יהודי לא מגחיך יהודי
הגיבורים הגבריים בסרט "יהודי טוב" סובלים מגיבנת, מאף מעוקל ומתככנות מולדת. האם העובדה שיוצרי הסרט הם האחים כהן הופכת את העניין ללגיטימי?
קפץ העגלון והזמין את השכן לביתו, לכוס של בורשט שיש בה סגולה של חימום הקיבה בערב שבת מושלג זה. עליז וטוב לב התגלגל העגלון חזרה אל ביתו, ומולו התייצבה אשתו שתחיה במלוא כובדה, וכולה תלונה רמה על האיחור. אל תשאלי מה קרה, עונה לה היהודי ומגולל באוזניה את הסיפור על השכן הפלאי, שצץ שם בלב השממה המושלגת וגו'.
מה פתאום שכן, זעקה אשת העגלון, הרי השכן שאתה נתלה בו כבר מת לפני שלוש שנים ממחלת הטיפוס. פגשת את הדיבוק שלו, רוח הרפאים שהתגלגלה מהגיהינום כדי לבקש את נפשנו! עוד היא מדברת והשכן הלז מתייצב בפתח מעונם הדל של בני הזוג, וחזיון כוס הבורשט המובטחת עומד תלוי לפניו. היי לך דיבוק, זעקה לעברו אשת העגלון, ונעצה סכין מטבח בחזהו של השכן שקרס על המפתן. והעגלון נותר עם תמיהה גדולה בלבו: האם דיבוק היה זה או צדיק?
סיפור המעשייה הזאת, על מלוא קשת נפתוליה, פותח את "יהודי טוב", סרטם החדש של האחים ג'ואל ואיתן כהן, ומתנהל כולו, כעשר דקות קולנועיות, ביידיש עסיסית. מלבד העובדה שהכהנים גואלים בזאת את השפה הגוססת, שקולה לא נישא ברמה בבתי הקולנוע מאז שנות ה-40, הם מפגינים פה ביטחון רב ביכולתם לרתק קהל בכל שפה אקזוטית שלא תהיה. אם לקחת בחשבון שלאחר המעשייה היידית הזאת מתגלגלת על הבד סצנה ארוכה נוספת, שמתרחשת כולה בשפה העברית, מובן כי לאחים הכוכבים היה דחוף להעביר הלאה מסר על אודות תרבות מרכזית לשעבר, שהוזזה לשוליים בשל דרישות ההמון שחושב ודובר הפוך ממנה.
דיבוק או צדיק? קין או הבל? איוב או השטן המקטרג? הכהנים בהחלט פוסחים על הסעיפים במהלך "יהודי טוב", שמתיימר להתעמק ביחסיותו של המוסר הנראה לעין לעומת החיים עצמם, שאיכשהו מסתדרים מאליהם גם ללא עזרתם של פרשני מוסר, רבנים וצדיקי הדור.
מה הפלא אם כן, שבמהלך הסרט מתעכב לארי גופניק (מייקל סטולברג), הגיבור המרכזי של העלילה, המשמש כפרופסור לפיזיקה במכללה במינסוטה, על סוגיית החתול של שרדינגר, אחד הפרדוקסים הידועים בפיזיקה המודרנית, המניח כי בהחלט ייתכן מצב שבו חתול יהיה בו זמנית גם חי וגם מת. כמו השכן הפלאי מהעיירה היהודית, כמו גופניק עצמו.
אנחנו במינסוטה ומדובר בשנת 1967. גופניק, ככתוב לעיל, הוא פרופסור לפיזיקה הממתין לקבל קביעות במכללה שבה הוא מרביץ תורה. אישה לו לגופניק וגם שני צאצאים: דני, המכין כעת את דרשת הבר מצווה שלו ושרה, בתו המתבגרת שחולמת על ניתוח אף ובינתיים משקיעה את מיטב מרץ הנעורים שלה בסידור שיער ובחפיפתו. לכאורה, הכול תקין, ממש כמו בפסקאות הפותחות את מגילת איוב.
ואז הטורנדו מתחיל.
ג'ודית אשתו (שרי לניק) מפתיעה אותו כשהיא מבקשת ממנו גט לאלתר. מתברר שנפשה כרוכה אחר הסוחר סיי אבלמן (פרד מלמד) ולארי הוא לה לרועץ. בינתיים, גם בקולג' עומד גופניק בפני דילמה קשה. אחד מתלמידיו, שמוצאו לא עלינו מקוריאה, דורש ממנו תיקון הציון נכשל, שבו גופניק זיכה אותו בסיום הקורס במכניקת הקוונטים. כדי לחזק את דרישתו, משחיל הקוריאני הצעיר מעטפה הגדושה במזומנים ירוקים אל בין ניירות השולחן של הפרופסור. וכעת, לך תחליט מה עדיף - להלשין על התלמיד או להחליק את הכסף לכיס.
הלחץ מחריף כאשר המשטרה באה לאסור את ארתור, אחיו הגורנישט של גופניק, המתגולל בסלון ביתם של בני המשפחה ההולכת ומתפוררת. גם לימודי הבר מצווה של התכשיט דני עומדים בסכנה, שכן הרב המלמד החרים זה עתה רדיו טרנזיסטור שהנער בילה במחיצתו במקום להתמסר לדבר תורה. בקיצור, כל יום שחולף נושא עמו בשורה רעה נוספת, ולגופניק, דווקא מדען רציונליסט בדרך כלל, לא נותרה ברירה אלא לשאול בעצתם של רבני העדה. אולי הם יודעים משהו על סוד יחסיותם של החיים.
"יהודי טוב" הוא סרטם העלילתי ה-14 של האחים כהן, שעד כה הרבו להתעסק בשאלות הנגזרות מנוכחות השטן בעולמנו. בסרט הבכורה שלהם, "רציחות פשוטות", הם ניסחו את יחסם אל שבעת חטאי המוות, ומאז הם דבקים בנושא, ויעידו על כך הסרטים "צומת מילר", "ברטון פינק", "אחי, איפה אתה" ו"ארץ קשוחה". ואם עד כה היטיבו הכהנים לתמרן בין מסורות המוסר הנוצרי והיהודי, הרי שבסרטם החדש הם מתמקדים באופן אקסקלוסיבי באותו פלח עדתי שבתוכו הם עצמם התחנכו.
מבחינות רבות, "יהודי טוב" הוא סוג של אוטוביוגרפיה משותפת לשני האחים, שנולדו בשנות ה-50 לזוג הורים אקדמאיים, וגדלו בפרוורי מיניאפוליס, בתוך קהילה של יהודים שהתגלגלו למערב התיכון האמריקאי, בעקבות ריחות הביזנס והפרוספריטי שצפו ועלו עם סיום מלחמת העולם השנייה. לפרוטסטנטים, שעשו אף הם דברים דומים, הוקדשו כבר דרמות כמו "קטיפה כחולה", "אמריקן ביוטי" או "חלון פנורמי", שסיפרו סיפורים דומים. הכהנים החליטו כנראה שהגיעה העת לקרוע צוהר דומה גם בעבור בני יהדות אמריקה.
"יהודי טוב" איננו סרט נעים לצפייה. האחים קיבצו לתוכו את מרב השחקנים בעלי האף המעוקל והגב התפוס, ומבט מקיף על העלילה מעלה לא אחת זיכרונות מהקריקטורות האנטישמיות שעיטרו כתבי עת מהליגה של "דר שטירמר". גם מקבץ התכונות הקולקטיביות, שבהן לוקים כל המשתתפים בעלילה, אין בו כדי לעורר גלי אהדה רבים מדי כלפי היהודים. מצדקנות מקוממת ועד סתם מעשי רמאות בוטים.
והנה כי כן, הכהנים מצביעים על פרדוקס נוסף: מה עדיף לו ליוצר הקולנועי - לשרטט דמות של יהודי יחיד בסביבה נוצרית, ובכך להבליט את ייחודיותו, או שמא לעצב חברה יהודית שלמה שפרטיה הלא נעימים דומים זה לזה, ובכך להפליל כביכול את העדה כולה? וודי אלן ניסה גם את האופציה הראשונה וגם את האחרת, ומשום מה החדש של הכהנים מזכיר לעתים קרובות מדי את "ימי הרדיו" של קודמם הוותיק. וזו לא בדיוק מחמאה מי יודע מה גורפת.
נא להמתין לטעינת התגובות
