הוזה המדינה: ראיון עם גיל קופטש
שנה אחרי ההתרסקות של עלה ירוק בבחירות, גיל קופטש נשען לאחור ולוקח שאכטה מהבורגנות. בגיל 40, עם זוגיות יציבה ואבהות טרייה, הוא מסמן את ההישג האמיתי של הקמפיין: "אני מעשן היום הכי מעט שעישנתי בחיים". אז לכנסת הוא לא הגיע, אבל לפחות אסף בדרך חומר טוב לסדרה החדשה "האזרח קופטש"
מדהים. אגב, מה התפקיד של הלחמניות? שוחד בחירות?
"היה מבצע עופרת יצוקה ובחירות במקביל, ובגלל המלחמה אף אחד לא התעניין במפלגות הקטנות. הרעיון של הלחמניות היה כי רצינו שזה יהיה כמו הפסקת עשר מהמלחמה. הזמנו את הסי-אן-אן, כולם. ונסענו לגבול עזה. היה מפחיד".
בגלל שיש שם המון חול? בגלל המלחמה?
"בגלל שנקלענו למתקפת קסאמים. פתאום באמצע הדרך הייתה אזעקה".
מה עשיתם?
"נשכבנו מחוץ לאוטו, שמענו קסאמים נופלים קרוב אלינו. עשינו פזצט"א. ליקקנו את הרצפה כמו אלי
ישי. ואחרי שקבענו עם כל הרשתות פשוט לא הגענו כי נקלענו למתקפה. לא ידענו בדיוק איפה אנחנו, אבל היינו חזקים".
אוף. אז מה נהיה עם הלחמניות?
"חלק חילקנו לחיילים. התותח כמעט קרס. אבל היה מצחיק, תדעי לך. היה קורע".
תקרית הלחמניות והשוקולד מתמצתת את כל הסיבות שבגללן גיל קופטש הוא פוליטיקאי רע וקומיקאי מצוין. בעוד כבוד השר אלי ישי היה מעדיף לאכול קסאם מאשר להצטלם בעיצומה של מתקפת טילים, קופטש פשוט הכניס בכיף את הסצנה בה הוא מנשנש חול לסדרה החדשה שלו - "האזרח קופטש", שיצר עם ישי אוריין ויאיר שגיא (ערוץ ביפ, שבת, 22:00).
קופטש , אז היו"ר של מפלגת עלה ירוק, מצולם מראשית כניסתו לפוליטיקה ועד להתרסקות הצפויה. לאחרונה, אפילו מונפה מיני שערורייה שמחה במדורה של יקירתנו ליאורה, בכיכובו של אוהד שם-טוב, פורש עלה ירוק, שסירב להיות מונצח בסרט. אבל האמת? כרגע נראה שאת קופטש מעניין יותר לטבול את השרוול בגבינת שמנת מאשר לדבר על האקסית. ובכל זאת. "תגידי, זה עוד קיים הדבר הזה, עלה ירוק?", הוא תוהה בשעמום. "כי אני חושב שרשמית אני עדיין היו"ר. עוד לא טרחתי להתפטר".
אולי כדאי. איך תסכם את הגיחה שלך לפוליטיקה?
"חוץ מזה שאני לא פוליטיקאי הכי טוב? שמעי, באתי למפלגה ומצאתי את עצמי בקן הקוקייה. לא, בקן הקוקיות, למה כל קוקייה שם הייתה סכיזופרנית. אנשים הזויים, חפראווים, אינטריגות, ריבים על מקומות, ועל מה? מפלגה קיקיונית, הכל במקרה שבכלל ניכנס לכנסת. אני לא בחשן. אולי מזכיר את בן-גוריון בתקופה שהוא היה בצריף, עומד על הראש. סוליקו, תעזבו אותי. ואיזה מזל היה שהיה כאן את בן-גוריון. הרי מסביבו כולם היו חפראווים, ורק הוא הצליח להתעלות. את יודעת איזה תעצומות נפש צריך בשביל זה?".
איזה? פרט בבקשה.
"המסקנה הראשונה שלי היא שאם אתה בפוליטיקה, 95 אחוז שאתה שרוט והזוי מלכתחילה. קודם כל המפלגה שהייתי בה, יש בה כל מיני עניינים. אני חושב עליה בתור מיקרוקוסמוס של הפוליטיקה הישראלית. בועז וכטל ושלומי סנדק, שהם אנשים עם חזון, הציעו לי להצטרף. הבנתי שמדובר בחודשיים עבודה, ואז משכורת של 40 אלף שקל. לא רע. הלכתי לקבל משולמית אלוני, מלכת זכויות האדם, את ברכת הדרך. היא אמרה שהיא לא תצביע לי, אבל שהיא בעדי. אני שתיתי וודקה בבוקר, היא שתתה קוניאק. יצאתי ממנה טיפה שתוי אבל חמוש בהתלהבות פלמ"חניקית כזאת. כתבתי מצע בן זונה - לדעתי הרצל היה מעתיק אותו ל'אלטנוילנד' - אבל את האנשים במפלגה עניין
"אתה אומר לעצמך מי זה האנשים האלו? מגיע לך מישהו, אוהד שם-טוב (פורש עלה ירוק), עם מסמכים וטוען שגנבת לו את המפלגה. שהוא היו"ר, הולך להיות שר החינוך והביטחון, ושמי אני בכלל, איזה קומיקאי ואפי? לו לא מצחיק. מלכלך עליך בכל מקום. אומר שהשארת מפלגה בחובות, בזמן שכשאני באתי אפילו לא היה תקציב. אתה פוגש פתאום כל מיני דמויות הזויות שמונעות מכל מיני אינטרסים שאני לא רגיל אליהם. זה היה בדיחה. פדיחה. וזה מושך אותך למטה. אתה מוצא את עצמך עושה מחנות. מחנה זובי נגד אובי. לא מתאים לי. ריב החבורות האחרון שהייתי בו היה בכיתה ו', ועוד בגבעתיים".
קצת אבסורד שדווקא במפלגה של אנשים מעשנים קורים הדברים האלו. הם לא אמורים להיות הכי רגועים?
"עזבי רגועים! חשבתי ליברלים, פתוחים במחשבה, בעלי הומור עצמי. חשיכה גדולה נפלה עליי. זה היה מפתיע".
מצד שני, יש מי שיגיד שזה מה שקורה למי שהולך עם סטלנים.
"יש את זה בכל מפלגה. זה פוליטיקה. הקנביס לא מרפא את האדם מתחלואיו. ובכלל, אם אתה לוקח יותר מדי, נהיות לך פרנויות. הגזמה בכל דבר היא בעיה".
גם לשים במקום השלישי את האקסית שלך, קארין ארד, זה קצת הזוי. אחרי שהיא לכלכה על כישוריך במיטה, בטקסט הקאלט ההוא, "איך לא לעצבן לנו את הדגדגן", ככה סלחת?
"קארין הייתה ראויה הרבה יותר מהמצאי שם. אינטליגנטית, חכמה, דעתנית. ואני לא מסכים איתה כמעט על שום דבר. אף פעם לא כעסתי עליה בגלל הטקסט ההוא. אבל רגע, זה לא רק אני! היו לה עוד כמה גברים. אני לא כזה מאהב גרוע. רק קצת גרוע. חשבתי שזה ראוי. כמו שענת קם גנבה מסמכים כי היא חשבה שזה ראוי? ככה זכות הציבור לדעת על הדגדגן שלו. גם דגדגן זה ראוי. זה חשוב לעם! אני דמוקרט בנפשי".
לגמרי. יש לך משהו חיובי להגיד על חוויית הבחירות?
"המדיניות של עלה ירוק הצליחה בגדול. מה שקורה כיום לגבי קנביס רפואי, לעלה ירוק יש חלק בזה. היא בעצם היחידה שהגשימה את המצע שלה. וזה בזכות וכטל וסנדק, לא בזכותי. בעיניי, קנביס זה לא רק לעשן. זה תרבות של חופש מחשבה. זה הכניס שיח ציבורי חדש. אני בכלל לא דיברתי על גראס. אבל זה מה שמשך את כל המיקי חיימוביצ'ים האלה, עם הקריצה והחיוך שהיא שומרת לסוף החדשות. אנחנו ניסינו להפוך את זה למשהו אחר. הוצא? תי את הקנביס מהראייה של הלגליזציה למשהו יותר רחב, יותר חברתי. כולל זכויות הפרט, כולל חינוך".
יש לך טיפים לשר החינוך גדעון סער?
"אני ממליץ לו להביא לארץ נוער פיליפיני. הם שקטים, ממושמעים ואפשר לאיים עליהם בקלות".
אגב, בתקופה של הבחירות בטח היה הרבה לחץ. עישנת יותר?
"לצערי עישנתי עם כל בוחר פוטנציאלי. היו מלא שאכטות. אבל בדיעבד זה טוב, כי זה גרם לי להיגמל אחר כך. איך אומר הרבי ג'ים מוריסון? 'איי קודנט גט מאץ' האייר'. אז הגעתי לרוויה. כיום הגעתי למצב שאני מעשן הכי מעט שעישנתי בחיים שלי. ג'וינט אחרי שעות העבודה. זו אחת ההצלחות הגדולות של מסע הבחירות הזה".
וואללה.
"אני עכשיו מקבל קנביס רפואי. את מבינה? המדינה מממנת אותי. וזה גם פחות פרנויות מהמשטרה כי אתה חוקי. את יודעת מה את מקבלת, מה נכנס לגוף שלך. אף אחד לא יכול לשים לך שם חרא סינתטי. וזה מקל לך על התקציב, הכסף לא הולך לסוחרי סמים, לא מממן את החיזבאללה. בקיצור - כל מה שדיב? רתי עליו בבחירות השגתי לעצמי".
זה גם הטרנד האחרון. אנשים לוקחים מרשם, מוכרים לחבריהם.
"עד שלא יסדירו את הנושא ידלפו חומרים לשוק השחור. בסוף זה יהיה חוקי לחלוטין. ואני קורא כאן לקוראים: אם אתם רוצים, לכו לרופא המשפחתי שימליץ. אני הייתי במרפאת כאב על פציעה שסבלתי ממנה. אבל אנשים כיום מקבלים קנביס רפואי על כל המיחושים האפשריים. פשוט תגידו את האמת לרופא והמדינה נותנת לכם קנביס בחינם. זה ימות המשיח?".
שנה ומשהו אחורה, בזמן שהאנשים הטובים שהביאו לכם את ביבי היו עסוקים בציפי, ולהיפך, קופטש עוד ניסה לעשות שמח, בשיא הרצינות. ואולי זו הסיבה שלא הבינו מה הסיפור שלו. כמו בחיים, גם בקמפיין הוא כרך במשפט אחד שוקולד וקסאמים. הרצל וקארין ארד. שואה וקנביס רפואי. לכן אולי לא היה ברור אם הריצה שלו לכנסת היא דאחקה, או שהאיש רציני לגמרי.
הבמאי ישי אוריין, שבא לעשות סרט בחירות ומצא עצמו נשאב לתוך הפארסה, מנסה להסביר: "אצלי זה היה כמו תסמונת שטוקהולם. רציתי לעשות סרט בחירות, שמעתי שקופטש רץ, יצרתי איתו קשר ומשם התחלנו. הייתי אמור לתעד ונשאבתי פנימה. ויש אצל קופטש חיבורים הזויים. בסדרה יש שלב שהוא מתגלח רגע לפני שהוא נותן נאום בחירות על מה זה יהודי, והוא נורא מתרגש. ואז הוא פתאום מסביר לי מה זה טרזנלים. מביך אותי בכלל לדבר על זה... זה כשהנייר טואלט נתקע בשערות של התחת. עכשיו, החיבור בין השניים, בין מה זה להיות יהודי חדור התרגשות ואמונה וטרזנלים, זה קופטש. הוא איש מלא אמונה. מצד שני, הוא באמת מאמין בטרזנלים. אז אצלו יש טרזנלים ואלוהים באותו משפט, בלי להתבלבל. אני עוד מנסה להבין את זה בעצמי".
בכל מקרה, ברור שמודעות עצמית היא לא הבורג שחסר לקופטש בתיבת הכלים. כמו בפורנו בחירות אמיתי, ב"האזרח קופטש" הכל מתועד, כולל ביזאר: נגיחה של שלומי סנדק בשם-טוב, טלפונים למכון עיסוי בחיפושים אחרי מועמדות ראויות לרשימה וביקור בוועדת הבחירות של הכנסת. "תפסו אצל שלומי סנדק בוף בביטחון", הוא נזכר בנוסטלגיה. "הוא אמר להם שזו אבן המזל שלו. נתנו לו להיכנס. ידעו שמחרטטים, אבל ידעו מי אנחנו. דווקא הייתי לוועדת הבחירות חידוש מרענן. שאלו אותי מה המצע של המפלגה, אמרתי ואהבת לרעך כמוך. הם היו מבסוטים".
את אפס המנדטים הוא כבר ראה מתוך ג'קוזי בצימר בצפון, עם בת זוגו ובנו, ומשם המריא לגלוש בקוסטה ריקה. בשנה האחרונה הוא זיגזג בין שיעורי יהדות שהוא מעביר, העבודה על "האזרח קופטש", כתיבת מחזה בשם "חופשת סקי במזרח התיכון" וכיכוב כאיש המצחיק היחיד ב"ספסל האחורי", אחד הפלופים המפוארים של רשת העונה. "היו לזה יותר הרמות כוסית מאשר תוכניות", הוא נושף בבוז.
"מה שקרה שם זה מה שקורה בדרך כלל ברשת - חוסר מחשבה לטווח ארוך. התלהבות והיסטריה וחילופים בהנהלה. בדיוק כמו בשעשועון שעשיתי לפני כמה שנים, 'מי רוצה להיות יהודי'. זה עשה את העבודה שלו, הביא לרשת 17 אחוז רייטינג בלילה. היום הם מתחננים לדבר כזה. משקיעים מאות אלפי דולרים ומקבלים זובי. אבל כרגיל התוכנית הקדימה את זמנה. הם לא בדקו את עצמם. לקחו את זה רק בגלל המכרז, כי היו צריכים משהו דתי. ירו לעצמם ברגל. בכיף. בכלל, בואי נגיד שזה מקצוע שעדיף להיות בו תתרן כדי לא להריח את הבולשיט".
כמו בפוליטיקה.
"בדיוק. איפה זה שם אותי? ברצון להיות בצד. בשוליים. זה מתח: אתה רוצה להיות בפנים, אבל אתה גם צריך להיות מעל הכל".
ולמה כשאומרים שאתה בדרן זה מחרפן אותך?
"אני לא בדרן. בדרן זה אחד שבא להצחיק. סטנד אפיסט זה אחד שבא להגיד דעה, תובנה. אני לא בדרן. קטעים איתי לפעמים, או-קיי? וגם דיכאונות וחרדות. אבל הקטע הוא שאני בעצם פובליציסט מצחיק. אני גם פרשן פוליטי מילדותי. שנים אני לא אומר שאני כותב. מצאתי מילה חדשה: תאורטיקן! אף אחד גם ככה לא מבין מה זה אומר. וזה מאפשר לך לעשות מה שאתה רוצה".
יו”ר עלה ירוק לשעבר, אוהד שם-טוב, מסר בתגובה לדברי קופטש: “לא טענתי שגנבו לי את המפלגה. אני טוען שגנבו את המפלגה. נקודה. בועז וכטל ושלומי סנדק פרשו מעלה ירוק ב-.2006 לא הייתה להם זכות להצניח עלינו אף אחד. לא חוקית ולא מוסרית. זה יגיע לבית משפט. אין לי עניין עם גיל קופטש. הוא עשה את זה כדי לקדם את עצמו. הוא היה ליצן בנ־ פילה וחשב שזה יביא אותו לתקשורת ויקדם את הקריירה שלו.
“לגבי החובות, אנחנו פקדנו אנשים למפלגה ואנשים שילמו כסף כדי להיות חברים בעלה ירוק. מכרנו חולצות, עשינו פעילויות. בשורה התחתונה, הכנסנו כסף למפלגה. קופטש הוא אדם רע. הוא גזל ממני ומהפעילים בעלה ירוק עבודה של שנים. אני לא עשיתי את זה לו. הוא הרס אותנו ואת הדבר בו האמנו, והעובדה שהוא פרש מיד אחרי הבחירות רק מוכיחה את הטענה שלי, שהיו לו אינטרסים.
“אני ננגחתי בעוצמה על ידי שלומי סנדק. נגיחה בעיניי הוא לא ליטוף, כדברי קופטש, ואני לא חושב שאנשים יכולים ללטף אחרים בניגוד לרצונם. הסדרה של קופטש נעשתה להאדרת שמו ולא כדי לשקף את המציאות כהווייתה. אני לא מוכן שיעשו ממני בדיחה. אם מישהו היה שודד ממך ואז מנסה להוציא אותך מגוחכת, גם את לא היית מסכימה להשתתף בסרט.
“החלטנו מראש לרוץ לבחירות עם ניצולי השואה, גם כי זה גימיק מטורף וגם כי יש לנו דעות משותפות. ברגע ששלומי סנדק הפך לבא כוח עלה ירוק, הוא לא השאיר לנו ברירה, אלא להתאחד. קופטש מאשים אותנו בריקבון מחשבתי? אנטישמיות? ניצולי השואה תבעו אותו אחרי שלקח את הסרט ‘שואה’ והוסיף לו פסקול של סרט פורנו (במסגרת ‘פיני הגדול') הם זכו בחצי מיליון שקל. ההאשמות שלו הזויות.”
את המשך הכתבה ניתן לקורא במוסף סופשבוע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם