סאמר טיים: על "500 ימים עם סאמר"
"500 ימים עם סאמר" זוכה בקלילות בתואר הקומדיה הרומנטית המקסימה ביותר של השנים האחרונות. אבל היא לא רק מקסימה, היא גם מתוחכמת
"500 ימים עם סאמר", אהוב לבי, זוכה בקלילות בתואר הקומדיה הרומנטית המקסימה ביותר של השנים האחרונות. אבל היא לא רק מקסימה, היא גם מתוחכמת, וזה למרות שמקריאת תקציר העלילה, אפילו מצפייה בטריילר, היא יכולה להיראות כמו עוד אחת ממיליון.
התרשמו בעצמכם: הסרט מספר על טום הנסן (ג'וזף גורדון-לוויט הזכור לטובה מ"מפגשים מהסוג האישי"), ורתר צעיר ומיוסר, שיום אחד מגיעה לחברת כרטיסי הברכה שבה הוא עובד בחורה בשם סאמר פין (זואי דשאנל החיננית והנפלאה) ומעתה חייו לעולם לא יהיו כפי שהיו קודם. טום משוכנע שמצא את האחת - בכל זאת, שניהם חולים על הסמיתס - אבל סאמר לא כל כך בעניין של מחויבות. הוא הוגה שורות מתוקות כמו "I Love Us" שיעטרו כרטיסי ברכה קיטשיים, היא אפילו לא מאמינה באהבה. אתם יכולים לכתוב את ההמשך.
בחור פוגש בחורה, בחור מתאהב, הבחורה לא. בסיפור הזה כבר היינו. אבל ככה זה בקולנוע, אנחנו משלמים 35 שקלים כדי לראות את אותם סיפורים בסיסיים שוב ושוב. השאלה היא רק איך הם יסופרו הפעם. וזה בדיוק הייחוד של "סאמר" - הוא מציג את ההתרחשויות בנרטיב לא ליניארי, שמקפץ בין נקודות ציון שונות בתוך 500 הימים שמתחילים ברגע שבו סאמר צצה בחייו של טום. אבל הסרט מתחיל דווקא ביום 290 לספירה, היום שבו היא נפרדת ממנו.
הבמאי מארק ווב, שעד כה עשה בעיקר קליפים מוצלחים ללהקות כמו וויזר וגרין דיי, וזהו הפיצ'ר הראשון שלו, והתסריטאים סקוט נוישטטר ומייקל וובר לקחו פאזל של מערכת יחסים והרכיבו אותו מחדש בצורה מקורית - בייחוד ביחס לז'אנר המשמים בדרך כלל - תוך שימוש בעריכה קצבית ומדויקת להפליא ובפסקול חמוץ-מתוק שתורם לאווירה.
הסרט משופע הפתעות (באחת מפגישותיהם של טום וסאמר אחרי הפרידה המסך מתפצל לשניים כשצד אחד מציג את הציפיות של טום והצד השני מראה את המציאות המרה, ויש גם רגע משובב שבו טום והסט על שלל ניצביו פוצחים לפתע בריקוד) וקריצות לחובבי קולנוע (אופיו הרומנטי של טום מוסבר על ידי פירוש שגוי של הסרט "הבוגר" כסיפור, ובאמצע הסרט מופיע הומאז' משעשע למודרניזם האירופי בקולנוע שמביני דבר יתמוגגו ממנו). לא משעמם לרגע.
אך כמו בכל התאהבות, מגיע הרגע שבו מוכרחים להתפכח. מהצפייה הראשונה יצאתי מאוהבת עד מעל הראש, ולכן נזקקתי לצפייה שנייה כדי להיות מסוגלת לראות שבמיסטר רייט יש גם פגמים. למשל שלפעמים הוא קצת מגניב מדי, ומגניבות היתר
"500 ימים עם סאמר" הוא בסופו של דבר עוד קומדיה רומנטית, אבל כזו שלא תשאיר צופה אדיש אחד באולם. יש שייצאו ממנו מרחפים על ענן ורוד וסמיך של אושר ותקווה, ויש כאלה שהוא יעורר בהם מועקה קיומית עזה וטעם לוואי מוכר של אהבה נכזבת, בעיקר בגלל משפט מצלק שאומרת סאמר לטום באחת הסצנות האחרונות שלא עוזב אותי עד לרגעים אלה ממש.
רק עשו טובה ואל תשוו אותו לסיפורי הבוי מיטס גירל המרגשים ביותר שנראו על המסך, כמו "שמש נצחית בראש צלול" או "לפני הזריחה". זה לא צודק וזה לא כוחות. "סאמר" הוא אולי לא האביר המושלם על הסוס הלבן, אבל זה נורא משעמם להיות בררנים. קחו אותו כמו שהוא ותרוויחו שעה וחצי קסומה ונוגעת. מתי התאהבתם בסרט בפעם האחרונה? נו, בדיוק.
"500 ימים עם סאמר", ארה"ב 2009, 95 דקות.
נא להמתין לטעינת התגובות
