מתחילה מהתחלה
מיכל צפיר כיכבה בלהקת מנגו ולמדה בבית צבי, אבל שנים של גידול ילדים הוציאו אותה מהמשחק. עכשיו היא חוזרת, פחות 20 קילו, כמילפית רמת שרונית סוערת. התחנה הראשונה: תפקיד ראשי בדרמה היומית שערך בעלה, יואב צפיר
השניים דיברו על הצגת ילדים חדשה בהשתתפותה ותוך כדי שיחה אורי שאל אותה "ומה קורה עם המשקל?". "אמרתי 'מה לא בסדר?'", משחזרת צפיר. "לפני שנפגשנו כבר ירדתי איזה 20 קילו אחרי הלידה, אז לא הבנתי מה הוא רוצה".
הייתה זו כנראה יד הגורל ששלחה למקום בדיוק באותו רגע אישה אחרת, שמנה ממש. "ואיך אני בהשוואה אליה?", העזה צפיר, בטוחה שההשוואה תהיה לטובתה. התשובה לא איחרה להגיע "היא פס בחולצה שלך", חרץ המפיק. שעה מאוחר יותר צפיר הייתה בטלפון עם שומרי משקל.
שלוש שנים אחרי, היום היא מילפית רמת שרונית קלאסית. היטיב לנסח זאת יואב צפיר, הבעל, ביום הולדת 40 של רעייתו, כשהוא נסמך על המקורות באומרו "אשת חיל כוסית מי ימצא".
כשם אותו שיר שכתבה חוה אלברשטיין ללהקת הבנות מנגו בסוף שנות ה-80 התמימות - שנים שבהן חוה אלברשטיין כתבה שירים ללהקת בנות - כך מיכל צפיר היום: מתחילה מהתחלה. קוקו מתוח, שרירי בטן מהודקים, גזרה מתוקתקת, נושאת עמה משפטים של מי שיצאה שוב לעולם: "היום אני בוחרת", "כל יום מחליטה מחדש", "משאירה מקום לעצמי".
רוצה
היא קוראת לזה "לעלות ליגה", מבקשת להזכיר שהיא שחקנית, בוגרת בית צבי, ובהצטיינות.
"השנים האחרונות היו שנים יותר תובעניות עם הבנות ובאופן טבעי נשאבתי לאימהות. עכשיו, נכון, זה באמת תפקיד ראשון אחרי הרבה שנים, אבל זה כמו לרכוב על אופניים", היא אומרת. "וזה לא שהייתי בבוידעם, כן? אבל זאת התפתחות שרציתי.
כל עוד הבנות היו קטנות, הרצון שלי היה באמת להיות שם, מתוך בחירה. היום מאיה בת 11, שירה בת תשע וגם גילי כבר לא תינוקת ואני מרגישה שאני יכולה להתרחק קצת. אולי הן יכלו לקבל את זה מגיל יותר צעיר, אבל כנראה עוד לא הייתי שם".
יכול להיות ששילמת מחיר על הבחירה שלך?
"לא. בכלל, אני חושבת שאני מסוג האנשים שמתבשלים על אש נמוכה".
למרות שהיו לך פיקים נחמדים בקריירה שיכולת למנף ולא עשית את זה.
"נכון, אבל בחיים סדרי העדיפויות משתנים ומה שנראה בגיל צעיר כמו 'וואו, נגעתי בחלום', לא בהכרח נראה ככה כשמתבגרים. קצת אחרי מנגו עשיתי כמה תפקידים בתיאטרון ואז לקחתי הפסקה ועברתי להפקה.
הייתי מפיקה מוערכת והרווחתי המון כסף. אני זוכרת שאמא שלי אמרה 'אני לא מאמינה איך את מוותרת על הכול', אבל זה מה שרציתי. ומשם שוב עזבתי הכול והלכתי ללמוד. לא קורס. שלוש שנים בבית צבי. הייתי מפורסמת, נשואה, עם תוכנית בערוץ 2 וכולם הרימו גבה, אמרו 'אוקיי, עוד אחת שבאה להשתעשע', אבל מהר מאוד הבינו שלא.
מה שאני עושה אני עושה עד הסוף, וכשנפגשתי עם האמהות עשיתי גם אותה באופן טוטאלי ואני מברכת על כל שנייה שהייתי שם".
ובכל זאת, היו מקרים בשנים האחרונות שהסתכלת מהצד והרגשת החמצה?
"כן, אבל זה לא לקח אותי למקומות תהומיים. חוץ מזה, הרגשתי שעכשיו זו הדרך שלי. תביני, כשהכנסתי את מאיה, בתי הבכורה, לגן, חזרתי הביתה ובכיתי. כולם אמרו ל י'מה, היא לגמרי בשלה' ואני אמרתי 'היא בשלה, אני לא'.
הוצאתי אותה מהגן והשארתי אותה איתי עוד שנה בבית, עד גיל שנתיים. כל השנים האלה לא חשבתי שאני צריכה לדאוג לעצמי. חשבתי שאני צריכה לדאוג לכולם, כולל יואב, כולל הבית, כולל הבנות, כי אני עכשיו בפוזיציית האמא וזהו".
והצלחת לעשות את זה בלי כעסים?
"ודאי שבדרך היה כעס והיה גם מרמור, אבל אני לא ראיתי את עצמי, לא נתתי לזה מקום וגם לא הבנתי. כמו שלא ראיתי את עצמי במראה כ-80 קילו, גם לא ראיתי את המשהו המאוד ממורמר הזה. הייתי בפסאודה של הכל טוב. הנה, כולם ממקסמים את עצמם, הילדות את מלוא הפוטנציאל, יואב את מלוא הפוטנציאל והפוטנציאל שלי זה אמא ואני מממשת אותו.
בכל פעם שהראש הזה בצבץ, הרגעתי אותו. 'מה זאת אומרת', אמרתי לעצמי, 'אני הרי חיה את החלום. יש לי שלוש בנות מקסימות, יש לי בית, יש לי הכל, כל השאר זה שטויות'".
והיום?
"היום אני אומרת 'כן, האושר מורכב גם מהרגעים הקטנים שלי עם עצמי, שלא קשורים להווייתי כאמא'".
בשנים האחרונות היא קמה כל בוקר בסביבות השעה חמש. ארבע פעמים בשבוע יוצאת לרוץ , פעם נוספת מרימה משקולות בחדר כושר. ב-12 השבועות הראשונים בשומרי משקל ירדה צפיר שישה קילו, בשעה שהממוצע נע סביב עשרה. המדריכה הייתה על סף ייאוש.
אחרי חמישה שבועות נוספים התחילו להגיד לה 'ירדת קצת במשקל, לא?'. מקור הבעיה, היא מסכמת עכשיו, על קצה המזלג, נבע מהנוהג לנשנש את השאריות מהצלחות של הילדים שלך. שורה תחתונה, בחלוף שלוש שנים: "אני לא פח זבל". תובנה לחיים: "התחלתי לכבד את עצמי".
"לא עשיתי שום ניתוח ושום בוטוקס ואני לא עבד של הדבר הזה, אבל אין מה לעשות, יש לי נטייה להשמנה ואני עדיין הולכת פעם בשבוע לשומרי משקל. את לא תשמעי אותי אומרת 'וואי, שכחתי לאכול', וכשעשיתי עכשיו את 'מותק של פסטיבל' וידעתי שמביאים קייטרינג אז באתי עם קופסאות האוכל שלי מהבית".
אגב , פסטיבל, היה לך מוזר להפוך למי שמלהיבה עכשיו גם את האבות בקהל?
"חבל לך על הזמן. מיקי פלד אמר לי 'לא יודע, כולם אומרים לי שאת יותר מדי סקסית לפסטיבל', אמהות אמרו לו שהבגד של מיכל היה יותר מדי. נו, חזון אחרית הימים. מהאוברול של 'עץ השירים' להיות סמל סקס? לא רע ".
יש בך את זה?
"כנראה. תראי, נעים להיות מוחמא, במיוחד אחרי שעבדת על זה קשה כל כך. אף פעם לא חשבתי שאני יפה או חתיכה. יש ילדות שזו הייתה התפיסה שלהן לגבי עצמן, אני, זה לא היה הדבר הראשון שהייתי אומרת על עצמי. והיום זה נעים לי. וזה היה תהליך מאוד אטי, אבל כל הזמן היה ברור לי שזה למרחקים ארוו כים. ככה גם בקריירה. אני אוספת זיכרונות, אבל לא מתרפקת. גם בבית שלי, אני לא אדם שאוסף חפצים, בכל חצי שנה אני מסדרת את הארון ומעיפה".
מתוקתקת בבית, מה?
"כן, מה לעשות. הטענות בבית ספר למשחק תמיד היו תתלכלכי קצת, תשתגעי. המורה היה אומר לי 'נו, תקללי, תרקי', וגם את זה עשיתי, אבל בינינו, זה לא הטייפקאסט שלי".
"15 דקות", דרמה יומית מבית טדי הפקות שעלתה לפני שבוע ב-Yes חושפת את מאחורי הקלעים של תוכנית ריאליטי הכישרונות. יואב צפיר הוא העורך הראשי. מיכל צפיר משחקת את נעמה שפירוב, שופטת בפאנל של תוכנית הריאליטי שהיא גם אשתו של עורך התוכנית, שי גולדשטיין. יענו, הפוך על הפוך כולל קריצות למביני דבר נלהבים וניסיון של בית ההפקה להפגין הומור עצמי, כמי שחתומים בעצמם על "כוכב נולד", ספינת האם.
יום לפני פגישתנו פורסמו הביקורות על הפרק הראשון. יותר מדי קומפלימנטים לא היו שם. צפיר עברה על העיתונים בשש בבוקר כדי לגלות שגם הליהוק שלה זכה להתייחסות צינית. "כשחקן, ודאי שאתה רוצה להתעורר לבוקר שאומרים עליך 'וואו'. אבל כאן נכנס הניסיון ואתה קורא את הביקורת ואומר 'אוקיי, היא כותבת, אבל הלו"ז שלי מפוצץ ואני יודעת מה אני הולכת לעשות בשנתיים הקרובות'.
חוץ מזה, אני חושבת שהסדרה מעולה, מצולמת נהדר, השחקנים טובים ואני מאוד גאה בה. נכון אמרתי לך שאני קמה נורא מוקדם בבוקר? יש לזה יתרון. קראתי את הביקורת בשש, בתשע היא כבר הייתה היסטוריה. אבל כן, ברור שזה צובט".
עד כמה הפריעו לך הרמיזות שלוהקת כי את אשתו של יואב?
"חלק מהעניין ששנים לא עשיתי דברים היה גם מהמקום הזה. הייתי נורא שבויה, שלא יגידו שזה בגלל יואב. היום, במסגרת התהליך שעברתי, אני פשוט שמה פס. הם ימשיכו להגיד ואני יודעת שאני נמצאת שם בזכות ולא בחסד. נראה לך שמנכ"ל Yes היה מלהק אותי כי אני 'אשתו של'? זה בולשיט ומי שנמצא במקצוע יודע שככה לא מתקבלות החלטות.
כשיואב אמר לי שיש בסדרה תפקיד שיכול להתאים לי אמרתי 'אני עושה אודישן', וכשהוא אמר שהתקבלתי הוא היה צריך לשכנע אותי שהתקבלתי בזכות עצמי ולא בזכות שום דבר אחר. אבל גם מהשריטה הזאת אני משתחררת. ובינינו, אם הייתי קמה לבוקר אחר הייתי מופתעת מאוד. ברור שזה ליהוק שמושך אש".
אולי זה יהיה אחרת אם תעשי תפקידים אחרים, לא בתוך טדי הפקות.
"ברור. אני מאוד אשמח. אחד הדברים שאני מאוד מתגעגעת אליהם זה התיאטרון, אבל זה גם חלק ממה שהיה קשה לי, כי בשבילי שבע בערב זה לגמרי עם הבנות, ארוחת ערב, אמבטיה. עוד קשה לי לוותר על זה, אבל אני מאמינה שגם זה יקרה".
הכול התחיל כשמורה בבית הספר אמרה לה שיש לה קול נעים כשהיא מדברת, אז היא בטח יודעת גם לשיר. ליהוק מקרי לטקס יום האם שהוביל בסופו של דבר לקריירה. אחרי הצבא - להקת פיקוד צפון - הייתה שלישיית מנגו. גרדרובה תואמת, כוריאוגרפיה מתוזמנת ו"גרה בשינקין" אחד נצחי.
היום צפיר בת 42, תושבת רמת השרון עם שורשים בפתח תקווה. יש לה שני אחים ואחות, בת שלישית לפליקס ולמזל נחמן. אמה נפטרה לפני שנתיים. צפיר מספרת איך בשנים האחרונות היא נהגה להביט עליה מהצד, ביקשה לדעת שהיא אכן מאושרת בבחירותיה.
"היא כל הזמן הייתה אומרת לי 'מיכל, תשחררי, תיהני, תנגסי בחיים, מגיע לך'. כשהיא הייתה באה אליי היא הייתה מכריחה אותי להסתכל פנימה, הייתה שואלת 'אבל באמת טוב לך?', והייתי אומרת 'איזו שאלה, אמא?'. רק בדיעבד הבנתי מה היא ניסתה להגיד לי, אבל אני חושבת שזה מה ששמר עליי, כי זה באמת מה שהרגשתי אז".
את יואב צפיר פגשה לפני 19 שנה. הימים ימי מלחמת המפרץ הראשונה, מיכל - פוסט מנגו - הייתה עוזרת במאי של חנן גולדבלט בספישל פורים לערוץ 2 ונתקלה בצפיר כשהוא מריץ חיקוי שלה. כמה ימים אחר כך נפגשו, במקרה, ומפה לשם, שלוש שנים אחר כך, התחתנו.
הפגישה הראשונה שלה עם משפחת צפיר, היא זוכרת, הייתה די מלחיצה. זמרת פופ בדימוס חודרת אל מעוזו של מי שהיה אז בשיא תהילתו, אייקון בידור, מלך החיקויים, טוביה צפיר.
"חששתי מאוד, אבל טוביה שבר את הקרח ואמר 'יש לך חיוך בדיוק כמו של אשתי', וזהו . הם משפחה מקסימה וזה היה סיפור אהבה. גרתי אז בשכירות, עם שותפים, וליואב הייתה דירה ואני לא הסכמתי בשום אופן לעבור אליה. מלצרתי במשמרות של 12 שעות. הייתי קנאית לעצמאות שלי בצורה בלתי רגילה.
היה לי ברור שאני באה עם המטען שלי ואני לא באה עכשיו ליהנות מאיזו מטרייה. ותראי מה זה, הרי בכל מקרה חושבים שמה שעשיתי זה לא בזכות, אבל אני ישנה יותר טוב בלילה. זאת אני ואולי זה גם היה חלק ממה שיואב התאהב בו".
יואב היה באותם ימים שחקן, בראשית דרכו בטדי הפקות. היום הוא במאי, עורך ומפיק שחתום על לא מעט שעות מסך, חלקן פורצות דרך בבידור הטלוויזיוני המקומי. מ"הקומדי סטור" ו"שמש" דרך "השיר שלנו", "נולד לרקוד", וכמובן , "כוכב נולד". איש עסוק.
"אל תשכחי שהפריחה של יואב היא משהו מאוד יציב שהיה כל הזמן בבית", היא אומרת. "כשבן זוג מגיע למקום כזה ברור לך שזאת עבודת צוות, ואת השקט ליצירה של יואב נתתי ממקום של אהבה, לא מתסכול".
לא חששת איך תיראי בעיניו, שיום אחד הוא יתהפך ויפסיק לחשוב שזה יופי, יראה את האמא'לה שמחכה בבית במקום את מי שהיית פעם?
"לא חשבתי על זה, אבל זה היה נאיבי מצדי. זה יישמע לך הזוי, הוא כל היום בחוץ, מוקף בכל הבנות ואני בבית עם הילדות, אבל לא עצרתי לחשוב. אולי זה גם מה ששמר עליי".
לבנות שלך תייעצי אחרת?
"לגמרי".
מה תגידי להן?
"תראי, חלק מהקושי שלי נבע מזה שלי הייתה אמא בבית ואהבתי את המודל הזה. עם זאת, אמא שלי תמיד הזכירה לי שהייתי תולשת לה כל מיני פתקים ברחוב ואומרת 'אמא, למה שלא תלכי להיות קופאית?'.
כל הזמן רציתי לעודד אותה ליותר. היא לא שידרה מרמור, אבל אני הרגשתי שהיא לא מממשת את הפוטנציאל שבה. היום אני מברכת על כך שהבנות שלי מבינות שאני קמה לעבודה שאני אוהבת, וזה לגמרי המסר שאני רוצה להעביר להן.
אני רוצה להראות להן שיש בחירה ושכל האפשרויות פתוחות בפניהן, מציאות שאני לא גדלתי לתוכה. אני לא חשבתי שיש לי בחירה, ובמידה מסוימת היה לי יותר קל ככה, אבל פתאום, כשהבנתי שהדברים יכולים להיות אחרת, כל הבית השתנה. אמרתי 'אני יוצאת', ויואב אמר 'רגע, איך נסתדר?', ועניתי 'נסתדר'. זאת הייתה התגייסות משפחתית".
שהתקבלה בהבנה?
"גם פה היה תהליך, אבל הוא בא ממקום של אהבה. כשיואב הכיר אותי הייתי וורקוהולית, ופתאום הפכתי למה שהייתי. אבל את יודעת, אני חושבת שגם הוא לא ראה את זה. תשמעי, אתה זורם.
ילדתי ואחרי שנה וחצי הייתי שוב בהיריון ויואב היה עסוק במרוץ העבודה, ותתפלאי כמה הזמן עובר מהר ועד שאת מבינה מה קורה סביבך ולאן דברים הולכים, ופתאום גן ובית ספר ואני כזאת שחייבת להיות פעילה כל הזמן.
אז מה עשיתי עם הכישרון הזה? הייתי בוועד השכונה, והקמתי חדר משחקים לילדים וגם את זה עשיתי הכי מושלם שיכול להיות, וקנינו מגרש והפקתי את הבית ופשוט עבדתי בזה, ואז זה קרה, ולא במקרה - הוצאתי את הראש מהמים, לנשום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם