קקפוניה תלת מימדית: ביקורת על הסרט "אווטאר"
הסרט היקר בהיסטוריה הוא נטול תסריט הגיוני או משחק שיש טעם לדבר עליו. זה לא יפריע לצופים צעירים להתרגש מכל המיתוסים שמתגייסים כאן ליצירת מיתוס חדש: המיתוס של "אווטאר"

תקציב של 300 מיליון דולר (לא סופי) הושכב על ההפקה הזו, שעליה ניצח ג'יימס קמרון, מי שביים לפני תריסר שנים את "טיטאניק" - המכניס בסרטי כל הזמנים. לצורך השקת המוצר ההוליוודי החדש, שמאתגר את הישגיו של הסרט ההוא בקופות, הוכרז על גיוס כללי. כולם התייצבו פה, כל המיתוסים כאחת. מ"פוקהונטס", דרך "מסעי גוליבר", " האימפריה מכה שנית", " איש ושמו סוס", ועד "גורילות בערפל" ו"טרון".
" טרון", הפקה משנת 82' עם ג'ף ברידג'ס בתפקיד הראשי, יכול בהחלט להיחשב כאביו הקדמוני של "אווטאר". בסרט הישן ההוא מדלג יוצר של משחקי וידיאו אל הצד האחר של המחשב אל עולם הבדיון הווירטואלי - ושם, מעברה האחר של הריאליה, הוא נאלץ להיאבק בכל מיני דמויות זדוניות החיות בתוך אין ספור משחקי וידיאו אכזריים.
אותו עקרון עלילתי משרת את "אווטאר". לוחם מרינס לשעבר - לא לשכוח שהסיפור הפעם מתחולל בשנת 2154 משוכפל , וצללית דמותו משוגרת אל חברה של יצורים אנושיים למחצה המכונים נאבי, המאכלסת את הכוכב המרוחק "פנדורה".

בני האדם מנסים להשתלט בכוח על הנאבי - שדתם דומה לאמונות של האינדיאנים - המשתדלים תמיד לפייס את האדמה ואת נשמות השונות: חיות, צמחים ואנשים. קרבות רבים מדי בין אדם לחיות פרא דמיוניות, בין אנשים לנאבי, בין הגיבור לבין דמותו המשוכפלת, ממלאים באופן מייגע את 163 דקותיו של "אווטאר" - המנופף בטכנולוגיית ההקרנה בתלת מימד, שלעתים קרובות היא סתם קקפוניה רעשנית.
מובן
אם מישהו שם באקדמיה בהוליווד יחליט להתלוצץ, אפשר להעניק ל"אווטאר" גם מועמדות על תכנון תלבושות.