לא מקובל: על הסרט "עיני הרנטגן"
באמצעות סרט התעודה "עיני הרנטגן" החליט ערוץ 10 להלל את אותו הרב איפרגן, שרק לפני זמן קצר חשף במלוא מערומיו. על יונתן גת זה לא מקובל
''עיני הרנטגן'', ראשון, 14.3, 21:00, ערוץ 10
עבודת התחקיר היתה יוצאת דופן בהיקפה וחשפה פרטים מרתקים שקשה להתעלם מהם: סיפורו של הנכה שקם על רגליו בעזרת ברכת הרב התברר כשקרי, כאשר תיעוד וידאו חשף שהבחור עמד על הרגליים גם לפני כן; האבחנות ה"רנטגניות" התגלו במצלמה נסתרת ככאלה שאתם יכולים לקרוא גם בהורוסקופים של המקומונים ("את ישנה טוב, אבל קמה עייפה"); הרדיפה האובססיבית אחרי סלבס התגלתה כחסרת מעצורים, כאשר אנשי הרב גייסו ידוענים שלא נתנו לכך רשות והעצות שהרב נותן לאנשי עסקים התגלו במלוא הבנאליות חסרת הערך ("תשקיע, אבל תעשה את זה לאט").
אבל מעבר לבידור הקל, היה גם מקרה עצוב אחד, בו הורים לילדה שסבלה מדימום תוך מוחי הזעיקו את הרנטגן שיושיע. הרב ביקש להוסיף שם משפחה והרביץ מיני ברכות ומלמולים. לאחר תשלום של 3,000 ש"ח, מספרים ההורים, נפטרה הילדה. "בא כמו עורב לפגר פצוע ומוצץ את דמו כשהוא מפרפר בין חיים למוות!", זעק האב השבור מול המצלמה.
אבל האב טעה. לרב איפרגן יש באמת כוחות על טבעיים. השאלה היא באיזה תחום. בענף התקשורת למשל, הוכח אתמול בערב שמדובר ברב מג. אדם שהצליח לכופף את אותו ערוץ 10 ולגרום לו לשדר על כל דקה אחת של תחקיר מבית רוזנטל, שתי דקות מחמיאות מבית הבימאית שרון כידון. איך זה?
כדי להבין את טיב הסרט "עיני הרנטגן", יש לעמוד על טיב היוצרת. במקרה זה, אשת הטלוויזיה שרון כידון מייצגת בעצמה את תוקפו של החומר המשודר. הרי היא רחוקה מלהיות אובייקטיבית במקרה הנ"ל.
הקשרים של הגברת כידון עם הרב איפרגן - ברורים. בעלה, מודי כידון, מטפל בתקציבים השמנים של המיליארדר נוחי דנקנר, בן חסותו של אותו רואה נסתרות. חבל, אם כך, שהפרט הקטן והחשוב הזה לא הובא בפני הצופים בגילוי נאות. יחד עם זאת, כידון עצמה מודה שהיא מאמינה שרופה של הרב ומבקרת אותו לעיתים תכופות. לטענתה היא אפילו עברה נס בזכותו.
כך שבעצם, מדובר בבימאית שהיא עוד לקוחה מרוצה. האם היא יכלה לתת לנו את כל הפרטים בצורה ניטרלית? למעשה, היא מודה ואומרת ש"הסרט לא נועד להביא את התמונה כולה" (כך היא כותבת באתר נענע10). אז סחטיין על הכנות, אבל אם כך, מדוע נעשה הסרט מלכתחילה? כדי לתת לנו תמונה חלקית?
נכון, בהחלט אפשר לומר שגם רוזנטל ניגש למלאכת התחקיר מעמדה סובייקטיבית. הרי הוא איש תחקירים חשדן וספקן מטבעו. אבל ההבדל הוא שרוזנטל הציג עדויות והוכחות חותכות ואילו כידון סיפקה אנקדוטות וסיפורים אישיים שלא ניתן להוכיח לעולם. אם לתחקיר של רוזנטל היו ביצים, הרי שאצל כידון מדובר בשקשוקה.
ברגע של חוסר תשומת לב, מוכיחה כידון בעצמה מה היתה שווה ברכת איפרגן עבורה: על פי דבריה, היא ביקשה את עזרתו וברכתו בזמן שעברה בדיקת ממוגרפיה מפחידה. הרב בירך ואמר "יהיה בסדר".
האם הבדיקה יצאה אכן "בסדר"? זה לא נאמר, אך בהמשך המונולוג מגלה כידון שחודש לאחר מכן עלה ביתה באש, נשרף כליל ובני משפחתה נמצאו ללא קורת גג. כאן היה צריך לעצור ולשאול – רגע, מה קרה לאותה ברכה של הרב? מדוע היא לא עזרה כאן? ואם לרב יש אכן "עיני רנטגן" והוא רואה למרחוק, מדוע לא הזהיר אותה מאותה שריפה שהיא הגדירה "האירוע הקשה שחוויתי בחיי"?
לבימאית יש נסיבות מקלות. איכשהו. היא הרי לא מנסה לעבוד עלינו בכוונה. היא באמת מאמינה ברב שלה בכל ליבה. הכמיהה למשהו מיסטי בחיים השגרתיים שלנו היא צורך עתיק וידוע עוד מימי הפרעונים. צורך זה לא פוסח גם על המשכילים ביותר ולכן לא פלא שגם היום ישנם לא מעט אנשי עסקים, פוליטיקאים ועיתונאים שנופלים בפח שנקרא "כוחות על טבעיים". זה טבעי.
שלא בכוונה, הסרט "עיני הרנטגן" מעביר בדיוק את המסר ההפוך ממה שהיוצרת התכוונה – הוא ממחיש את הרצון הנואש לתלות תקווה באיש אחד שיעשה לנו נס גדול ויסדר לנו את כל הבלגאן בחיים. או כמו שג. יפית הגדירה שם את איפרגן בשיא הרצינות - "המרכזייה שלי לאלוהים".
לפעמים יש בזה אפילו חן מסוים. מעין צורך לחזור קצת אחורה לתקופת הילדות, לימים שבהם נעים היה להאמין לאגדות ולסיפורי קוסמים.
אבל מה לעשות שצריך גם מתישהו להתעורר ולהבין שהחיים קצת יותר מורכבים. להבין שבינתיים, רנטגן עושים רק בבית חולים, שהוקוס פוקוס קונים רק אצל צ'יקו ודיקו ומקובלים אמיתיים? יש רק בבית הספר. עד להודעה חדשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם