הרחוב גידל אותנו באגרופים
אנטון אוסטרובסקי עלה בגיל 14 מאוקראינה למעלה אדומים, חטף מכות ברחוב, התחבר לכנופיה מקומית, שתה וודקה והידרדר לאלימות. עכשיו הוא בזוגיות עם מאיה מרון ובתפקיד ראשי ב"הבודדים" של רנן שור
אנטון אוסטרובסקי צילום: אריק סולטן
- הבודדים: עיצוב דמויות מבולבל, כתיבה מרושלת. ביקורת
"צפוף פה", אומר אוסטרובסקי. לא סובל את המקום, לא סובל אותי, רוצה בכלל להיות עכשיו לבדו, במעבדה שהקים בדירה השכורה בשכונת פלורנטין בתל אביב, לכתוב מילים, לכתוב מוזיקה, לשיר ולרקוד. שירים מזדמרים לו בראש כל הזמן, חלקם ברוסית, חלקם בעברית. את המילים העבריות הוא כותב באנגלית. לא סיים תיכון בארץ, החליף חמש מסגרות ונפלט. בן 27.
בגיל חמש היה סולן להקת ריקודי עם רו סיים בנובצ'רקוסק, בירת הקוזקים. למד בבית ספר לאמנות, צייר, פיסל. כתב שירים. קרא. שינן את הספר של סטניסלבסקי על משחק בלי לדעת שיהיה שחקן. בארץ הקים להקת ראפ, ששרה ברוסית ובעברית, סאדייל ("סאדיסטיק סטייל") - "עכשו כבר גדלנו, נהיינו רציניים, אבל החלטנו לא לשנות את השם". ארגן שלושה פסטיבלים של ראפ רוסי.
הופיעו בקניונים, במועדונים בירושלים ובתל אביב, רונה קינן עומדת לעבוד איתם. אני נכנסת לאתר שלהם וזה באמת יפה: "הרחוב גידל אותנו באגרופים/ ואנחנו שברנו לו את הצוואר". או: "אני רגוע כמו רימון יד". וגם: "אני אומר תודה למי שגידל אותנו במכות ובמחסור". וגם: "לחסל זרים זו המסורת המקומית". וכן: "על המברג שלי יש חיידקים עצבניים".
אנטון אוסטרובסקי
צילום: אריק סולטן
עכשיו יראו אותו בתפקיד ראשי (לצד עוד תפקיד ראשי שמשחק סשה אגרונוב, בסרט אפוף הציפיות של רנן שור, "הבודדים"). אוסטרובסקי הגיע לאודישן כמעט במקרה, כשחברתו של חבר שלו בקבוצת הראפ, שכינויו DJ Mash, המליצה עליו. שיטת סטניסלבסקי שלימד את עצמו בנערות עזרה לו: "לא חשבתי שאני משחק, אלא שזו סיטואציה שכרגע עוברת לי בחיים. ואחר כך הייתי צריך להזכיר לעצמי שזה לא אני. אהבתי שכל הסרט בכלא, כי איכשהו אני מכיר ויהיה לי קל. אבל זה לא היה קל בכלל".
הבודדים מתוך הסרט
יש לו כבר סוכנת, הופיע ב"אמא'לה" וב"טינופת", מופיע עם הקבוצה שהצטמצמה לשלושה אנשים, בפאבים, במועדונים, במסיבות פרטיות. "שיר שלנו 'חצי'", אומר אוסטרובסקי, "הקהל משתגע, יודעים מילים בעל-פה". הסוכנת שלו נזפה בו פעם: "אתה לא יכול להופיע בפרסומת למרלבורו, כי אתה לא נראה כמו קאובוי". כי לאוסטרובסקי יש מגוון חלומות עצום. בשנה הבאה הוא מתכנן ללמוד קולנוע בבית הספר סם שפיגל שמנהל במאי "הבודדים".
אוסטרובסקי משחק בסרט דמות מעוכה למדי של חייל בודד מרוסיה בשם בלוחין שאיבד את הנשק שלו והחבר הטוב שלו, גלורי, נלחם למענו, מקריב את עצמו, בשם נאמ? נות והבטחה ש"אנחנו ביחד". גלורי עושה מרד בבית הכלא הצבאי, ובלוחין עוקב, מתלונן, מייבב, אבל משתמט מאחריות. מה שחשוב לו זה לא לאכזב את אבא שלו, הגנרל הרוסי. הבמאי רנן שור התמודד עם שני שחקנים שהם נון-אקטורס,
וגם מלוהקים הפוך מהדמות הפרטית שלהם. סשה אגרונוב, שמשחק את מנהיג המרד, גלורי, הוא בוגר סם שפיגל שרנן שור, המורה והבמאי שלו, מאפיין בשיחה איתי כ"חוזר בתשובה ביישן, רך דיבור".
אוסטרובסקי הוא אדם הפוך מבלוחין הסביל, האוהב לרצות סמכויות. הכי הפוך שאפשר. ועם זאת, ביישנות ובדידות אינן זרות לו. השכנות הזאת של פראות ופגיעות מבלבלת ומקסימה. "אנשים שותים כדי לברוח מבכי/ אני עושה ראפ כדי שוודקה לא תשרוף לי ת'שכל.../ קשה , אבל אני צריך אותך/ על הספסל בסמטה/ על התמונה בכיס/ על הסדין עם שמיכה", כותב אוסטרובסקי בשיר ראפ-אהבה שהוא נותן לי לקרוא.
רנן שור אומר לי שזה סרט על זוגיות (לא הומוסקסואלית), אבל כמו שאומר שמו של הסרט מדובר בבדידות בתוך חברה מנוכרת, וגרוע מזה: בדידות בתוך החברות, או הזוגיות. אחד מבין שניים משלם מחיר גבוה יותר על החברות.
אנטון אוסטרובסקי
צילום: אריק סולטן
לראיין ראפר זה לבלוע קפסולה מרוכזת של זעם, עלבון, פחד. במקרה של אוסטרובסקי הזעם מופנה, כמו אצל רובנו בעצם, אל מוקדי הכוח, בעלי ההון, התאגידים, שהפ? כו אותנו לעבדים. את המילה "עבדים" אומר אוסטרובסקי, לא שאני לא מסכימה. בראפ "מיליון" הוא מדמיין נקמה בכל מי שיש לו, אפילו בזקנה שכבר לא צריכה את הכסף (רסקולניקוב, עאלק),
שיר אהבה. מרון אמיר מאירי
אבל גם הראפרים אומרים דברים לשם הפרובוקציה, בלי להתכוון באמת. ראפרים, מסביר לי אוסטרובסקי הם גם שחקנים. לבת הזוג שלו, מאיה מרון ("כנפיים שבורות", "בטיפול"), הוא חיבר שיר אהבה שבו שניהם מתנפלים על העולם כמו בוני וקלייד. אבל מאיה חשבה שטוב יהיה לא לפרסם אותו. השיר נקרא "אהבת הגנגסטר". לעומת זאת, הוא מביא לפגישה השנייה כמה שירי אהבה מקסימים ללא נמענת: "...מוצא את עצמי יושב ומדבר איתך/ שעות ארוכות לפח/ אבל שנייה לא נח/ איך זה קרה? /אביב הגיע, שוב נוזלת תקרה/ וכל מילה הופכת לשירה".
אוסטרובסקי פגש את מרון השברירית בסט של "סוזנה הבוכייה" שאליו הגיע כמעצב במחלקת הארט של ההפקה. שלוש שנים קודם לכן ראה אותה ב"כנפיים שבורות" והוא אומר ש"הרגשתי אותה מבפנים" וגם ש"חלמתי לבוא איתה לבכורה של 'הבודדים'". אולי זה מה שהוא חושב שאני רוצה לשמוע בריאיון, אבל מה זה משנה. מה שחשוב זה שלכאורה לא היה לו סיכוי, ופתאום נוצר סיכוי. וזה עכשיו סיפור חייו של אוסטרובסקי.
כשמרון מתקשרת הם מצחקקים קצת על חשבוני (גם אני נראית להם כמו מוקד כוח, איזו בדיחה) ובסוף השיחה אומר אוסטרובסקי במבטא הרוסי החם והעמוק שלו: "אני אוהב אותך, מאיוצ'קה". שאדע שהוא שייך למישהו, למשהו.
"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם