הגותי של ברטון בהפקת אופנה הזויה בהשראתו-דוגמניות רוקדות עם שלדים ומומיות בשדה חרוש, לבושות בבגדים אפלים תוצרת גארת' פיו, אלכסנדר מקווין, "רודארטה" ו"ג'יבנשי", בנוסף לשלל תלבושות תיאטרליות שעיצבו בתי אופנה שמרניים יותר כמו "שאנל", "נינה ריצ'י" ו"דיור". ברטון אפילו מפרגן בהופעת אורח בהפקה, בתלבושת ליצן מהסוג שעושה סיוטים לילדים קטנים וגדולים כאחד.
גם בסרטיו מקפיד ברטון על סטיילינג מושקע ועל מאפיינים המייחדים כל דמות. ב"אליס בארץ הפלאות", למשל , השחקנית הלנה בונהאם קרטר זוכה להגדלה ממוחשבת של ראשה, פי שלושה מגודלו המקורי, לצורך תפקידה כמלכה האדומה; ג'וני דפ כמעט בלתי ניתן לזיהוי תחת כמויות אדירות של איפור בדמותו ככובען המטורף; ואילו אן האתווי זוכה לשיער לבן ולחיוורון מבהיל בתפקידה כמלכה הלבנה.
למעשה, היחידה על הסט הסוריאליסטי שלא זוכה למייקאובר היא השחקנית האוסטרלית מיה וואסיקווסקה בת ה-19, המגלמת את אליס. וואסיקווסקה מוכרת בעיקר בזכות תפקידה בגרסה האמריקאית של "בטיפול", וברטון מספר כי אף שעל התפקיד התחרו לא מעט שחקניות מפורסמות מהדור הצעיר של הוליווד (כולל, על פי השמועות ולמרבה האימה, לינדזי לוהן), הוא בחר דווקא בה משום שהיא לא מאוד מוכרת והוא רצה מישהי שהקהל יוכל להתחבר אליה.
ג'וני דפ והלנה בונהאם קרטר, לעומת זאת, הם כבר דיירי קבע בסרטיו. את בונהאם קרטר, זוגתו ואם שני ילדיו (בילי ריי בן השש ונל בת השנתיים), הכיר ברטון על הסט של "כוכב הקופים" בזמן שהיה מאורס למישהי אחרת, וכיום הם מחלקים את זמנם בין לונדון ולוס אנג'לס. עבור דפ זהו הסרט השביעי עם ברטון, והשניים משתפכים תדיר מעל גבי העיתונים על הקשר החזק שיש ביניהם.
דפ, המשמש גם כסנדק של בנו הבכור של ברטון, מצהיר בראיונות שיתייצב לכל מה שברטון יבקש ממנו. ברטון מהלל את כישורי המשחק של דפ ומספר כי הוא מתייעץ עימו על הדמויות שהוא מגלם, והם מחליפים ביניהם סקיצות עד שהם מחליטים על המראה והמאפיינים הנכונים לדמות.
"מסתכלים עליו כעל השחקן היפה, אבל אני לא חושב שהוא מרגיש ככה", אמר ברטון על דפ בעבר בריאיון ל"לוס אנג'לס טיימס". "לכן הוא רצה לעשות את דמותו של אדוארד ב'מספריים של אדוארד'. הוא התחבר לזה שאנשים תופסים אותך כדבר אחד למרות שאתה משהו אחר לגמרי".
ברטון שאב את הרעיון לסרט מילדותו בפרברים של ברבנק, שם לדבריו תמיד הרגיש כאאוטסיידר ונהג להתבודד בבית הקברות המקומי, שהיה לא רחוק מביתו. בסרטיו הוא עוסק רבות בסיפוריהן של הדמויות הדחויות שהחברה מתעללת בהן פשוט כי היא לא מבינה אותן, יצורים בודדים הכמהים לאהבה: ביטלג'וס, אדוארד, אפילו באטמן.
בסרט "סיפורי דגים" (2003) אומרת דמותו של יואן מקגרגור במפורש את המסר שברטון מנסה להעביר בכל סרטיו: "זה היה הלילה שבו הבנתי שכל הדברים שנראים לנו מפחידים או מרושעים הם בעצם בודדים וחסרי כישורים חברתיים".
לא פלא, אם כן, שכשנשאל על ידי עיתונאים איך הוא מרגיש לאחר שזכה בתואר "היוצר הנצחי" על תרומתו לקולנוע בטקס פרסי Scream למדע בדיוני, קומיקס ופנטזיה שנערך בלוס אנג'לס, ענה: "אנחנו (אני והקהל, ד"ר) נראים כמו כל האנשים שכתבו עליהם בספר המחזור'הכי סביר שייעלמו עוד לפני סוף הסמסטר בלי שאף אחד ישים לב'. זה מרגיש כמו מסיבה גדולה, נשף לכבוד הילדים שלא הלכו לנשף הסיום בתיכון".
אומנם מבקריו של ברטון טוענים שהדגש הרב שהוא שם על הוויזואליות בסרטיו בא על חשבון התוכן, אך האסתטיקההשימוש בפלטות צבעים מסוימות, הקומפוזיציה האופיינית והמוקפדת, ההשקעה הרבה בעיצוב תלבושות וסטים מוטרפים-משחקת תפקיד מרכזי ומספקת, מלבד עונג צרוף, רובד נוסף לסיפורים שהוא מספר. בעולם שלו הפנטזיה תמיד מרהיבה ומלאת קסם, מתעלה על המציאות היומיומית האפורה.
אם ב"עולם האמיתי" בסרטיו הצבעים דהויים והאווירה עגמומית, כמו ב"סליפי הולו" או ב"חתונת הרפאים", בעולם הפנטזיה הצבעים הופכים עזים ושמחים, כפי שניתן לראות בתוך המפעל המוזר של ווילי וונקה ב"צ'ארלי בממלכת השוקולד" או ב"סיפורי דגים".
"השיגעון של אדם אחד הוא המציאות של אדם אחר", צוטט ברטון בעבר, ו"אליס בארץ הפלאות", הצפוי לצאת גם בגרסת תלת?ממד, יהיה עוד פרק סוריאליסטי בפילמוגרפיה הזויה גם ככה. עד שהוא יגיע לבתי הקולנוע, יש שתי אפשרויות לגעת בטירוף: כרטיס טיסה לניו יורק וביקור ב-Moma, או נפילה חופשית לבור עם ארנב לחוץ בזמן, זחל מעשן ומלכה אדומה כועסת. שמישהו יעביר את הבקבוקון הקסום.
נא להמתין לטעינת התגובות
