החברות הגדולות ושוק הספרים האלקטרוניים: סיפור אהבה
חשבנו שלכשיבוא הספר האלקטרוני ירווח לנו. קדחת! ההוצאות הגדולות והמפיצים הגדולים עומדים להשתלט גם על הענף הזה
אנשי המחשבים ייתנו לכם ספרים קריאים ונעימים שלא יעייפו את עיניכם העצלות ואפילו תוכלו יעני לדפדף בהם. זה אקולוגי, ואל תבואו אליי עם סיבות הנייר הממוחזר, כי הספר האלקטרוני הוא עוד יותר אקולוגי וזה בעיקר נוח.
לא מזמן אשתי דנה שתחיה ואני סידרנו בדירתנו הצנועה והחדשה את אלפי הספרים שלי על עשרות המדפים שדוד יהודה, במו ידיו הנפלאות, מדד, ניסר והבריג. אתם מבינים, אנשים? ספרים תופסים הרבה מקום והמון אבק. אתם תשימו בצד את הסנטימנטליות שלכם ותתרגלו לאי-בוק, ואנחנו הסופרים גם נרוויח יותר כי יירדו כל מיני הוצאות כמו דפוס, כריכה, הובלה והפצה, ובעיקר תיווך החנות שגובה על כל ספר עברי מאה אחוז ממחיר הספר.
הייתם מאמינים? אם אני נותן ספר לצומת ספרים או לסטימצקי ב-40 שקל, הם ימכרו אותו ב-80. לא פחות. כי יש להם עובדים ושכר דירה ומנהלים ואוברהד, ואני צריך לשלם את זה, כי אני בחרתי להיות סופר ומו"ל.
ארבעים במאה
אם תורידו את המע"מ, את מס ההכנסה ואת פערי התיווך של המפיצים השונים בין הרשתות למו"ל הקטן, תגלו שלא נשאר לאנשים כמו רפי ויכרט (קשב), יותם ראובני (נמרוד), עוזי אגסי (אבן חושן), יעל שכנאי (רימונים) ואני (עמדה) 14 שקל למנה פלאפל. אבל לא נורא, כי בבני ברק יש מקום שבו מוכרים פלאפל בחמישה שקלים.
חשבנו שלכשיבוא הספר האלקטרוני ירווח לנו. קדחת! ההוצאות הגדולות והמפיצים הגדולים עומדים להשתלט גם על הענף הזה. הנה התבשרנו כי הכוחות הגדולים - וידיעות ספרים בראשם - הם אלה שיתווכו את הספר האלקטרוני אל השוק הישראלי.
שוב יורידו את הספרים למחיר הרצפה, או מתחת לרצפה, אל צינורות הביוב, כי במקרה של אי-בוק אפשר למכור לא ארבעה במאה אלא ארבעים במאה. מה אכפת. אין דפוס ואין נייר ואין מחסן ואין מדף עם שכירות בחנות שעולה כסף. שוב הסופרים והמו"לים הקטנים נדפקים.
אבא שלי לימד אותי פעם שהמפיק בתיאטרון תמיד ירמה אותך באחוזים, השאלה היא רק מתי תתרגל ללמוד לחיות עם זה בשקט ותמשיך הלאה. אבל אני לא מתכוון להסכים לזה. בשום אופן לא! שמעת אותי, צביקה מאיר, עורך התוכן של "ידיעות טכנולוגיות", המיזם של ידיעות אחרונות לספרים באינטרנט?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם