טעם של החמצה: על פרק הסיום של "חטופים"

פרק הסיום של "חטופים" הונדס קובייה על קובייה ושמר על קצב מעולה שהוביל לסצנת הגילוי המפתיע. ועדיין, אלון הדר חושב שהיו יכולים להמנע ממחלות ילדות ונפילה לקלישאות. זה נגמר בחמצמצות של אכזבה

אלון הדר | 23/5/2010 8:54 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

''חטופים'', שבת, ערוץ 2

החמצה נרשמה עוד לפני השידור. משהו היה אמור לעורר את צופי ישראל לקראת פרק הסיום של "חטופים‭,"‬ שעלילתו נשמרה בקנאות.

כמה ימים נערך העולם לגרנד פינאלה של "אבודים" בשני הקרוב, ופה? רגע לפני שיאו של הפרויקט הכי מושקע, מאתגר ומעוצב של השנה ‭")‬הם מסתירים מאיתנו משהו‭,"?‬ הפחיד אותנו שבוע שלם גל זייד),‬ הבאזז נמצא במקום אחר. הפגנתם על היעדר סוגה עלית בפריים טיים, אבל כשהיא נקשה על הדלת שלכם, הייתם במסיבת הסיום של "עספור‭."‬

"חטופים" שעלתה לשידור בשיא הדיון הציבורי על עסקת שליט ומסתיימת כשהשיח נדד למקומות אחרים, נבחנה ביכולתה להתקיים לצד האקטואליה המיידית (שתגמלה אותה בהתעניינות ציבורית‭.(‬

זו משימה שאפתנית, כמעט מגלומנית, שייאמר לזכותה שלקחה את עצמה ברצינות. "חטופים" אוחזת בהשקפת עולם לא פופולארית: לעד יחיו השבוי ומשפחתו בצל הטראומה.



צילום: שי כהן ארבל
מה קורה בסוף? עדי עזרוני ואסי כהן ב''חטופים'' צילום: שי כהן ארבל

המסר הלא ידידותי לצופה הפטריוטי נעטף בצילומי שורטים ששחזרו את ימי השבי וקיבלו נפח גדול בסדרה. גם יכולתו המרשימה של יוצר הסדרה גידי רף בבנייה של עלילת מתח חיזקה מאוד את הפרויקט.

אבל "חטופים" סבלה גם ממחלות ילדות. פזילה לא מודעת לקלישאות, דמויות וכרוניקת זמן שטופלו באופן רשלני, גודש של שעשועי תסריט (אסי כהן המת-החי

כמעט הפך לפארודיה) וסוג של שטחיות שמודגשת דווקא בכל פעם ש"חטופים" מנסה לאתגר את עצמה (ע"ע בניית הרומן בין החטוף ואשת הביטחון).
 ‬
הסדרה התקשתה לזרוק את הצופה לעולמות אחרים, מלבד המרחב בו התקיימה. גם המשחק המצוין (ובמיוחד: ישי גולן ויורם טולדנו) והצילום המעולה של איתי נאמן - לא הצליחו לטשטש את הפגמים.

זהירות, ספוילר: פרק הסיום העצים את החלקיקים האלמנטרים האלו. הוא הונדס קובייה על קובייה ושמר על קצב מעולה שהוביל לסצנת הגילוי: הנידון למוות חי (כלומר, יש עונת שנייה‭.(‬

אם זה לא הספיק לכם: החטוף (הלא) רוצח מקיא את נשמתו על רקע תמונת ה"יחזרו הבנים הביתה‭."‬ רגע של תדהמה, כמו שאומר יורם ארבל, נרשם ביציע. אבל ההפתעה התפוגגה, ותחושה חלולה תפסה את מקומה. חמצמצות של אכזבה.

אירועים דרמתיים אינם יכולים להתקיים רק ברמת העלילה, אלא צריכים להיות מגובים ברוח גבית של עומק ודיוק. מרחב הנפש. נותרה רק התקווה שהפגמים האלו יתוקנו בהמשך. ל"חטופים" יש מקום של כבוד בחלון השידור שלנו.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים