הפה הגדול: היה או לא היה

התרגיל שעשו לאלירז ב"שבוע שלא היה" היה בדיחה אכזרית, והותיר אותו חיוור והמום. וגם: הרגישות של עדנה ופותנה, הצביעות של גואל ומימוש האהבה של איילה וסער. מיקי לוין סוגרת שבוע ב"האח הגדול"

מיקי לוין | 31/1/2010 10:57

נפלאות הן דרכי האח הגדול. מצד אחד הוא שומר רק לעצמו את הזכות לדעת את הסודות הכי כמוסים של דייריו ומצד שני הוא מפיל עליהם תרגיל מסריח בו הם נאלצים לדרג את כולם מהצבוע ועד לאמיתי. אולי אפשר בכלל לחסוך לאח הגדול את כל טקס ההדחה בחדרו אם יטיל עליהם עוד תרגילים מהסוג הזה ומחסום הסודיות ייפול סופית כמו חומת ברלין.

- עדנה קנטי עוזבת את בית האח הגדול

למה שהם לא יגידו מראש אחד לשני את מי הם הולכים להדיח ולמה, וידברו על זה חופשי כמו אותו עיראקי ומרוקאי שהחליטו לשחק שש בש והעיראקי אמר לחברו: "יודע מה? בשביל מה לחכות לאמצע המשחק? בוא נלך ישר מכות". אז אולי יהיו קצת יותר בלגנים בווילה כי כולם יצעקו על כולם, הרי אנחנו מכירים כבר את הפיוז הקצר של סער.

מה שכן, לפחות ייחסכו מאיתנו רכילויות מרושעות מאחורי הגב. הרי הפרצה הראשונה בקיר הסודיות והדיסקרטיות כבר נבקעה כאשר האח הגדול חשף בפני חלק מהחבורה את סרטוני הפרומו של הקבוצה היריבה, אז יאללה ת'קדמו, בואו נצפצף על כל הכללים ונמשיך לשחק בלעדיהם.

עדנה קנטי צילום: פלאש 90

אבל יש בעיה. מגיל ילדות אנו רגילים שאם שברו את הכלים, לא משחקים, ובעולם על פי עדנה לא שוברים את אחד הכלים החשובים במשחק והוא הלבנת פני אדם ברבים. ההשוואה שהיא עשתה למורה שאומרת לתלמידיה לדרג מי הפייבוריטים שלהם ומי לא חיזקה את הסימפטיה שאני רוכשת כבר מהשלב הראשון לאישה הפייטרית הזאת. לאדם הטוב שבה, שמלקה את עצמו מכיוון שהיא לא הייתה שם בשביל הילה. לאישיותה המרתקת בחוכמתה, שנינותה והאמת הפנימית החזקה, שלמענה היא נלחמת, יהיו דעותיה הפוליטיות אשר יהיו.

אלירז שדה, האח הגדול צילום: רועי ברקוביץ

גואל, שהצליח לרגש אותי לפני שבוע בנאומו היפה והחברי על אלירז, חזר לסורו והפך למעין תומר רק במהדורה מתוחכמת יותר. כהרגלו בקודש הוא ממשיך בעדינות ללבות את האש אך לא נכווה ממנה, ואחר כך מכריז בנונשלנטיות שהוא הולך להתפלל, ולא חלילה בשביל להתנקות מחטא הרכלנות, אלא כי זה מצטלם טוב. אני גם לא מבינה את רוח הצדקנות והתפילות שנחה עליו לפתע. הרי הוא הצהיר שהוא חוזר בשאלה, ואיך אפשר להיות חצי דתי? כנראה באותה צורה שהוא יכול לחיות בשלום עם חצאי אמיתות.

בנוסף, גואל חושב שהוא חף מפשע ושזה בסדר לדבר על אנשים, רק תלוי כמה ואיך. אלירז בתגובה, מסתלבט עליו ואומר לו שהוא פלצן. גואל בניגוד לאלירז הוא קר ומנוכר למרות חיוכי פינוקיו שהוא

מפזר לכל עבר שחלקם מזויפים ועלולים לגרום לאפו לגדול ולגדול. בקלות ובלי שמץ של חמלה הוא יכול למחוק אנשים כפי שעשה ליוסף ועכשיו לעדנה, למרות שהיה לו הרבה מן המשותף איתה ברובד האינטלקטואלי. כעת היא הפכה בעיניו ללא רלוונטית כי לדעתו היא לא תגיע לגמר ולא תביא לו שום תועלת.

בימים אלה הוא מעדיף להתרפס בפני איילה ולקרוא לה "בובה" למרות ששמע אותה מרכלת עליו ברשעות, רק בגלל שהוא חושב שזה יציל אותו מהדחה בשלב הקריטי של התוכנית ורגע לפני סיומה. אני מקווה לפחות שהוא לא רוכב כל הדרך אל הגמר על גבו של אלירז ושהוא באמת ובתמים אוהב את הבחור כמו שכולנו אוהבים אותו. ולמרות הכל, אני נוטה לסלוח לו כי יש לי חולשה לאנשים חכמים.

פותנה צילום: רועי ברקוביץ

ומה עם הזוג המאוהב? סוף סוף אפשר להירגע בכורסא וליהנות מנשיקה אמיתית של השניים, אחרי שסער הצהיר שהוא התאהב באיילה ושבולבולון בעצם שייכת לעבר על אף שנשארו לו רגשות כלפיה. אילו היה ממשיך להתלבט בין שתי אהובותיו, להתבלבל, לבכות ולהתייסר, ושנייה אחרי זה להדביק נשיקה לוהטת על שפתי איילה כשהוא לוחש דברי חשקים באוזניה היינו מן הסתם נגעלים, אבל לפנינו סיפור אהבה אמיתי. אז בואו נפרגן להם.

איילה רשף, האח הגדול צילום: רועי ברקוביץ

פותנה ממשיכה להיות הגברת הראשונה של הבית בהתנהגותה האצילית והאלגנטית. האישה היפה והתמירה הזאת, ערביה שוחרת שלום עם לב זהב ורחמן שבזמנו בכתה כמו ילדה כשארז נאם את נאומו המרגש על ניסיונותיו לשרוד בעולם שומע, האישה שרצתה שלום כשהבית הכריז מלחמה, האישה שסלחה להילה על דבריה הקשים ושמחה באמת כשהאריות סער ואלירז התפייסו. האישה שקיבלה בחום ובחיבוק עוטף את הדיירים החדשים ואת בירדי, והיחידה שחשבה שצריך להשאיר צלחת עם אוכל בשביל עדנה כשזו תחזור מהבדיקות בבית החולים, יכולה לשמש דוגמא ומופת להתנהגות חברתית מכובדת ונאותה.

ארז ממשיך להשתטות ולהשתגע ולנתח כל אחד באינטואיציות החדות שלו כשהוא מחפש קווי דמיון בינו ובינם וצורח פרוגרם בכל הזדמנות, אך בכל פעם שאני מרגישה שקצת עייפתי ממנו, לבי יוצא אליו כאשר אני רואה את עיניו המפוחדות והמשוטטות בחוסר ודאות בזמן קריאת שמות המודחים שהוא לא יכול לשמוע. בעיניי הוא הליצן העצוב שמחפש לשמוח למרות המציאות, ובהחלט הייתי רוצה לראות אותו בגמר גם בגלל טוב לבו ורגישותו שבאו במיוחד לידי ביטוי בדרך שהוא קיבל את בירדי והביא אותה עד לכדי דמעות.

התרגיל שעשו אתמול (שבת) לאלירז היה בדיחה אכזרית לטעמי כי הבחור היה חיוור כמעט עד עילפון ויצא לדבריו "חומוס אמיתי", אבל עבר אותו בהצלחה, שמר על שליטה עצמית, ענה בהיגיון ובפשטות האלירזית האופיינית, וכולנו נשמנו לרווחה כאשר הבין שעבדו עליו והחיוך הביישני והצבע חזרו אל פניו.

בדיחה אכזרית אחרת באה לידי ביטוי במשימת הקרפיון המת שנזרק מיד ליד בתור הספורט הלאומי החדש ואני לא מבינה איך כל ארגוני "תנו לחיות לחיות" לא התקוממו. אני נגעלתי ורתחתי מכעס.

עכשיו אחרי שהבית התנקה אפילו למראית עין מיצר הרע ששלט בו בזמן המחנות, נשארו בו אנשים שבעיניי כולם ראויים להגיע לסוף המשחק ולהתחרות על המקום שלהם בגמר. אני לא רוצה להתנבא מי תהיה החמישייה הסופית אבל אין ספק שאלירז, פותנה וארז יהיו חלק ממנה, וידענו זאת עוד לפני שהקבוצה דירגה אותם בראש המדרגות.