הם לא נחמדים
זה ישמע קלישאתי, אבל באמת שקל לשנוא וקשה לפרגן. לאחרונה שוב חוזר הניגון הישן ונציגי התרבות ה"אשכנזית" מתלוננים על "הרדידות" ו"הדביליות" של המוזיקה הים-תיכונית. נאום הצ'חצ'חים, מודל 2010
- מנחם בן יוצא נגד המוזיקה המזרחית הפופולרית
ואכן, כשקראתי אתמול את הטור של מנחם בן, ובשבוע שעבר את הטורים של עמיתי המלומדים עמית סלונים ובני ציפר בעיתונים אחרים, לא יכולתי שלא להבחין בנימת ה"איחסה פיחסה מזרחית" המתנשאת שלהם.
מר סלונים נקט בגישה פטרונית שתמציתה "ידידי ניסיתי לשמוע מוזיקה מזרחית, ומצאתי שזה עדיין נמוך, רדוד ולכן אני שונא את זה", ואילו ציפר הרחיק לכת והגיע עד כדי המסקנה כי "הפשטנות הרגשית על גבול הדביליות של המוזיקה הים-תיכונית,שמקבילה להשטחת התרבות הפוליטית בישראל". ומה עם הקיפאון בתהליך השלום, גם באשמתו של מושיק עפיה?
מה בדיוק ''נכבש'' פה? הופעה של קובי פרץ בהיכל נוקיה
שלומי מזרחי
מומי, פרץ ושיראל
מאיפה זה נובע בעצם? הגל העכור של שנאת שדרן הרדיו העליז מומי, משפחת פרץ ושיראל. התשובה היא פשוטה, הם מ-פ-ח-ד-י-ם. כן, בדיוק ככה.
פתאום קמה לה בבוקר אליטה תרבותית שמלכה במשך שנים וגילתה למרבה הפתעתה שהמוזיקה המועדפת על ישראל (אגב, מדינה שלגמרי במקרה נמצאת במזרח התיכון) הינה בעלת אוריינטציה מזרחית. לא פולנית ולא אמריקאית, אלא ערבית ומשמעותה - טרבוקות, סלסולים, מאוולים וטקסטים על אהבה ואכזבה.
לפתע, הקוזאק הנגזל, חש שגנבו לו מתחת לאף את הכתר. והנימוקים, אוי הנימוקים, מתבססים על בורות וחוסר היכרות משווע עם הז'אנר. שוב מדקלמים את נאום ה"רדוד לי, נמוך לי ומגעיל לי". אבל מה לעשות, לא כל המוזיקה המזרחית בגובה הרצפה.
מונו שיר גאוני. סרנגה צילום: יח''צ
האנשים אוהבים לצרוך מוזיקה ים-תיכונית וזכותם המלאה להאזין ללהיט "ערב טוב לך" בהיכל התרבות, או קיסריה. בדיוק כמו אמא שלי, פולנייה אגב, שהולכת לקונצרט של הפילהרמונית ומספרת על כך בגאווה לכל השכונה.
לסיום, הדבר האחרון
שצורם בקרב האבוד מראש הזה, שמנהלים האליטות הוותיקות אל מול המסלסלים הוא השפה. המילים שבהם משתמשים כשכותבים על הישגי הז'אנר המזרחי. איציק קלה וקובי פרץ "כבשו" את קיסריה, משה פרץ ודוד אהרון "השתלטו" על מצעדי הפזמונים והסלולאר.
ידידי ורעיי, מה קרה? אין כאן מלחמה ואין הרוגים. כאשר להקות הרוק הושמעו נון סטופ בשנות התשעים, מישהו זעק נגד הכיבוש? לא. בסך הכל מדובר באבולוציה נורמאלית של ז'אנר שתמיד היה אהוב על העם ורק עכשיו קיבל את חותמת המיינסטרים המגיע לו. אז פרגנו קצת, כפרה עליכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם