ראשי » תרבות » אמנות ובמה » אמנות

פסטיבל האביב: ראיון עם עידו רוזנברג

כולם מדברים על המחזמר "אביב מתעורר" בבית לסין, פחות בגלל התוכן הפרובוקטיבי ויותר בגלל הכוכבת, אחת בשם נינט. עידו רוזנברג, השחקן שלצדה, מסתכל על המהומה בריחוק ואומר: "אני באמת לא מבין מאיפה היא מוצאת את הסבלנות והכוח לזה". ראיון

כבר הרבה זמן שמחזמר, שלא לומר גרמני, שלא לומר נכתב בשנת 1891, שלא לומר מועלה על ידי קבוצת צעירי (!) תיאטרון בית לסין, זכה פה לכל כך הרבה תשומת לב וחשיפה תקשורתית.


כנראה שכל מה שצריך זה קצת תבלין נינט כדי להוסיף טעם של סנסציה לתבשיל. חוץ מללהק את גיבורת התרבות ההיא (ועוד נדבר עליה, אין ברירה), עשו בבית לסין בחוכמה.

"אביב מתעורר", מחזמר פופולרי מברודווי המבוסס על מחזה שנכתב בגרמניה ב-1891, הוא בדיוק מהחומרים מהם עשוי להיט מעורר מחשבה: צעירים, מיניות, שבירת מוסכמות וגם נושאים נפיצים יותר כגון התאבדות, הפלות ואונס. כל זה, במחזה על חבורת צעירים מתבגרים שצריכים להתמודד עם עולם המבוגרים.

גם בארץ זכה המחזמר לתגובות חמות, כשכל הצגה (בינתיים היו 7) מסתיימת בתשואות רמות מהקהל.  השבוע חוזר המחזמר לעוד הצגות, מתוך חמישים מתוכננות. עידו רוזנברג, שמככב במחזה לצד נינט (ומוכר לצופים מתפקידו האחרון בדרמה המוזיקלית "תמיד אותו חלום") מנסה להסביר את סוד ההצלחה.

"התגובות שאנחנו מקבלים מהממות כי זה באמת משהו חדש", הוא אומר. "המחזמר מאוד סומך על האינטליגנציה של הקהל ולא מאכיל בכפית".

רוזנברג מגלם במחזמר את מוריץ, "בחור שהמציאות מתאכזרת אליו", לדבריו. "הוא לא משהו בלימודים, הסגל בוחר להכשיל ולהעיף אותו, אין לו אוזן קשבת בבית. עם כל זה, הוא מתחיל לחשוב על נשים ולא יודע איך להתמודד עם זה. צריך לזכור שמדובר בחברה שמרנית בגרמניה, לפני עידן האינטרנט".

במסגרת

המחזמר החבורה שרה שירי רוק ודי נותנת בראש. יש סיבה לבחירה ברוק'נרול לתיאור הרגשות: "בברודווי לקחו את המחזה הגרמני והוסיפו לו שירים. זה נתן למחזה עוד זווית", מסביר רוזנברג. "אם במחזה הילדים רק מושפלים, חוטפים מכות ואז סותמים, במחזמר יש להם הזדמנות להשיב אש.
 
זה בא לידי ביטוי בשירי הרוק. זה הכיף הגדול, כי זה כמו שתי הצגות שונות. מצד אחד יש סיפור ריאליסטי על מצוקה, ומצד שני יש פורקן דרך השירים. זה כיף לקחת מיקרופון ולצרוח על העולם כמה הוא לא בסדר".

איך אתה עם נינט?
"מי זאת?", הוא צוחק, "סתם, סתם. כמה חברות מאוד טובות שלי נבחנו לתפקיד והייתי שותף לכל תהליך אודישנים שלהן. ואז יום בהיר אחד הגיעה נינט לקריאה, סוג של קריאת ניסיון. שם פתאום גיליתי את האינטואיציות שלה, הכישרון המולד שלה, מעבר לזה שהיא פשוט אישה מדהימה, צנועה, רחבת לב, רגישה, בלי שום גינונים של כוכבות. ממש התאהבתי בה למרות שלא היה לי שום יחס מיוחד כלפיה קודם".

לא הפריע לך אבל שהיא באה ולקחה את התפקיד על חשבון חברות שלך?
"לא, כי אפילו הן עצמן יודעות להגיד שהיא באמת עושה תפקיד מדהים. גם אני חושב ככה".

בכל זאת, היא יותר מפורסמת מכל חברי קבוצת הצעירים ביחד, ומושכת גם הרבה יותר תשומת לב.
"מין הסתם. היא גם מושכת תשומת לב כי היא בתפקיד ראשי ומורכב. היא נכנסה למים עמוקים מאוד ובינתיים היא שוחה יפה.
 
זה לא שהיינו קבוצה מגובשת ופתאום נינט 'פלשה'. יש הרבה מהשחקנים במחזמר שהם לא מקבוצת הצעירים של בית לסין -  עידו ברטל (שגם מופיע בתפקיד ראשי – נ.ד), אלון לוי, דנה שרייר. חוץ מזה, העניין הזה, של 'הכוכבת שהגיעה', לא שרד את היום הראשון. נוצרה ההרגשה שהיא אחת מהחבר'ה עוד לפני שהוקם 'החבר'ה'.

ממש קשה למצוא כוכבים צעירים עם רגליים על הקרקע, שלא נטרף להם משהו בראש. מדהים שהכוכבת הכי גדולה היא גם הכי צנועה. היא הזמינה אותנו לבית שלה, אין לה שום גינונים, היא לא מאחרת, ממש הפתיעה. כל מה שקורה לה מגיע לה, באמת מגיע לה".

אתה לא מקנא בה קצת על הפרסום?
"ממש לא רוצה. אני באמת לא מבין מאיפה היא מוצאת את הסבלנות והכוח לזה. אני לא מדבר רק על האנשים שעוצרים, אותה, מבקשים חתימה וזה. זה המבטים, הביקורת, העובדה שכל דבר ביומן שלה הופך לנחלת הכלל – איפה היא הייתה, מה היא עשתה – זה לא משהו שמדבר אלי.

כמו שאתה יודע, שתי הרגליים שלי עמוק עמוק בתיאטרון. עשיתי טלוויזיה, 'תמיד אותו חלום', אבל זה היה סוג של מחזמר לטלוויזיה. פרסום זה לא משהו שאני חושב עליו. כרגע אני מחוייב לפרויקטים לקאמרי. אין, בעיני, על התיאטרון".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...