הרגו אותנו: ביקורת על "קילרים"
רשמו לפניכם הישג חדש: "קילרים" הוא הסרט הגרוע ביותר באחת מהשנים הנוראיות בתולדות הקולנוע האמריקאי. שניצר מהרהר באמיתות הקביעה: "האדם הוא נזר הבריאה"
''קילרים'', ארה ''ב, 2010
לפני כמה שבועות פרסם שבועון החדשות הוותיק "טיים" את רשימת מאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם. בראש רשימת הבדרנים ואנשי התרבות רבי ההשפעה הציבה מערכת המגזין הנחשב הזה את אשטון קוצ'ר, המגלם ב"קילרים" את התפקיד הראשי. אם הרכיכה הזכרית הזו - שאינה אלא הכלאה בלתי חיננית בין ג'ים קארי לאסי עזר - היא יצור המשפיע על מישהו בתבל ומלואה, אזי מצבה של הציוויליזציה המערבית באמת בכי רע.
התרכיז המהודק של חוסר חן והעדר יכולת משחק שקוצ'ר מביא עמו לבד, מזכה אותו בהחלט בתואר: העלוב שבכוכביה העייפים של הוליווד. וזה עוד לא כלום. אתרי אינטרנט פופולריים יודעים לציין כי קתרין הייגל, המגלמת ב"קילרים" את הדמות הנשית המובילה, גרפה 20 מיליון דולר על הופעתה המחרידה בסרט. ויש עוד כאלה הבאים בטענות לראשי הבנקים הכושלים באמריקה, שרשמו לעצמם בונוסים אדירים בשל הביצועים הפיננסיים האיומים שלהם בשנה החולפת. הייגל נמוכה אפילו מהם.
הרכרוכי והמחרידה. קילרים
צילום: יח''צ
העובדה שנמצאו אנשים שכתבו, הפיקו, ביימו והפיצו את "קילרים", עומדת בהחלט בסתירה להנחת היסוד הגורסת כי האדם הוא נזר הבריאה. נכון הוא שקל לבוא בטענות אל הבמאי, שני התסריטאים ויתר הפונקציונרים שנטלו חלק בעיצוב הפיאסקו הזה. אך המטרה האמיתית להתקפת הנגד מכיוון מתרסי השכל הישר צריכה להיות אותה ראיית עולם מזלזלת, התופסת את צרכני הסרט המסחרי כזן של בבונים המכורים לבוטנים מסוג סרטי הקיץ ההוליוודיים.
קוצ'ר הנו מחסל בשירות הסי-אי-איי, שבמהלך משימה עלומה בניס, בירת הריביירה הצרפתית, פוגש למרבה האסון בהייגל, ואף נישא לה. הגברת הזו מצוידת בזוג הורים שתלטניים - אבא טום סלק ואמא קתרין או'הרה - השולטים בבתם הפותה בכל אשר תפנה. מאוחר
יותר מתברר שקוצ'ר מבריז למפעיליו מעולמות ההאש-האש. איכשהו מוכרז על ראשו פרס בגובה של עשרות מיליונים, וכל ציידי הגולגלות שבעולם נזעקים לביצוע החוזה הפתוח הזה.
מן הסתם התכוונו הבמאי לוקטיץ' וחבר התסריטאים להוציא מעצמם סוג של סאטירה נגד תרבות הפרברים האמריקאית, שמסתירה שיני זאב טורפים מאחורי חיוכי שכנים מזויפים. שהרי מרבית ציידי האדם האלו מגיחים מקרב חוג ידידיו כביכול של קוצ'ר.
אלא שהכוונה הזו, מגושמת ככל שתהיה, אינה מתממשת על הבד - ובכך הופך "קילרים" לדוגמה חדה של אותו תהליך כאוב שבו מתגלה כי הקומדיה אינה מצחיקה, ושום מנגנון של דגדוג עיקש בבתי השחי של הצופים לא יצליח להוציא מהם אפילו חרחור אחד של שעשוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם