מנת השפי: ראיון עם שפי ישי
במשך יותר מ-35 שנה מחזיק שפי ישי בקריירה מוזיקלית שלא מתחשבת במיינסטרים, אבל עומדת מאחורי המון חומרים איכותיים, ביניהם אופרת הרוק "מאמי". עכשיו הוא חוזר עם אלבום סולו
שום דבר שקשור לעולמו התרבותי של שפי ישי לא נגזר מתוך הגדרות ההפעלה של קריירה מוזיקלית מהזן הפופולרי: במקום לעבוד על אלבום, להוציא אותו, להופיע איתו, לעבוד על עוד אלבום, להוציא אותו וכן הלאה, ישי (הנשוי לזמרת יהודית תמיר) מעדיף לנתב את כישוריו לדרך אחרת. פרט לענייני הסולו שלו - שכוללים אלבום אחד בלבד, מוערך במיוחד, בשם "אהבה ושנאה" (1992), מאז אמצע שנות ה-70 כתב ישי הרבה מוזיקה לתיאטרון, הפיק מוזיקלית את אופרת הרוק המיתולוגית "מאמי", ועבד על הפקות שונות עם אהוד בנאי, יהודה פוליקר ועוד.
ובכל זאת, עכשיו, כשהוא מוציא את "ואז בא לנו", סינגל ראשון (ומעולה) מתוך אלבום סולו חדש, הוא
בהחלט ישמח להישלף לרגע מתוך ביצת התרבות הגבוהה אל מרכז העניינים. הטקסט בשיר, כמו רוב הטקסטים באלבום הממשמש ובא, שייך למשורר נתן זך. לשפי, בכלל, יש משיכה לשירי משוררים. בעבר הופיע לא מעט עם חומרים כאלה, ונתן חיות מוזיקלית לשירים של יהודה עמיחי, יונה וולך, רוני סומק ועוד.
הקשר בינו לבין זך החל "לפני המון שנים", כדבריו, במהלך הופעה במועדון חיפאי, שם ביצע את "שבעה" של זך, בשעה שהמשורר ישב בקהל. "באמצע ההופעה הוא עלה לבמה, חיבק אותי, ומשם התחיל בינינו קשר עמוק מאוד", מספר ישי, "זך הוא סוג של אב רוחני בשבילי. היה לי ברור שאחרי 'שבעה' יהיה חייב לבוא המשך, ואני שמח שבאמת עשיתי את זה".
זה לא פשוט להלחין שירה.
"נכון, אבל אני התחלתי עם השיר הכי מסובך שלו, 'שבעה', שאין בו טקסט שחוזר על עצמו, אבל כשיש חיבור ונדלק ניצוץ, זה זורם. לדעתי, דווקא שירי משוררים יכולים להביא תבניות ששוברות את התבניות הרגילות. בדרך כלל מוזיקה מנסה להתאים לריקודים ולאווירה, ואז היא נופלת לתבניות. פה הכל פתוח, ויש שפיצים לכל מיני כיוונים".
הקריירה שלך, ככלל, מאופיינת בשפיצים לכל מיני כיוונים. אתה לא ממש מוזיקאי סטנדרטי.
"אני לא חושב בתבניות. אני פשוט עושה את מה שאני מרגיש ומה שמעניין אותי, וממש לא מכוון לרדיו או משהו כזה. אני מקווה שגלגלצ ישמיעו אותי, אבל זה לא שיצקתי את המוזיקה שלי לתבנית שמתאימה לזה. אני לא יודע למה אני עובד ככה. אולי זו איזושהי משיכה שיש לי לחיבור לטקסט, לרעיון, יותר מאשר לקצב בתור קצב. גם אם אני כותב מוזיקה לתיאטרון, אני ממלא איזשהו צורך של יצירה. זה אולי פן אחר, זווית אחרת, אבל זה כן יצירה".
וכיום , יש לך איזשהו צורך להשתתף באופרת רוק חדשה?
"'מאמי' זה דבר שהפך עם הזמן לסמל. בחזרות ובהופעות הראשונות לא ידענו שזה יהיה ככה. ברור שאני גאה בזה ומתגעגע לשם, אבל לעשות משהו כזה היום? למה לא, בעצם?".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
