האדם הראשון
החודש ייצא אחד מאלבומי הבכורה המדוברים ביותר בעולם המוזיקה - האלבום של אדם למברט מ"אמריקן איידול", שממציא ז'אנר חדש: שערורייתיות באיזי
אדם למברט עטיפת האלבום
אבל רגע. המשתתף המצליח ביותר ב"אמריקן איידול", מבין אלה שהשתייכו למחנה הגיטרה החשמלית, מתאמץ להתחמק מהגדרות. "אני לא לוקח את עצמי ברצינות עד כדי כך", הוא מבהיר. זו אחת המנטרות שלו.
"עזבו, תיהנו וזהו. זה לא עמוק עד כדי כך". ואז הוא מתקן את עצמו בעדינות. "לפעמים זה כן עמוק. חלק מהשירים באלבום כן עמוקים", הוא מודה, ומצביע על Soak הסוחף, העוסק בבדידות וביחסים מזדמנים. "אנרגיה טובה אמינה באותה מידה כמו החומר המזכך, האפל, הכבד", הוא אומר. "זה חשוב באותה מידה".
ייתכן שזה המסר הכי חשוב שלמברט נושא עמו לתוך אחד מאלבומי הבכורה המדוברים ביותר בהיסטוריה המודרנית של הפופ. הוא מזכיר לאמריקה שמוזיקת רוק יכולה להיות שמחה, קלה ואפילו מטופשת, בדיוק כפי שפופ יכול לטפל בנושאים רציניים שחורגים מעבר לרחבת הריקודים. בעולם על פי למברט, כוכב רוק לא חייב להיות פאנקיסט זועם, פוריטן פוסט גראנג' מהורהר או מטאליסט מאצ'ו. הוא עצמו מקרין משהו שונה: שערורייתיות שלוקחת את עצמה לגמרי באיזי.
למברט מודה שהוא חייב בענק לדיוויד בואי, שאותו הוא מתאר כ"אהוב עליי ביותר", ולאמני גלאם רוק קלאסי כמו מיק ג'אגר ומארק בולן מטי רקס. באולפן, למברט גייס את פינק ואת ליידי גאגא ככותבות, ובמקביל ביצע גרסאות כיסוי לחומרים של ג'סטין הוקינס, דה דרקנס ומיוז, הלהקה שהוא אוהב.
"אני מאזין למוזיקת רוק מפוצצת, אבל גם לסול, שיכול להיות דומה", אומר למברט. "אבל אני גם מקשיב הרבה למוזיקת ריקודים. אני אוהב את הסגנון הזה. כשכריסטינה אגילרה התפרסמה הייתי תלמיד תיכון, ומבחינתי זו הייתה דוגמה נהדרת למישהי שמתחברת לעולם הריקוד, אבל גם יודעת לשיר. יש כוכבי פופ שעשו זאת. לא הרבה. אולי זו שאלה של אישיות גברית".
ואכן , כהומו מוצהר, ללמברט יש יתרון מפתיע על פני רוקרים סטרייטים כי מצפים ממנו להתחבר לצד הנשי שלו. "אני גיי שבודק את גבולות הסטרייטים", הוא אומר.
נא להמתין לטעינת התגובות
