ד"ר דוליטל
אין ספק שלפיקסיז הייתה טביעת אצבע ענקית בהיסטוריה של הרוק. לרגל הופעתם בישראל ביוני 2010, רועי בהריר נזכר בדיסק הראשון שקנה ומספר על המהפכה המוזיקלית שעשו פרנק בלאק וקים דיל
שנה אחר כך הוציאו הפיקסיז את "Le Monde Trompe" שהיה מגניב למדי ואף גרם לי לצרוח "!!!It's Educational" (מתוך Mass-U) על קירות שלא עשו לי שום דבר רע מעולם. אבל עדיין, חשתי כי משהו שהיה בשניים הראשונים כבר לא נכח שם. או שאולי הפיקסיז, כמו שקים דיל טוענת, נשמעים טוב יותר בקסטה.
האלבום הראשון בעולם שהופץ באופן מסחרי על גבי דיסק היה "52d Street" של בילי ג'ואל. זה היה בסוף 1982. הפיקסיז אמנם קמו ארבע שנים אחר כך (בבוסטון, מסצ'וסטס), אבל עדיין אפשר לאבחן בהם רסיסי סמלים של עידן הקלטות. בעיקר בכל הנוגע ללכלוך הצלילי ולאופן הכאילו-לייבי שבו הקליטו את אלבומיהם הראשונים.
בין יתר החשיבויות שלהם אי אפשר להתעלם מכך שטביעת האצבע הענקית שהותירו בהיסטוריה של הרוק הוטבעה בעיצומו של אחד משלבי החדירה המתקדמים של הסי-די - שלב שבו גם הומצא המושג "מוזיקה אלטרנטיבית", בעיקר בזכותם. כשפול קינג, לצורך העניין, התחיל להגיש את "120 דקות" - תוכנית שהביאה לאם-טי-וי את בשורת האלטרנטיב - השנה אמנם כבר הייתה 1990, אבל הפיקסיז עדיין היו הרוח שמאחורי כל מה ששודר שם.
היום. הפיקסיז
צילום: chris glass
הפיקסיז עמדו אז בראש מהפכה מוזיקלית שניסתה, בין היתר, להוות אלטרנטיבה לדיוק, לקור, לעדינות ולפלסטיקיות של הפורמט הדיגיטלי שהרג את הקלטת. "Surfer Rosa" הראשון שלהם (שהגיע אחרי אי-פי חביב, אם כי לא מפיל, בשם "Come On Pilgrim"), היה אלבום רועש, זועם, היסטרי, עמוס במלמולים בספרדית, תוהה בנוגע למיקום השכל ("?Where Is My Mind") וקופץ כמו משוגע ממהלכי בס שקטים ומתוחים (מאת קים דיל), לצרחות אברבנאליות (מאת הסולן הלא חתיך פרנק בלאק, שאז כינה את עצמו בלאק פרנסיס), סולואים חסרי צורה (מאת הגיטריסט ג'ואי סנטיאגו), ותיפוף של ילד שאוהב לעשות לשכנים דווקא (דיוויד לאברינג).
"Doolittle" שהגיע אחר כך כבר היה קצת פחות מטורלל, אבל שוב חשף לעולם את הפיקסיז במלוא גאונותם. לצד רסיסים של אנרגיה עודפת שנותרו בהם מהאלבום הקודם (למשל, "Mr. Grieves Debaser", ו-"Jones
Crackity"), היו שם גם "להיטי רדיו" לכל דבר ועניין, כמו למשל "Here Comes Your Man" וכמובן, ב-"Hey Monkey Gone To Heaven" הם אפילו השתמשו בחטיבת כלי קשת. בקיצור, האלבום הענק הזה הפך את הפיקסיז לשם החם ביותר בתעשיית הרוק הבינלאומית ולחוד החנית של הלייבל 4AD. כולם חיכו עם הלשון בחוץ לאלבום הבא שלהם.
ואז הגיע "Bossanova". זה היה אלבום מוצלח למדי, אבל כאמור, ממש לא הביא בראש כקודמיו, ואף גרם לחילוקי דעות בתוך הלהקה שכמעט הביאו לפרישתה של דיל מההרכב. גם "Trompe Le Monde" שבא אחריו נחשב על ידי רבים ככישלון אמנותי מסוים. למעשה, מה שהחזיק את הפיקסיז יחד עד לפירוק הבלתי נמנע ב-1993 היה ההופעות המוצלחות והבאז שרק הלך והתעצם סביבם משנה לשנה - במיוחד עקב כניסתם של פולוורז מוצהרים כמו קורט קוביין, פי-ג'יי הארווי, תום יורק ואחרים לשוק.
אז. הפיקסיז
צילום: יח''צ
הסיבוב הזה הוכתר על ידי מגזיני מוזיקה שונים כ"אירוע של השנה", ואחריו הגיע גם סיבוב מקוצר באירופה לרגל חגיגות העשרים של "דוליטל". פחות או יותר מאז ועד היום שבים הפיקסיז ומבטיחים אלבום חדש, תוך שהם חורשים את העולם בהופעות - אולם אחד כזה עדיין לא יצא (אוקיי, היה סינגל בודד בשם "Bam Thwok" שנמכר באייטיונז, אבל זהו). כרגע הדיבורים בתעשייה מדברים על כניסה להקלטות ב-2010, ולאחרונה בלאק הוסיף שיש כוונה להוציא את האלבום הזה לצד סרט שקוונטין טרנטינו יהיה מעורב בו.
בסדר, נחכה ונראה. בינתיים אנחנו עדיין בהלם שהם באמת הולכים להגיע לכאן (ב-9 ביוני) - שנים אחרי שאיבדנו תקווה. כן, התרגשות מטורפת. לגמרי.
מה מצפה לנו? ראשית, הזדמנות נדירה לראות את בלאק ודיל על במה אחת. שנית, אם להאמין לרבבות המעריצים ולמבקרי המוזיקה שכבר זכו לצפות בנס מקרוב, עושה רושם שכוחם של הארבעה יחד הוא עדיין אותו גשטלט בלתי נתפס, שזכור עוד מימי הקלטות/הדיסקים היפים ההם כמשהו שאי אפשר להעביר את הנעורים בלעדיו. איפה, איפה, לעזאזל, שמתי את הקלטת ההיא של "דוליטל"? שיט , נראה לי שהיא אבדה איפשהו בין מעברי הדירות. חבל, כי בדיוק עכשיו, בזכות הבשורה המדוברת, הנעורים דווקא נמצאו.
נא להמתין לטעינת התגובות
