טזוקה במקדונלדס: על "אסטרו בוי"
למרות כמה רגעי אקשן מצוינים "אסטרו בוי" משלים את ההגירה הלא מאוד מוצלחת של האנימה היפנית לארצות הברית
טזוקה אינו רק אלוהי המאנגה - בזכות "אסטרו בוי" (או "אטום האדיר" כפי שנקראה במקור) הוא נחשב גם לאבי האנימה האנימציה היפנית. סדרת הטלוויזיה סללה את הדרך למאות סדרות בדמותה, עם גיבורים בעלי עיניים גדולות ותסרוקות מוזרות.
כזה הוא אסטרו בוי, שמגיע סוף סוף אל המסך הגדול באדיבות אולפן האנימציה ההונג קונגי "אימג'י"; יש לו עיניים גדולות, תסרוקת מוזרה והוא צמא לאקשן. ראשיתו כטובי, בנו המבריק של מדען הרובוטים המהולל, ד"ר טנמה, החי בעיר העתיד המרחפת מטרו סיטי.
טובי מוצא את מותו בתקרית מצערת וטנמה מחליט לשכפל את בנו כרובוט, מלא בזיכרונות של בנו אך עשוי פלדה ומעגלים אלקטרוניים. אך כשטנמה מבין כי הרובוטובי שיצר אינו טובי בנו אלא רק רפליקנט, הוא משליך את הנער מעליו וטובי מוצא עצמו בפיסת האדמה העלובה המכונה כדור הארץ.
ואם לא די בצרות הניחתות על המתבגר האומלל, שנאלץ להתמודד עם שאלות משפחה וזהות מכל כיוון, הרי שהוא גם נרדף על ידי הנשיא סטון המבקש את האנרגיה הכחולה העוצמתית שטובי אוצר בקרבו.

נדרש לטובי זמן מה כדי להמריא מן הקרקע ולהבין שהוא ילד רובוט שנועד לגדולות. ונדרש ל"אסטרו בוי" זמן מה כדי להמריא מהחומרים המוכרים שעליהם הוא עומד ולהיכנס לקצב.
"אסטרו בוי" - בלי להתייחס לקדימותו של המקור היפני על פני היצירות שיוזכרו מיד אלא לאפקט של הצפייה בו כעת - מזכיר לפרקים ארוכים סרטים כמו "אינטליגנציה מלאכותית", "רובוטס" או "ענק הברזל", ועוד עשרות סרטי אנימציה שבהם ניטש קרב בין מדענים טהורי כוונות שגאונותם הרת אסון, גנרלים ופוליטיקאים מיליטנטים ותאבי שררה וגיבורים אנושיים או כמו אנושיים שגורל העולם מוטל בידיהם ("מפלצות נגד חייזרים" למשל ).

יש ב"אסטרו בוי" הרהורים מעניינים על מכניזציה, על היחסים בין אדם לרובוט ועל היבטים של גזענות ומעמדות, אך הם אינם זוכים לטיפול מעמיק. שלא לדבר על כך שהסרט מציג גיבור שנחלץ להגנת הרובוטים, אך טובח בהם בזירה במקום לנטרל אותם בעדינות. גיבור מוסרי זה נחמד, אבל גיבור שמפזר חלקי רובוטים ברחבי המסך מוכר יותר.
התחושה הסופית היא שכמו גבישי האנרגיה
זה אינו כישלון חרוץ כאמור - הסרט מהנה ואינו נופל מסרטים דומים לו שהופקו בשנים האחרונות. אך שלא כאביו היפני, הוא אינו מביא את בשורת האנימה אל הקהל הרחב. אין פלא שלא פחות מכפי שהוא דומה ל"אטום האדיר", מזכיר אסטרו בוי את האייקון האמריקני הגדול של רשת המסעדות "ביג בוי", הילד בסרבל המשבצות. ההגירה הושלמה בהצלחה. אפשר לפתוח זיכיון והמשך מעלליו של אסטרו בוי הוא עניין מובטח.