כרוב כבוש: על הגמר של "מאסטר שף"
הזוכה ריגש, המנות היו מעוררות תיאבון, אבל בתוכנית הגמר של "מאסטר שף" לא היה מספיק בשר
אין כמו הגמר לשחרר את יוצרי התוכנית מאותה גלוקוזה סנטימנטלית שליוותה בעקשנות מקוממת פרק אחר פרק. בבקשה, הערב בלי דמעות. תפאורת פלסטיק שהזכירה את "קחי אותי שרון" אירחה את שלושת הפיינליסטים.
יבשים וממלמלים. שופטי ''מאסטר שף''
צילום: ינאי יחיאל
גם המטבח היה הכי פחות מטבחי שאפשר. מפלצת הפורמט הסגירה את עצמה ושיחררה קולות של קרטון פריך. לא נותר אלא מבחן אחד: האם בלוטות הטעם יתעוררו בעקבות הישולים וארוץ בייאוש למטבח (ולא לשירותים).
שלושת המתמודדים, בעלי הכישורים המילוליים המוגבלים, התקשו להכניס את הצופים למשחק. הם לא דיבררו את המנות שלהן, לא הסבירו מה באמת עובר
להם בראש. מבחינתי היו יכולים להרכיב עגלות סוסים מינאטוריות מעץ. אולי סירות נייר. את החלל הזה היו צריכים למלא השופטים.
אבל בימוי כה מיושן, ערוץ אחדי במהותו וחסר כל ההתלהבות, ייבש אותם. מדי פעם הם מלמלו משפט, בדרך כלל דקלמו טקסט צפוי. אפילו יונתן רושפלד, האס החזק (והאנליטי) של העונה, לא הצליח לחלץ את השידור מכרוביותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם