מתוק ומרושע: ראיון עם כריס קולפר מ"גלי"
כריס קולפר לא ציפה לכל זה. הוא היה ילד הומו מעיירה קטנה שידע לשיר, לרקוד ולהיות חמוד - בדיוק החומר האנושי ל"צלילי המוזיקה". או בעצם, יותר טוב, ל”Glee”. רק שבתסריט המקורי לא היה לו תפקיד, אז תפרו לו אחד - קורט האמל. ואז הגיע הכיף הגדול: הצלחה, מינגלינג עם אופרה ואובמה, מחוות למדונה. ובעונה הבאה: לקורט יש חבר
קולפר התרגש מאוד לפני האודישן הזה, ולא רק מפני שלא היה לו כמעט ניסיון במשחק חוץ מההפקות של חוג הדרמה בתיכון וכמה הופעות בתיאטרון המקומי. הוא התרגש גם מכיוון שריאן מרפי, אחד מיוצרי הסדרה שאחראי גם ל”ניפ/טאק” ולדרמת הנעורים החתרנית “צעירים לנצח”, הוא שבחן אותו לתפקיד.
מרפי, מתברר, הוא אחד האלילים של קולפר, כותב הטלוויזיה הנערץ עליו ביותר. אולי זאת הסיבה ששנייה אחרי שהילדון נכנס לאודישן דפי התסריט שלו נפלו מידיו והתפזרו לכל עבר. “אין סיכוי שאני מסוגל לשיר ולרקוד מול האיש הזה”, חשב קולפר ונזכר בעשרות האודישנים הקודמים שבהם נכשל עד כה. “אני גרוע בדברים האלה”.
גם הפעם הוא לא קיבל את התפקיד. בכל אופן לא את התפקיד שיועד לו. “למה יש לי הרגשה שהשתתפת פעם ב’צלילי המוזיקה’?”, זרק מרפי לעברו כשמבחן הבד הסתיים. “אני יודע שכתוב לי ‘פון טראפ’ על המצח”, גמגם הנער סמוק הלחיים, “האמת היא שיצא לי לגלם את התפקיד של קורט ב’צלילי המוזיקה’ לפני שנים רבות”.
ברגע הזה עלה במוחו של מרפי הרעיון הגאוני לתפור במיוחד עבור קולפר דמות שתתאים למידותיו: קורט האמל ההומוסקסואליסט הססגוני בעל קול הסופרן הנשי. “מעולם לא הייתה לו הכשרה רשמית, ואני זוכר שחשבתי לעצמי שהוא מאוד מוכשר ויוצא דופן”, פרגן מרפי בראיון ל”לוס אנג’לס טיימס”. “אף פעם לא ראיתי מישהו שנראה או מתנהג או נשמע כמוהו”.
עכשיו, כש”Glee” (אצלנו ב-yes stars Next) כבר נחשבת רשמית לאחת הסדרות המוצלחות של השנה, ללא ספק המדוברת שבהן, אפשר גם להכריז שמבין דמויותיה המעולות, קורט הוא אחת הפופולריות, חביב הגליקים באשר הם.
תוצר הלוואי הוא שקולפר הפך בן לילה מבחור אנונימי לכוכב שמציקים לו בכל פינה וקניון. “יש יתרונות וחסרונות בכל עניין הפרסום הזה”, הוא
יש לא מעט יתרונות לתהילה. קראתי למשל שביקרתם בבית הלבן וגם פגשתם את אופרה.
“אין ספק שזה היה השיא של כל החוויות מאז תחילת הסדרה. כל סוף שבוע אחר מאותו רגע ואילך יהיה נורא, כי מי פוגש את אופרה בשבת ואז את נשיא ארה”ב בראשון? זה היה מדהים. הטוק שואו של אופרה היא התוכנית הכי איקונית בהיסטוריה של הטלוויזיה, ורק להיות בסט שלה, להסתובב במסדרונות, לראות את התמונות של כל האורחים שהיו אצלה, הדלאי לאמה ליד ג’ים קארי, זה משוגע.
ואז הבית הלבן! אני משוגע על היסטוריה, עשיתי קורסים בהיסטוריה אמריקאית ואירופית, אז להיות שם ולגעת באותה רצפה שעליה הלכו דמויות היסטוריות, אני לא יכול לתאר את זה במילים. אמבר (שמגלמת את מרסדס - ש”א) שרה את ההמנון על המרפסת של הבית הלבן וכולנו פשוט ייבבנו מהתרגשות”.
לא פלא שהדמות של קורט כל כך מוצלחת, ריאן מרפי ביסס אותה על זיכרונות אישיים. מרפי, גיי מוצהר שגדל באינדיאנה, היה כוכב הגלי קלאב הבית ספרי ויצא מהארון בפני הוריו בגיל 15. סצנת היציאה מהארון של קורט מול אביו בפרק הרביעי של העונה הועתקה כמעט במדויק מזו של מרפי - לא כולל הנאמבר ההיסטרי לצלילי ביונסה במגרש הפוטבול.
אבל קורט האמל לא מבוסס רק על חוויותיו של מרפי אלא גם על ילדותו של קולפר, בעצמו זמיר גאה בעיירה קטנה ושמרנית. “גם לי הציקו בתיכון, גם אני סוג של מנודה כמו קורט”, הוא משתף. “יש בינינו לא מעט דמיון. עברנו הרבה חוויות דומות ולכן היה לי קל להתחבר לדמות. הרגש מגיע ממקום אמיתי”.
אחת מטראומות הנעורים של קולפר אפילו הפכה לעלילה בסדרה: מוריו סרבו לאשר לו לשיר את אחד השירים מהמיוזיקל האהוב עליו - “Wicked” - משום שהוא אמור להיות מבוצע על ידי בחורה. בסופו של דבר הוא זכה לשיר את השיר בכנסייה של סבתא שלו, יחי החתרנות.
קולפר, 19, גדל בעיר קטנה בקליפורניה, כזו שבה אנשים מסתובבים עם כובעי קאובוי, מנהלים חוות, נוהגים במשאיות ושונאים אוחצ’ות. בגלי קלאב הוא דווקא לא היה חבר, אלא העדיף להתחרות בקבוצת הנאומים והדיבייט ולכתוב ולביים מחזות בזמנו הפנוי.
למרות שבמציאות הוא מחוץ לארון כבר מזמן והוריו מקבלים אותו לחלוטין, הוא בכל זאת חשש מתגובות השכנים לדמות המוחצנת שהוא מגיש להם בפריים טיים. בינתיים זה עבר בשלום ואף אחד לא דפק לו מכות.
“אחת הסיבות שהחלטתי לגלם את קורט כמו שאני מגלם אותו היא שיש הרבה דמויות גייז מאוד מוגזמות ואובר דה טופ בטלוויזיה, ואני גדלתי בעיירה קטנה ושמרנית ולא הכרתי הרבה אנשים כאלה”, הוא מסביר, “אבל הכרתי הרבה אנשים שקטים ומופנמים שהרגישו שהם יותר טובים מכל מי שמסביבם, וככה החלטתי לשחק את קורט. אני חושב שהקהל מגיב לזה”.
אתה חושב שבני נוער הומואים יכולים להזדהות עם הדמות?
“אני יודע שיש הרבה שמעריצים את קורט ורואים בו מודל לחיקוי. אני מקבל המון תגובות. אין כבר דואר מעריצים, הכל בפייסבוק. אנשים הרגישו הקלה עצומה לראות בחור כמוהם, מישהו כן, אמיתי, שהוא כמו שהם עכשיו בתיכון. קיבלתי כל כך הרבה הודעות שזה כבר בלתי אפשרי לקרוא את כולן, אבל כל פעם שאני מבואס אני פותח את הפייסבוק שלי וקורא אחת”.
אתה מרגיש אחריות כלפי הצופים הצעירים?
“אני חושב שכמשתתפים בסדרה שהחומר בה כל כך חזק ומשמעותי מוטלת עלינו אחריות גדולה, ואין ספק שיש גם לחץ בלהיות ככה על המסך. אישית אני חושב שהאחריות הכי גדולה שלי היא לוודא שהדמות מטופלת בכבוד שמגיע לה, כי היא כל כך עדינה וכל כך משמעותית להמון אנשים שאוהבים אותה”.
לריאן מרפי הייתה אג’נדה מוצקה בבניית הדמות של קורט - הוא רצה ליצור דמות הומו שהולך לה בחיים ולא נענשת כל הזמן. “עשיתי סדרות אחרות שהיו בהן דמויות של הומואים”, סיפר מרפי ל”לוס אנג’לס טיימס”, “אבל ברוב המקרים לדמות הזאת לא היה סוף טוב. חשבתי לעצמי שהגיע הזמן להפסיק”.
קורט אמנם מתייסר לא מעט מהקראש הבלתי ממומש שלו על פין החתיך והסטרייט עד כאב, אך בקרוב יהיה לסבל שלו סוף. קולפר מדווח כי בתחילת העונה השנייה קורט אמור לזכות בחבר חדש. “עדיין לא פגשתי את הבחור בר המזל”, הוא מצחקק בביישנות, “אבל אני מאוד מקווה שהוא יהיה פחות מושך ממני. פשוט משום שאני לא רוצה להיות הצד הפחות מוצלח של הזוג. וזה אומר שהם ככל הנראה יביאו לי איזה אדוניס ויהרסו הכל”.
ומה עם פין?
“הו, הקראש הזה לא הולך לשום מקום, הוא יישאר שם לנצח. אני חושב שתמיד יהיה לו מקום חם בלב בשביל פין. בהמשך העונה קורט חושב על תוכנית זדונית לשדך בין אבא שלו ואמא של פין כדי שהוא ופין יוכלו לגור יחד”.
איזה סיום היית רוצה לאחל לקורט?
“אני מנסה לשכנע את הכותבים שקורט צריך להפוך להיות העורך של מגזין ‘קורטנס’ שיהיה מעין חיקוי של ‘ווג’. אולי זה יקרה בעונה 24 בערך. אבל בסך הכל אני רק רוצה לראות אותו מאושר ומצליח”.
בלי להידרדר לספוילרים חריפים, החלק השני בעונה הראשונה של “Glee” צופן בחובו הרבה אירועים מרגשים עבור קורט וחבריו, למשל פרק בבימויו של ג’וס ווידון (יוצר “באפי” ושות’) שבו יתארח ניל פטריק האריס האגדי (“היו לי כמה סצנות קבוצתיות איתו, אנחנו מכירים מטקסי פרסים וכאלה, אז זה היה נהדר לראות אותו על הסט”, מספר קולפר), וגם פרק מסעיר שכולו שירים של מדונה.
“אני חייב לומר שהפרק הזה הוציא מאיתנו את כל הכוחות”, הוא אומר בייאוש. “היו תשעה נאמברים מוזיקליים והמון ריקודים, כל משפט שני מישהו מתפרץ בשיר או מחווה כלשהי למדונה. זה דרש כל כך הרבה השקעה ללמוד את הריקודים האלה, זה היה קשה מאוד. יש שם נאמבר ממש אפי, הריקוד הכי קשה שהיינו צריכים לעשות בסדרה. כל כך הרבה אנשים היו מעורבים, 20 מעודדות, 50 נגנים, 300 ניצבים. כל אנשי הצוות נאנחים כשמזכירים להם את הפרק של מדונה, זה היה כל כך הרבה עבודה”.
מי היית חולם שיתארח בסדרה?
“הייתי מת לראות את ג’ולי אנדרוז משתתפת, אני חושב שהיא אורחת החלומות מבחינתי. אבל מאוד התרגשתי גם כשכריסטין צ’נווית השתתפה בסדרה, כי אני מעריץ ענק שלה ושל כל מה שהיא עשתה, אני לא יכול לבטא במילים כמה שהיא אדם מתוק ומוכשר בטירוף”.
אתה חושש ש”Glee” לא תמשיך להצליח? שאולי הצופים כבר מיצו?
“האמת היא שאין בי שום פחד, כי אני חושב שהפרקים הבאים הם מעל ומעבר, אפילו יותר מה-13 הראשונים שעשינו. אני לא יודע, הרייטינג ידבר בפני עצמו, אבל הסדרה רק הולכת ומשתפרת. אולי אני קצת משוחד, אבל לדעתי היוצרים (מרפי, בראד פלצ’וק ואיאן ברנן – ש”א) ממציאים כל פעם מחדש עלילות פשוט גאוניות.
מספיק שריאן יפגוש מישהו או ישמע איזה שיר ופתאום הוא מקבל השראה וממש רואים איך הגלגלים מסתובבים לו בראש. מדהים לעבוד איתו, הוא אחד האנשים היחידים שבאמת מצחיקים אותי. כותבים עלינו לפעמים שזו סדרה צ’יזית ומוגזמת, אבל יש לה וייב מאוד סרקסטי. אני חושב שאפילו ברגעים הצ’יזיים אנחנו צוחקים על עצמנו”.
מה אתה מתכנן לעשות כשתסיימו לצלם את העונה הראשונה?
“אם תהיה חופשה זה יהיה רק חודש בערך, ואז אני מקווה לטוס לאירופה, אני חולם על זה מגיל שנתיים וחצי בערך. אבל כנראה לא יהיה לי יותר מדי זמן כי ברגע שאנחנו מסיימים את החצי השני של העונה הראשונה אנחנו יוצאים לסיבוב הופעות ברחבי אמריקה”.
מרגש.
“כן, התחלנו לפתח את זה, נופיע במקומות ממש גדולים עם המון קהל. עוד אין לנו סט ליסט סופי, אבל נבצע כמובן את כל הנאמברים האהובים על המעריצים. ממה שאני שמעתי זה יהיה מופע מדהים”.
במבט לאחור, מה היית רוצה להגיד לעצמך בגיל 9?
“או גוש, הייתי אומר לעצמי לא לפחד להסתכל מחוץ לקופסה. הייתי אומר, היי, אתה הולך לככב בלהיט טלוויזיוני, אז אין לך מה לדאוג. פשוט תחכה, הכל עומד להשתפר עוד מעט”.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם