ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

השמדה בחמישים שניות

למה פיפטי? למה להוציא עוד אלבום? אל תגיד שזה בשביל הכבוד, כי אין טיפת כבוד למוזיקה באלבום הזה. כולם באו לקבל כסף ולברוח, כולל אותך. אייל רוב השתעמם מ-"Until I Self Destruc"

לפני שאכתוב שהאלבום החדש של פיפטי הוא ערמה של חרא, אני חייב לומר שאם הייתי במקומו, הייתי עושה אותו הדבר. פיפטי מיליארדר, ואנשים כאלה עושים מה שברוח שלהם ולא שמים זין על מה שאומרים. מבחינתו שכל העולם יגיד את זה - האלבום שלך מסריח - ופיפטי עדיין יהיה על הגג של העולם, בעוד אנחנו מלחכי הפנכה של התעשייה נרוויח את הפרוטות שלנו בלנסות להרשים בירידות על האלבום המעפן הזה. לעזאזל, אני מקנא בו.

הקוף הזה, פושע מורשע, אחד שקיבל כמה כדורים (ממש משהו להתגאות בו) ובסך הכל תוצר של התערבות בין ד"ר דרה לאמינם שיצאה מכל פרופורציה, הוא אחד האנשים העשירים בביז. וזה לא מעשרות המיליונים שמכר האלבום ההוא שהכניס אותו למועדון, ממשחק המחשב או מהסרטים. זה בא מעסקה שעשה בעצה אחת, כנראה עם עו"ד יהודי, שהניבה לו יותר כסף ממה שכל האלבומים שלו יניבו אי פעם. אז פיפטי - הבדיחה על ראפר שהוא בדרך כלל - הפך לגדול יותר מהיפ-הופ. למותג. פעם ראפרים היו רוצים להפוך לאגדות, עדיף מתות. היום הם מותגים ששרים על מוות אבל חיים יופי. ביצ'ס.

ועכשיו מגיע העניין המעצבן. בשביל שיר וחצי? למה, בחייאת, קרטיס מהשכונה? למה להוציא עוד אלבום? אל תגיד לי שזה בשביל הכבוד, כי אין כאן טיפה כזאת למוזיקה באלבום הזה. כולם באו לקבל כסף ולברוח, כולל פיפטי, שנשמע כאילו הוא בורח מעצמו. אם בכל זאת היה משהו טוב בפיפטי מלבד הביטים של דרה, זה הגישה שלו. כשהוא נשמע טוב, וזה קרה לו לפעמים, הוא נשמע חתולי, לא ממהר, יודע משהו שאת או אתה עוד שנייה תדעו.

כאן, בייחוד בשיר הפתיחה המגוחך, הוא נשמע מתאמץ, חסר נשימה ומעייף. ממש חסר השראה. כמו הביטים של דרה, שאם ימשיך ככה, התואר שהיה עד לא מזמן שייך לו בלעדית הולך לפח. גאון לא מוציא את אותו שיר כבר יותר משש שנים. "Death to My Enemies" שחוט, ו-"Psycho" הבינוני הוא השיר הטוב באלבום רק כי אמינם - גם כשהוא מנומנם - תהיה בו עדיין אנרגיה להעיר חצי עיר. אה כן, יש גם את "Crime Wave", שמחזיק איזה שתי דקות לפני שהאצבע זזה מעצמה לכפתור הסקיפ.

ולשם מה? רק כדי להמשיך לשמוע את פיפיטי מלכלך על דה גיים (פיהוק), שר מגומגם על

זו שהגיעה לבית החלומות שלו (איפה קנדי שופ, איפה?) ומנסה לשווא לחזור לאותם ימים שבהם היה צריך לשים אפוד לפני שהיה הולך למכור את הקראק. היום הוא צריך לשים חליפה ולשבת בישיבות דירקטוריון. וכן, זה משעמם. ממש.

חוץ מזה יש גם את "Stretch", שמעלה באוב את פיפטי הישן והלא כזה טוב, ואת "Baby By Me" עם ני-יו - אולי השיר היחידי שמציג משהו שעוד לא שמענו ממר סטרואיד עם אפוד. בחייאת קרטיס, עזוב אותנו בשקט, לך תספור מאחד עד מיליון ותספר לנו איך זה מרגיש. זה יישמע הרבה יותר מעניין מאלבום כמו "Until I Self Destruct".

פיפטי סנט - "Until I Self Destruc" (הליקון)

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...