פרה קדושה: מאחורי הקלעים של "נראה אותך"
איך מגיע אדם נורמטיבי ללבוש חליפת פרה ורודה ולחלוב את עצמו במסעדה? במסגרת התוכנית "נראה אותך", הלהיט החדש של שידורי קשת, מתבקשים אנשים למתוח את חבריהם במקומות ציבוריים. השתתפנו בתוכנית וזכינו ב-10,000 שקל. עכשיו אנחנו מנסים להציל את כבודנו האבוד
"מקבילית המוחות" מצד שני מלמדת: אנחנו אוהבים מצלמה נסתרת. ואנחנו אוהבים שעשועונים. עידו רוזנבלום למשל, עם "מונית הכסף" שלו, הצליח לשלב את השניים.
ועכשיו, גבירותי ורבותי, קבלו את מונית הכסף 2.0, "נראה אותך" (ימי חמישי, 22:30, ערוץ 2). הרייטינג, בינתיים, להיט, והפורמט נמכר כבר ל-35 מדינות. הישג.
הקונספט של השעשועון, שעלה לאוויר לפני שבוע בדיוק בערוץ השני, פשוט למדי. צוות התוכנית ממלכד מסעדה נבחרת במצלמות ובמכשירי הקלטה ובוחר זוג סועדים אקראי.
כשאחד מהסועדים מתרחק מהשולחן, המנחים שי גולדשטיין ואבי נוסבאום, על תקן תחליף דרור רפאל (או בשמו השני, "דרור 2"), מזנקים ומציעים לו דיל: הוא יחבוש אוזניה נסתרת, ואז יחזור לשולחן וישתתף בשורת משימות, מבלי שהסועד האחר ידע שהוא משתתף בתוכנית טלוויזיה.
במשימות- שבירת הצלחות על השולחן, וידוי נסער לפיו המשתתף הוא חבר מוסד ועוד. הצלחת? קיבלת כסף. נחשפת? הפסדת.
ההפקה עברה בינתיים בין מסעדות ברחבי הארץ, כשיום צילומים טוב הוא כזה שבו תופסים ארבעה-חמישה זוגות.
"עשינו פה משהו מעניין", אומר עמי גלאם, מנהל תחום הבידור והריאליטי בקשת והאיש שאחראי לתוכנית. "למעשה, כל אחד יכול להשתתף. אנחנו הולכים דווקא על מתמודדים פחות צפויים: זוגות מבוגרים, זוגות בדייט, אנשים שלא היית מצפה שישתתפו מיוזמתם בשעשועון. מה שמצחיק זה שדווקא אנשים כאלה, שנראים רחוקים לחלוטין מהתחום, משתפים פעולה בצורה מדהימה".
יחד עם ידידי רמון, בחור קליל שהנחתי שיזרום עם המתרחש בלי להילחץ, נסעתי למסעדת "פריקית" בחיפה. בדיעבד הבנתי שהמסעדה נבחרה בגלל המבנה שלה, שמאפשר מעקב נוח אחרי הקורבנות.
כן, ידעתי לאיזה מסעדה ללכת כדי ליפול קורבן לתוכנית, אבל בן זוגי לארוחה לא ידע כלום. ובגלל שהייתי חצי מושתל, למרות שזכינו בכסף בגאווה, לא קיבלנו צ'ק. ככה זה כשאתה משתתף בתוכנית שלא משודרת.
מיד אחרי שהתיישבנו בשולחן המיועד, עליתי לקומה השנייה לצורך ביקור ב"שירותים". למעלה חיכו לי צוות הצילום ופגישה מצולמת עם שי ודרור, סליחה, שי ואבי נוסבאום.
בזמן שהם ליהגו על מהות המשחק, בחנתי את השטח: מסך וידאו ענק עליו תועד רמון המסכן מכל כיוון אפשרי. ליד המסך ישב הבמאי, יגאל שילון בכבודו ובעצמו, כשהוא מעשן סיגר שמן.
המצלמות הנסתרות, מתברר, המתינו לנו בכל קצוות המסעדה, כולל על השולחן עצמו. כאן
נכנסתי ללחץ. "הוא הולך להרוג אותי", חשבתי לעצמי. אבל היה מאוחר מדי: כבר הכניסו
האוזנייה הקטנה הזו היא למעשה היסוד של כל השעשועון, או כפי שאמר איש ההפקה שהחדיר לי אותה, "היא עולה יותר מכל המסעדה". ואכן - לא רואים אותה, אבל שומעים כל מילה של גולדשטיין ונוסבאום. שומעים טוב מדי.
כבר כשירדתי במדרגות לכיוון השולחן התחילו השניים לצעוק לי באוזן מגוון מטריד של בדיחות קרש. לא משימה קלה. כשהתיישבתי המשיכו השניים לפטפט, ומנעו ממני לשמוע את רמון. כשהוא ניסה להבין למה אני לא מקשיב לו, הסברתי שאני עובר משבר אישי, ולכן לא מרוכז בשיחה. למזלי זה התחבר טוב למשימה הראשונה - להשחיל משפטים לא קשורים לשיחה.
המשפטים הנבחרים: "אני נוסע ליוון" ו"רוצה להצטרף לאוהדי בית"ר". אמרתי משהו על זה שאני בדיכאון, ובסוג של אלתור הסברתי לרמון שכשהייתי בשירותים התקשרו להודיע לי שאני צריך לנסוע מחר ליוון כדי ללוות משחק כדורגל, ואני לא "רוצה להצטרף לאוהדי בית"ר". 500 שקל שלנו.
נוסבאום ושי הצוהלים הנחיתו עלי את המשימה הבאה. לשבת במשך דקה וחצי כשגבי מופנה לרמון. בלי הרבה גינונים הסתובבתי עם הכיסא. מולי ראיתי מצלמה קטנה. סימנתי לה שיזדרזו, כי לא נעים.
לא שהיה קשה במיוחד: רמון היה משוכנע שאני מתייפח בגלל הנסיעה ליוון. הרעיון שאנחנו מצולמים לתוכנית טלוויזיה בכלל לא עלה על דעתו. אחרי דקה וחצי נשמע הצליל המיוחל: ניצחנו גם את המשימה הזאת. אלף שקל, הידד.
הלאה. הציווי באוזן היה לשלוף מתנה שהונחה בכיסי כשהייתי למעלה ולהעניק אותה לרמון - בלי לדעת מה יש בפנים. ציפיתי לטבעת נישואים, או לבובת מין מתנפחת לכל הפחות, אבל כשרמון קרע את העטיפה מהמתנה בקריאת "או, לא היית צריך", התגלה בפנים כובע רחצה לאמבטיה. נו באמת.
הסברתי לרמון שזאת מתנה שמצאתי כשהייתי בשירותים. הוא טען שאני דפוק והתחיל לשחק עם הכובע. באוזנייה התרגשו: 2,500 שקל, קלי קלות.
בשלב זה, למרות ההסתנוורות מהכסף, התחיל המצפון להעיק עלי. אחרי הכל, אני משקר לאחד מחברי הטובים ביותר. רגשות האשמה, כך מסתבר, חזקים יותר מהמבוכה והידיעה שעשרות אנשים צופים בנו ברגעים אלו ממש.
"לא!", אמרתי לעצמי ולצופים שבקומה למעלה. "אל מי אתה מדבר?", שאל רמון.
"סתם, סתם. לעצמי", חייכתי, מרוצה מהניצחון.
אבל למרות תחושת הניצחון, מתברר שלהפקה טריקים משלה. בשלב זה נקראתי חזרה למעלה. "תגיד לו שאתה צריך שוב לשירותים", נשמע קול באזנייה. כשהגעתי נתקלתי בפנים החמוצות של השלישייה גולדשטיין-נוסבאום-שילון. "תקשיב, אין מצב שהוא לא יודע", אמרו לי.
"הוא לא!", התעקשתי.
"נעשה לך פוליגרף", איים שילון.
"תעשו", עניתי בחזרה.
המשימה: ללבוש את החליפה ולרדת לשולחן כאילו כלום לא קרה. עכשיו לך תסביר את זה לחבר שלך שחושב שאתם סתם אוכלים ארוחת בוקר בחיפה.
מוכה ומבוייש ירדתי למטה והתקדמתי לכיוון השולחן. שתי מסקנות מרכזיות עלו בזמן הליכת הבושה הזו - אחת: אף אחד מיושבי המסעדה לא הגיב לעובדה שבחור מחופש מהלך בחדר, שלא לומר הרים מבט. שתיים: זו פשוט הרגשה נוראית, כמעט כמו להגיע לכיתה בתחתונים.
רמון, שהיה עסוק עם מכשיר הסלולרי שלו, הרים מבט לקראתי וקלט אותי צועד לעברו בלבוש פרה. "מה אתה עושה?", הוא שאל במבוכה, מסתכל לצדדים.
"סתם", התיישבתי מולו. "מצאתי את החליפה הזאת בשירותים ולבשתי אותה כי הייתי בדכאון קודם". "בואנ'ה, אתה דפוק", הוא מלמל, והמשיך לאכול.
"רגע, לא מפריע לך שאני לבוש כמו פרה?", שאלתי.
"לא, זאת בעיה שלך", הוא ענה.
בחור מגניב, כבר אמרתי? ו-5,000 שקל שלנו!
הנה זה מגיע, רגע השיא: משימת ה-10,000 שקל. "אתה מוכן לזה?", שאלו גולדשטיין ונוסבאום. "מוכן!" עניתי, מודע לעובדה שבשלב זה רמון כבר משוכנע שהשתגעתי לגמרי.
"אתה צריך לעלות על במת ההופעות במסעדה ולהעמיד פנים שאתה חולב את עצמך. אה, ותעלה את רמון איתך".
אין גבול לבושה. עליתי על הבמה והתחלתי לגעות. יושבי המסעדה הסתכלו עלי בתמהון. אפילו לא הייתי צריך לשכנע את רמון יותר מדי.
הוא מיד זינק על הבמה איתי, יותר כדי להוריד אותי משם. מתברר שבשלב הזה הוא חשב שהסיבה לביקורים התכופים בשירותים הייתה לקיחת אבקות מהסוג החזק יותר. הצלחנו. הצלמת שעמדה וצילמה אותנו מהמרפסת נחשפה. רמון הביט בי בבהלה.
"נמרוד, מה קורה כאן?".
זה היה הזמן לעלות למעלה. גולדשטיין ונוסבאום זינקו עלינו. כשהבטיחו לרמון שהקטע לא ישודר הוא נרגע. החלפנו חיבוקים והמשכנו לאכול בשולחן אחר, כדי לפנות את הזירה לקורבנות הבאים. וכך אכלנו ליד זוג חמוד שהתיישב בשולחן לידינו, עד שהבחורה לפתע נעמדה והחלה לקפץ על רגל אחת ברחבי המסעדה. מסכנה, בטח צורחים לה באוזן.
"נראה אותך", חמישי, 22:30, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם