בנות יפתח: ריאיון עם יפתח קליין
השחקן יפתח קליין נחשב לאחד הגברים הכי נחשקים שיש פה, כזה שמפיל נשים בנונשלנטיות שלו. כשיונתן אסתרקין גילה שאפילו אימא שלו חושבת שקליין הורס, הוא החליט להזמין אותו לדרינק ולנסות להבין מה בדיוק המרשם להפוך לסמל סקס. גם בגזרת המלצרית נרשמה התמוססות
יפתח קליין צילום: עמית ישראלי
מלצרית מפריעה בפעם הראשונה:
מלצרית (עדיין בחיוך מנומס): מה תרצו?
אני: לה פרויג בבקב...
מלצרית (קוטעת אותי ועוברת לקליין, כאילו במקרה): ובשבילך?
קליין: מה זה הטוסט הקובני, זה שווה משהו?
מלצרית (מתרגשת): זה הדבר הכי מדהים פה! (סאב טקסט: חוץ ממך...).
קליין: אז אני אלך על זה. וויסקי ג'יי אנד בי.
מלצרית: קרח בצד?
קליין: אנחנו גברים! לא שותים עם קרח.
מלצרית: מצוין.
למרות המפגש הזה עם המלצרית, קליין טוען בתוקף שאין לו מושג על מה כולם וכולן מדברים - הוא בכלל בחור ממוסד. בן 38, יליד המושב בצרה, בזוגיות צמודה מגיל 25 עם שירי ארצי, מגיל 27 הוא בכלל אבא ליהלי בן ה-11 ולפני שמונה שנים נולד בנו השני, מיכאל. הוא גם מתחיל את הריאיון בטרוניות על זה ששוב רוצים לדבר איתו על זוגיות ואבהות, ואיך הם מתנגשים עם הדימוי הסקסי והמסוקס שלו. רק אחרי שכנועים מרובים הוא מוכן להודות שהזוגיות לא תמיד באה לו בקלות. "במהלך הזוגיות, לאורך השנים, מאוד השתניתי", הוא אומר. "פעם הייתי הרבה יותר בועט. לא היה לי קל להתמסר לזה".
למה?
"כי יש בזוגיות משהו בורגני, נינוח מדי. פחדתי להירדם שם. אני חושב שמצאתי עם השנים דרך לחיות עם זה בשלום. לשאוב מהביטחון שזה נותן לי. שקט, קרבה, כל מה שבן אדם מחפש בזוגיות - ובלי להירדם. זה שעשיתי ילדים בגיל צעיר לא היה מובן מאליו. אבל זה אני, יש לי נטייה לעשות דווקא את הדברים שמפחידים אותי. יש לי פחד גבהים, אז הלכתי לעשות סנפלינג. אני מתאמן באיגרוף ופוחד פחד מוות לעשות קרב, אבל עוד אעשה. אז גם בעניין הזה הלכתי נגד הפחד. וחוץ מזה, את הילדים שירי רצתה. זה תמיד מתחיל מהאישה. אבל בוא לא ניכנס עוד פעם לראיונות על המשפחה. תמיד שואלים אותי על זה. נמאס".
יפתח קליין
צילום: עמית ישראלי
למה לדעתך שואלים על זה כל הזמן?
"למה אתה חושב?"
כי אולי משהו בדימוי שלך לא הולך יחד עם המחויבות הזאת של בת זוג וילדים.
"אני לא מרגיש את הסתירה הזאת. נכון שהרבה חברים שמכירים אותי מגיל צעיר אומרים לי: 'אתה האחרון שחשבנו שיתמסד כל כך מהר'. אז בסדר, אני כנראה משדר משהו כלפי חוץ, אבל האמת היא שפשוט נורא טוב לי שם. אני חם עליה בטירוף. מלא תשוקה
אליה. אל תכניס את זה, יגידו מה הוא מדבר על הזיונים שלו... וזה גם תקופות. ברור שיש גם תקופות פחות טובות ויותר קשות, אז כנראה שעכשיו אנחנו בתקופה טובה. אבל עזוב אותי, בוא נדבר על הזוגיות שלך. למה רק אני צריך להיחשף פה?"
כי לא בגללי מלצריות מזילות ריר ובנות המערכת התחרפנו, אלא בגללך. אפילו אימא שלי חושבת שאתה סקסי.
"היה ערב נורא מרגש היום בתיאטרון, זו פעם ראשונה שהיינו בתל אביב".
די מגושם לשנות ככה את הנושא. על ראש הגנב בוער הכובע?
"איזה כובע, מה כובע? אתה כובע. לא מבין לאן אתה חותר. מה אתה רוצה שאגיד? שאסביר לך למה אימא שלך חושקת בי? לא יודע מה להגיד לך. כיף לי לחזור הביתה ואני לא צריך לדאוג עם מי אני אישן, לאן אלך. אתה צריך לעבוד בזה, בזוגיות, בלמצוא. אני לא. חוץ מזה, רוב הזמן אני באמת לא חי בתחושה שאני מחוזר, אולי בגלל שאני בזוגיות. לא מתחילות איתי כל כך".
באמת? גבר עם טבעת וילדים אמור להיות הכי סקסי.
"אבל אין לי טבעת. לא התחתנו. אל תשאל על זה. כולם שאלו על זה".
למה לא התחתנתם?
"נו עזוב, דיברו על זה כבר, אם אתה מכניס את זה אתה גרוע, אתה פאתט".
אתה העלית את זה.
"לא התחתנו כי לא יצא. טוב לך? אולי עוד נתחתן".
לא הטריד את ההורים של אף אחד?
"רק את סבתא של שירי. היא עוד מחכה".
יפתח קליין
צילום: עמית ישראלי
כשפגשתי את קליין מחוץ לכניסת האמנים בתיאטרון הקאמרי, אחרי ההצגה החדשה בה הוא משחק, "ימי שלישי עם מורי" (לפי רב המכר של מיץ' אלבוים ובבימויו של משה נאור), ניגש אליו אחד מאנשי התיאטרון ושאל לשלומו. קליין, לדבריו, היה מוטרד לאחרונה, לא במיטבו. "אני לא בטוח למה הוא התכוון", אומר קליין אחר כך, "אולי לזה שאני עובד קשה, אז אני באנרגיות כאלה תוקפניות, אני קצר. אין לי הרבה סבלנות לאנשים בזמן האחרון. הקאמרי הוא תיאטרון גדול, כולם עובדים נורא קשה בהמון הפקות בו זמנית. לפעמים אתה פשוט מותש. אבל זה טבעי".
קליין ב"רביעיית רן" צילום: ורד אדיר
"זה נכון. המצב האידיאלי זה להתעסק בדבר אחד ולהיות טוטאלי בו. כמו באמריקה, מצלמים סרט, ארבעה חודשים בלוקיישן, ישנים שם, עושים חזרות. מתמקדים. פה זה הכל מין מרוץ עכברים כזה".
אמרת פעם שוויתרת על החלומות לכבוש את העולם.
"היו לי חלומות כאלה? מפתיע אותי. לא זוכר שהיו. אולי ויתרתי עד כדי כך שגם הדחקתי אותם".
לא מצטער?
"מה יש להצטער? מה זה בכלל לכבוש את העולם, מה אני נפוליאון? אני מעריך מאוד כאלה במקצוע שלנו שאורזים את המשפחה וקמים ונוסעים, אבל אני לא כזה. אולי אין לי אומץ. ראיתי הרבה מקרים שאנשים נוסעים כדי לבנות את עצמם מאפס ואז לא מצליחים. הם חוזרים לפה ומגלים שגם את מה שבנו פה כבר אין להם".
למרות שהוא אומר שהוא לא מצטער, אני מזכיר לו שבהצגה, מורי (בגילומו של יוסי גרבר) שואל את מיץ' (שקליין מגלם) אם הוא נהנה מחייו, אם הוא אוהב אותם. מיץ' עונה שכן, כי הוא מאוד מצליח, אבל לאורך המחזה מתברר שהוא חש ריקנות ושרק דרך מורי הוא לומד להעריך את החיים בלי תלות בהישגים חיצוניים. לאורך הצפייה בהצגה תהיתי האם קליין מוצא את עצמו מזדהה עם דמותו. האם למרות ההצלחה הגדולה שלו, הפרסום והריצה המטורפת, גם הוא מרגיש שהוא מפספס משהו.
"זה מדהים ששאלת את זה", הוא עונה, "כי משה נאור, הבמאי, אמר לי שהוא ליהק אותי בדיוק בגלל זה. שנראה היה לו שהשיעור הזה, המסע שמיץ' עובר, הוא מסע שהכי נכון שאעבור - המסע מקרייריזם ותכליתיות לרגש טהור. וכן, זה נכון, אני רץ. אני מאוד נהנה ומרגיש חי במה שאני עושה, אבל יש איזו תחושה שבשביל להיות קיים צריך לעשות המון דברים במקביל, ובשנה האחרונה שמעתי לא פעם את המשפט: 'אלה השנים שלך לבנות את עצמך'. כאילו אין ברירה. עכשיו חייבים".
היית רוצה לעשות משהו אחר לפעמים?
"תשמע, זו בחירה אמיצה להמציא לעצמך אלטרנטיבה לקיום המערבי. אני לא חושב שאני במקום הזה. אבל יש משפט בהצגה, ציטוט של המשורר אודן: 'עלינו לאהוב זה את זה או למות'. את זה אני מנסה לאמץ, את הגישה שהמשמעות היחידה שאפשר למצוא לחיים האלה היא באהבה. אהבה לבת הזוג שלך, לילדים שלך, למקצוע שלך. זה מה שהופך את זה לשווה".
המלצרית מפריעה בפעם השנייה:
מלצרית (בעיניים זורחות): אני מתנצלת עד עמקי נשמתי...
קליין (באדישות מאנפפת ונרגנת, ספק אבהית ומקסימה. בקיצור, ביפתח קלייניות): מה קרה?
מלצרית: אני מובכת מאוד. אין ג'יי אנד בי.
קליין: יש בלנטיין?
מלצרית (בחיוך מטופש): כן. שוב סליחה.
קליין (קול. האבא של הקולים): לא קרה כלום.
המלצרית מדלגת לדרכה כאיילה עליזה.
את המשך הכתבה ניתן לקרוא במוסף סגנון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם