מעשה נקם: על הספין התקשורתי בפרשת ענת קם
העיסוק בפרשה הביטחונית באולפן שישי הוכיח שמערכת הביטחון הרבה יותר מתוחכמת ממה שאתם חושבים. היא הצליחה להסיט את הדיון מפרשת יאיר נוה לפרשת ענת קם. שערוריית החיסולים הוסבה לסאגת הריגול. הספין הזה הצליח ובעזרה גדולה של החברים מהתקשורת והכתבים הצבאיים
לכאן באים לשחרר ראיון בלעדי, להעלות סיפור נסתר, ליחצ"ן אלבום חשוב. אפילו יגאל קם, אביה של גיבורת הפרשה, בחר להתראיין אצל לפיד (ותוך כדי זה להתעמת עם בתו שהעדיפה, לעדותו, כי ידבר במקום אחר). זה לא שקם נופל מהשרמנטיות של לפיד. הוא הבין, שזו הדרך הטובה ביותר לדבר אל העם, להציג בעזרתו של לפיד את הנרטיב האבוד של בתו: מרגלת לא, ילדה עם שטויות בראש כן. לפיד, שקיבל את המתנה הזו, מול האיש החכם הזה, הכנה והאוהב נאלץ לשתף פעולה. ללכת איתו עד הסוף, להיות במקום שלו. אב דואג וחרד. וכך ענת קם, לאורך כל "אולפן שישי", הצטיירה כקורבן הפרשה. עבור בני משפחתה זה הישג חסר תקדים.
אבל מי שלא הופיע באולפן של המדינה הוא הכתב הסורר של "הארץ" אורי בלאו. הוא גם לא התייצב בחדשות ערוץ 10. מה שאפשר לכתבים הצבאיים לבצע עליו סיכול ממוקד. החכמים-פרשנים בלילה לא התביישו לאמץ בעיניים עצומות את הנרטיב של הממסד הביטחוני. רוני דניאל טען כי הסיפור שהובא בתחקיר של בלאו הוא "קשקוש", אלון בן דוד פסק ש"פוטנציאל הנזק עדיין לא נגמר". ככה זה שהמקור הבכיר שלך הוא דובר צה"ל. האיש שמתווך עבורך את נושאי הסיקור.
שעיר לעזאזל? ענת קם
חן גלילי
אם הכתבים נאמנים לתפקידים, הם היו אמורים להצדיע לקולגה שלהם. להרחיב בפרשה הצבאית החמורה ביותר, הסנסציונית, הבלתי מתקבלת על הדעת במדינת שומרת חוק, שאורי בלאו חשף בנובמבר 2008 בעיתון "הארץ": כיצד אלוף פיקוד מרכז יאיר נוה צפצף על החלטת בג"צ ונתן לכאורה היתר לחסל את שלושת מבוקשי הג'יהאד האיסלמי באמתלה של מעצר, גם אם המחיר כולל פגיעה בשני אזרחים חפים מפשע. דניאל ובן דוד היו צריכים לספר לכם איך הצבא ניסה להשתיק את הסיפור, איך במקום להתעסק בדברים החמורים שעלו מהתחקיר של בלאו, האנרגיה הופנתה למקום אחד: המדליף.
יצא בזול? יאיר נוה ראובן קסטרו
הסיבות ברורות: הם רואים בבלאו איום על עיתונות הביפרים שלהם. הם מתוסכלים שהילד הרע הזה הנחית על ישראל סקופ ענק, סיפור של פוליצר מקומי. מידע שכל כתב צבאי אמור להתאבד עליו. להסתכן. אין דרך אחרת. בתחום הזה מקור שמדליף מסתכן במאסר, כולל מאסר עולם. אבל אלו בדיוק המחוזות, אזורי הדמדומים של המערכת, שהכתבים הצבאיים נמנעים
ללכת בהם. כי מנטאלית הם במילואים.
כולנו יודעים שאם המסמכים היו חושפים כיצד מערכת הביטחון מבצעת פקודות בלתי חוקיות נגד מתנחלים, קם הייתה הופכת ליקירת המחנה הלאומי. כצל'ה היה משבח את החיילת האמיצה, גלעד ארדן היה מגיש בקשה לחנינה והטוקבקיסטים הלוהטים היו בונים גיבורה חדשה. אבל כנראה שאין מסמך כזה (וטוב שכך).
היחיד ששבר את הפארסה התקשורתית בפרשת קם-בלאו, את האורגיה הנוטפת הזו, היה הפרשן המשפטי של קול ישראל משה נגבי, שהזכיר לכולם מה הסיפור האמיתי: ההחלטה החמורה של נווה, שפשעו אינו חמור פחות מזו של קם. בשביל זה צריך שידור ציבורי.
"אולפן שישי עם יאיר לפיד", יום שישי, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם