חג של שמונה ימים: על הסיום של "24"
לרגל שידור הפרק האחרון בהחלט של "24" הבוקר אנחנו אומרים שלום. שלום לנשקים להשמדה המונית, שלום לקמיסטן ולנינה מאיירס, שלום לשחקנים יפים וגרועים, שלום לחורים בעלילה, שלום לפרק סיום קיטשי במיוחד וכמובן - שלום לקיפר סאתרלד וג'ק באוור. אביב מזרחי מסכם שבוע פלוס יום של היסטוריה טלוויזיונית. זהירות, ספוילר
להגיד שהיא פורצת דרך זה כמו לומר שקלואי מבינה במחשבים. צריך לומר שהיא כמו סיינפלד לקומדיית המצבים: היא הגדירה מחדש את הז'אנר, קברה את כל מה שנעשה לפניה, ותגדיר לפיה את כל מה שייעשה אחריה.
הסדרה לא חשובה רק טלוויזיונית. עוד רבות ידובר בפקולטות הרלוונטיות על התרבות האמריקאית שמשתקפת דרכה, על אמות המידה המוסריות שהיא מציגה על רקע אירועים שחלו באימפריה האמריקאית.
החל מאסון התאומים שאחריו נכתבה העונה השנייה ובה הוצגה עריפת ראש כבר בפרק הראשון, דרך הבחירה של נשיא אמריקאי שחור – שיש האומרים שאפילו סייעה לבחירתו של אובמה, וכלה בארה"ב הטלוויזיונית בעידן בוש.
אם לסכם את העונה האחרונה, אז הנוסחה היא אותה נוסחה. וזה חלק ממה שעה את הסדרה כל כך פופולרית. טיפשית לעיתים, אבל אין זמן לחשוב על ההתפתחויות ההזויות.
כמו תמיד, דקה אחר דקה ג'ק עשה הכל, ירה, הרביץ חטף, לא אכל-לא שתה-לא הלך לשירותים – וכמובן – לא אמר שום דבר מצחיק.
זה גם מה שגרם להתדרדרות בעניין שהסדרה מייצרת. כלומר - הבנו. יחד עם העלילה ההזויה, גם לג'ק אין עומק. אנחנו בכלל לא מכירים אותו. 8 שנים שהאיש חבר, ואנחנו אפילו לא יודעים איזה שיר הוא הכי אוהב. כי לא היה זמן. אף פעם.
וכמו תמיד כשאין עומק, צריך לאזן מהצד השני. להקצין. וג'ק הוקצן בעונות האחרונות. בפרקים האחרונים משהו פקע בו עם רציחתה של רנה ווקר על ידי הרוסים, והוא קצת השתגע. ''קצת'' זה אומר אצל ג'ק לצאת לוונדטה. וכעת הוא לא עובד בשם הגנה על המולדת מפצצה אטומית ולא הגנה על הדמוקרטיה מפני מתנקשים במועמד לנשיאות. אפילו לא בשם הצלת המשפחה שלו. וכבר אין נכון או לא. אין אמת אבסולוטית – יש רק ג'ק שמחליט מה נכון.
בפינאלה ששודרה היום, מתרחש שינוי. "כל הקריירה פעלת מחוץ למערכת. אבל הפעם זו רק תאוות נקם". אומר לג'ק ג'ייסון פילר, יד ימינו של הנשיא המודח צ'רלס לוגאן, כאשר הוא תופר (עם חוט! בלי הרדמה!) את ג'ק כשאקדח מוצמד לרקתו.
הוא גם מתחנן – יש לי ילדה בת 6! אז ג'ק חס על חייו. ונותן לו את הטיפול הרגיל – מכה בעורף עם הקת - עובד תמיד. פניית פרסה: הפסקנו עם החיסולים הסתמיים ושובל הגופות המבותרות מהפרקים הקודמים. ג'ק חזר לעצמו, אבל עדיין נותרה לו מטרה: הנשיא הרוסי סוברוב אותו העמיד ג'ק בתוך
הפעם קלואי הצילה את המצב ושכנעה את ג'ק לוותר. יש לה רעיון. להשתמש בהקלטה על הקונספירציה. בגלל שבדיוק הגיעו הסוכנים, נוצר כורח בלתי יאומן. קלואי צריכה לירות בג'ק שלא יחשדו בה.
כמובן, הכדור נכנס ויצא בלי לפגוע באיברים חיוניים. האקדחים של CTU כנראה יותר עדינים מלהב מנתחים. את הקובץ שקלואי צריכה להפיץ היא מחליטה להחביא. איפה? בתוך הסלולרי שלה. כן כן. היא עושה את תרגיל האפיקומן בתוך חבילת מצות. נחשו מה? זה עובד. אבל הם לא מצליחים להפיץ את הקובץ.
ההתרה מגיעה ממקום לא צפוי (יחסית, כן?). אם קודם אמרנו שג'ק השתגע, אז גם הנשיאה טיילור בדרך לצד האפל. חוץ מזה שהיא כלאה עיתונאית כמו במשטרים האפלים ביותר (ופחות), היא גם מאיימת שתיקח את כל הצבא לפעולת תגמול, כאילו מדובר בצבא של אמא שלה, או במציאות של ארה"ב בתקופת בוש.
אבל היא מתחרטת. כי היא ראתה את הסרט שהשאיר ג'ק. הוא אמר ש-"שלום לא יכול להתקיים רק ממניעים פוליטיים. עליו להיוולד מאמון, יושר והבנה. מרצון הדדי". באמא שלך ג'ק. אז היא מתחרטת, ולאחר שהיא מאשרת את חיסולו של ג'ק, היא מוותרת על חתימת ההסכם, ומורה על שחרורה של קלואי. אבל מאוחר מדי. השיירה של ג'ק הותקפה והכל מוכן לאחד הסיומים הקיטשיים בתולדות הטלוויזיה.
ג'ק על ברכיו אקדח מכוון לראשו. המחסל (רק מבצע הוראות – סליחה ג'ק) מקבל טלפון.
ואומר לג'ק (על הברכיים, כן?) יש לך טלפון מהנשיאה. הנשיאה מודיעה לו שהיא נסוגה מחתימת ההסכם, וממליצה לו לצאת מהארץ.
ג'ק עולה בקשר מול CTU ונראה גם על המסך ביחידה. הוא נפרד מכולם, מבקש עזרה ביציאה מהארץ וכמו קאובוי, הולך לעבר השקיעה הדיגיטלית. לבד. על השעון 3 שניות, צפצוף. סוף. די טיפשי יש לציין.
אבל בואו נודה על האמת, אם היה עוד פרק, היינו רואים גם אותו. השעיית אי האמון קוראים לזה. במצב כפית, כשהאירועים קורים כל כך מהר, אין זמן לחשוב עד כמה התסריט הזה מופרע. אז צריך לסלוח. ולומר שלום לסדרה אדירה.
אז שלום לך 24. שלום לך קלואי אובריאן, שלום ללווינים שעולים יותר מהר יותר מחשבון ג'ימייל. שלום לכל הרשעים. שיש לומר נתנו פייט, אבל זה לא הספיק. שלום לך נינה מאיירס. אם לבגוד במדינה ובאישה, את הבחירה מספר 1.
שלום לך היחידה נגד טרוריסטים - הסוכנות שעושה סינון הרבה פחות קשוח ממועדון לקוחות של המשביר לצרכן. כאילו, אי אפשר היה לשאול במבחן האם את/ה חבר/ה בסוכנות ביון אחרת במקביל?
שלום לרשימת המתים הבלתי נגמרת. נזכור את כולכם: את רנה ווקר, האבודה המנומשת הכי מקסימה מאז קייט, את הסוכן טוני אלמדה שכנראה לא יחזור שוב מהמתים. בחיבה עד אין קץ נזכור גם את אדגר השמנתול, שאם היה עושה קצת כושר במקום לשבת מול המחשב, אולי היה מצליח להימלט מהגז הקטלני.
שלום לכם נשקי השמדה המונית. האטום, הפצצה המלוכלת הנקייה, הביולוגית. מסתבר שאתם לא כל כך מסוכנים. מספיק רק לנתק את החוט האדום.
שלום לכם אקדחים נוצצים שפוגעים תמיד בחוטף ולא בבן הערובה, שלום לטרוריסטים שממומנים בסוף על ידי סוכנות נסתרת של הממשל או איש עסקים מרושע. שלום לך אמריקה, שנראית מבעד לסדרה כמקום מאוד לא בטוח – אבל מאוד מעניין.
שלום לכם חורים בעלילה. לא מצאנו, זה לא כי אין. פשוט לא היה זמן.
שלום לך נשיא קמיסטן עומר חסן. היית מאוד משכנע עם המבטא – נשמע כמו קמיסטני אמיתי. ושלום לכם שאר המיסטרס פרזידנטס. פאלמר, קלר, וצ'ארלס לוגאן. עשית ניקסון מצוין.
שלום לכם שחקנים גרועים ויפים. שלום לך פרדי פרינס ג'וניור שהצליח לשחק יותר גרוע אפילו מקיפר סאת'רלנד, אה, ושלום לך קיפר סאת'רלנד, אתה יכול לחזור להיות שחקן בינוני, ובקרוב לחזור להיות קיפר WHO. ושלום לך גם ג'ק באוור. טלוויזיונית, אלו היו שמונה ימים מופלאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם