יוצא מאהרון: ראיון עם דודו אהרון
הפופ המזרחי גווע? הקהל כבר לא נוהר בהמוניו להיכל התרבות? אוטוטו אף אחד כבר לא יזכור מי אחראי להמנון של ליטל מעתוק? הצחקתם את דודו אהרון. עכשיו, כשהוא בדרך לאלבום שלישי ולכיבוש קיסריה, הוא ממש לא מבין על מה כולם מדברים. גם מצבו הכלכלי, ברוך השם, סבבה. "כסף לא עושה אנשים", הוא מסביר, "אנשים עושים כסף"
לפחות כרגע קשה לומר ששקיעתו המסתמנת של הגל המזרחי נוגעת גם לענייניו של הזמיר מקריית עקרון. אנשים לא נחמדים אמנם טוענים שהוא מתקשה למכור את שתי הקיסריות שלו, המתוכננות ל-11 ול-13 באוגוסט, אבל זה ממש לא אומר שגם הוא מריח את סיומה של החאפלה בניצוחו. הוא, מבחינתו, בטוח שיישאר כאן גם אם שלל לווייניו המסלסלים ייפלו מהשמים כמו טיפות המים. אל תמהרו לפקפק בכך. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, בכל אופן, אהרון הוא זמר הפופ המזרחי היחיד בפלייליסט של גלגלצ (עם “תגידו לה” ו”כסף ואלכוהול”).
איך שלא יהיה, בנקודה שבה הוא נמצא כעת - ערב השקת אלבומו השלישי וכיבוש קיסריה - הוא לא רואה אותנו, התקשורת, ממטר. “אנשים אצלכם תמיד אוהבים לדבר, לחפור, להתעסק ב’למה ההוא לא מכר’ וכאלה, אבל בואו, תשאלו את הבנאדם, הוא יגיד לכם את האמת”.
או.קיי, נשאל את הבנאדם: אתה הולך לעשות שתי הופעות בקיסריה באוגוסט?
“אתה אומר שלא מכרתי את ההופעות האלה? מאיפה שמעת את זה? בוא תשמע מהמקור: אל”ף, התאריך שלי רחוק, באוגוסט. בי”ת, כבר אתמול התבשרתי שלמופע הראשון כמעט נגמרו הכרטיסים. למופע השני יש עדיין מכירה - וזה לגיטימי. אם עכשיו אתה קונה כרטיס לאוגוסט, אתה לא יודע מה יהיה לך באותו יום. זה לא שעכשיו אני שבוע לפני ההופעה והכרטיסים לא נמכרו. אני, בהיכל התרבות הראשון והשני שלי, ברוך השם חילקתי גג 200-150 הזמנות, לא יותר. תקשיב טוב למה שאני אומר לך: יהיו שתי הופעות בקיסריה, ואפילו יותר. אני מאמין שכשהאלבום שלי ייצא אני אפתח עוד קופות, בעזרת השם”.
אתה בטח מודע לכך שזה לא בדיוק מה שאומרים היום קובי פרץ, מושיק עפיה ועוד כמה חברים שלך לז’אנר. הם טוענים שכל העניין של היכל התרבות וקיסריה לא משתלם כלכלית ונועד בעיקר בשביל הפאסון.
“אני לא מסתכל על אחרים. אני מסתכל רק על עצמי. מושיק עפיה, לצורך העניין, הוא אמן שאני מאוד מכבד ואוהב, באמת מגיע לו המעמד הזה של היכל התרבות. צר לי עליו, ואני מאמין שהוא עוד יעשה את זה. אני, מצדי, שואף תמיד הכי גבוה שיש ולא מתעסק בדברים שמעבר לזה. זה לגיטימי, מה שאומרים עכשיו על כמות האנשים שאנחנו יכולים להביא להופעות, כי אתה יודע, אנחנו לא אמריקה פה ולא לכולם יש כסף ללכת להופעות - אבל אני לא נכנס לזה. לי יש את הקהל שלי, והוא נאמן לי. יש לי מעריצים שהולכים אחריי לכל מקום. אם זה אילת - אז אילת. אם זה צפון - אז צפון. אתה יודע מה עבר עליי בשבוע שעבר, למשל?”.
מה?
“תאמין לי, מגיע לי צל”ש על השבוע הזה. יום ראשון שתי חתונות, יום שני אילת, יום שלישי ‘לילה בכיף’, יום רביעי הופעה בצפון עם שלום חנוך ואחרי זה הופעה בנגב, יום חמישי ועד עובדים של בזק באילת - עזוב, זה לא נתפס מה שקורה איתי עכשיו. אני לא מעכל את זה. בשיא הצנעה, אני אומר לך שאף אמן לא עשה היכל התרבות אחרי שני אלבומים. אף אחד. ואני, לפני שנתיים, מה הייתי? מי הייתי?”.
לא יודע.
“אז אני אגיד לך: הייתי מופיע באיזה מועדון נידח, ותוך כדי זה הייתי שומע אנשים אומרים ‘נו, מתי הזמר הבא יעלה? יאללה, נו, תורידו את הדודו אהרון הזה מהבמה כבר!’. מי היה מאמין שאגיע להיכל התרבות. אכלתי הרבה דשא, בלעתי הרבה רוק ובזבזתי הרבה כסף על מוניות עד שהגעתי לשם. באמת, הייתי מגיע להופעות שלי במוניות, משלם עליהן וחוזר הביתה מופסד”.
וואלה.
“נשבע לך, אחי. אנשים אומרים ‘דודו אהרון נהיה כוכב בשנתיים, איזה מזל יש לו’ - אבל זה לא נכון. אני כמו פרי שהתבשל לאט, עד שפתאום, ברוך השם, הכל התפוצץ. מה לעשות, אמן טוב שיש לו שירים טובים - אי אפשר להתעלם מהם”.
למען האמת טיבם של השירים האלה הוא סוגיה קצת רגישה. דעותיהם של ליטל מעתוק ושל מתי כספי, למשל, חלוקות מאוד בכל הנוגע אליהם - אבל גם זה לא ממש מזיז לאהרון. “העם לא טיפש”, הוא אומר, “הוא לא ממליך מלכים סתם ככה. אני
בטח מבין.
“יופי. עכשיו, אני אוהב את מתי כספי, באמת אוהב - אבל אני לא שואל דברים כמו למה המוזיקה שלו או שלי יותר טובה. אני עושה את מה שאני אוהב והוא עושה את מה שהוא אוהב”.
ואתה חושב שמה שאתה אוהב רציני ומורכב כמו מה שהוא אוהב?
“אני חושב שלפעמים הדבר הכי פשוט זה הדבר הכי מתוחכם שיש. המוזיקה המזרחית זה פאן, זה ליהנות, לשמוח, לעשות טוב בלב. הכי קל לבוא ולהגיד שהמוזיקה הזאת שטחית, אבל אלה שאומרים את זה הם אנשים שלא מבינים במוזיקה”.
חוה אלברשטיין לא מבינה במוזיקה?
“בסדר, היא מבינה, אבל היא העם? תדע לך שלעם יש היום כוח אדיר. מה שקורה איתי עכשיו, זה רק בזכות העם”.
העובדה שהעם אוהב את המוזיקה הזאת מוכיחה שזו מוזיקה איכותית וטובה?
“תשמע, אני יודע שיש אנשים שיגידו שהמוזיקה הזאת זולה - אבל בסדר, שיגידו. העיקר שאנשים אחרים ימשיכו לבוא להופעות שלי בהיכל התרבות”.
ולעשן שם, בתוך האולם.
“שיעשנו. שיעשו מה שהם רוצים. אני לא אחראי לזה”.
בסדר, אבל אתה יודע איך הקהל שלך נתפס פה. ראית “ארץ נהדרת”.
“אתה אומר שליטל מעתוק זה הקהל שלי?”.
לא אני אומר, הכותבים של “ארץ נהדרת” אמרו.
“יופי, אז אני יכול להגיד את זה גם על פרופסורים שבאים להופעות שלי”.
פרופסורים?
“כן, היו כאלה בהיכל התרבות. אחרי ההופעה אנשים באו להצטלם איתי, אמרו לי ‘נעים מאוד, אני מנהל בנק’. אין אצלי קהל נחות. האמת? מחמיא לי שמכל המוזיקה שיש בארץ, לקחו דווקא את ‘לא דומה’ ל’ארץ נהדרת’. זה שיר שיישאר פה לכל החיים, אתה יודע”.
הפתיע אותך שהדביקו אותו שם לליטל מעתוק?
“למה שאהיה מופתע מזה? בסך הכל המוזיקה שלי מדברת לכל העם, אבל זה לא שישבתי בבית ואמרתי לעצמי ‘מה אני עושה עכשיו כדי להיות מיינסטרים?’. עשיתי מה שהלב שלי הרגיש. פשוט שפכתי הכל על דף ואנשים התחברו למה שכתבתי. לא באתי ואמרתי ‘ליטל מעתוק היא הקהל שלי, נכתוב לה’ - אבל מצדי שיהיו לי 2,000 מעתוקיות כאלה. שכל החיים יהיה לי קהל של ליטל מעתוקיות. אם זה קהל שמעריך אותי ובא לכל הופעה, אינשאללה. אתם, התקשורת, כל הזמן מחפשים את הרע. במה אני לא טוב, במה הקהל שלי לא טוב - די כבר, נו.
"אתה יודע למה עושים את זה? כי הכל טוב אצלנו, אז מחפשים משהו לא טוב. אתם לא מאמינים שהכל מושלם אצלנו. אין בעיה, אני מבין את העבודה שלכם, אבל ברוך השם הכל מושלם. המוזיקה המזרחית תישאר פה לתמיד. כמו שלשלום חנוך ולשלמה ארצי יש מקום בפנתיאון של המוזיקה הישראלית, ככה גם לנו יש מקום. כמו ששלום חנוך ושלמה ארצי עשו מופע משותף אחרי קריירה מפוארת של כל אחד מהם, ככה גם אני ומשה פרץ נעשה”.
ההצהרות האלה משתחררות מפיו של אהרון (26) אל האוויר הממוזג שבסלון דירתו הבורגנית, השוכנת בקומה ה-13 של בניין חדש בשכונת אחוזת הנשיא ברחובות. אנחנו יושבים בסלון, מול פו פייטרז ולילי אלן ב-VH1 (“כן, אני אוהב את לילי אלן. גם את הבקסטריט בויז אני מאוד אוהב”). מעלינו תלוי צילום של רחוב ניו יורקי עם מוניות צהובות, ולקיר שבחדר האוכל המרווח, ממש מימיננו, צמודה תמונה ממוסגרת של חכם חנוכה. כן, עיצוב באווירת בורקס.קום.
יסמין, זוגתו של אהרון מגיל 17, ישנה לאורך הראיון הזה בחדר הסמוך. היא הייתה לצדו לכל אורך הדרך: מהפיוטים בבית הכנסת הדר יוסף שבקריית עקרון, אל ההופעות במועדונים המזרחיים (לרבות הדום 6), משם לתחרות “המלך הבא” של ערוץ בריזה ז”ל (שם סיים במקום השני, כשהוא משאיר מאחוריו את נינט והראל סקעת), ללהקת משמר הגבול, לאלבום הראשון (“אהבה ראשונה”, 2007), לכתיבת להיטים לאחרים (בהם “מתוקה” לליאור נרקיס ו”בן של מלך” לקובי פרץ), לאלבום השני (“הכל זה מלמעלה”, 2009, שהגיע לזהב) ולהצלחה הנוכחית. עדרי המעריצות שעפו לעברו בעקבות האחרונה לא פגעו במאומה, לטענתו, בנאמנותו לאהובתו משכבר הימים.
“נכון, יש פיתויים מצעירות, יש פיתויים ממבוגרות, יש קטעים שבהם אני מגיע לחתונה ומישהי דוחפת לי מספר טלפון ליד - אתה יודע, דברים כאלה - אבל אני שומר אמונים לאהבה הראשונה שלי”, הוא אומר.
בחייאת עיוני לא בוגד?
“זה לא בלקסיקון שלי. יש לי בחורה שגדלה איתי ואני לא צריך שום דבר אחר. ברוך השם, אני נמצא במערכת יחסים וחשוב לי מאוד לשמור עליה. זו האהבה הכי טובה והכי צנועה שיש. אני מאחל לכל בנאדם אהבה כזאת”.
ומה עם חתונה?
“כל דבר בעתו, בעזרת השם”.
השם גם אחראי, לדעתו, למה שקורה איתו עכשיו. בעוד כמה שעות הוא ישוב לבית הכנסת, כבכל שישי, ויתפלל אליו. “הייתה לי הזדמנות עכשיו להופיע בניו יורק, במועדונים גדולים, אבל לא הלכתי כי אלה היו הופעות בשישי בערב - ואני לא אמכור את נשמתי בשביל שום הצלחה”, הוא אומר.
עד עכשיו - טפו טפו טפו - עושה רושם שדבקותו בבורא עולם מוכיחה את עצמה. גם אם חלומו הראשון בחיים, להיות כדורגלן מצליח, לא ממש יצא לפועל. “הייתי חלוץ פורה בקריית עקרון”, הוא מספר, “העניין הוא שאז גיליתי את הניצוץ של המוזיקה והבנתי שהוא יותר חשוב לי. באיזשהו שלב כבר לא יכולתי לשמוע יותר את המאמן שלי אומר לי ‘או.קיי, בשבת אתה לא מתלבש’, אז עזבתי את זה - אבל האמת היא שעד היום הכדורגל בוער בי”.
שמים לב. אפילו הופעת בחגיגות האליפות של הפועל תל אביב.
“נכון, ואני בכלל אוהד בית”ר, אז עכשיו אוהדי בית”ר קצת כועסים עליי. אפילו אבא שלי אמר לי ‘לא האמנתי עליך שתשים צעיף אדום’. אבל מה אני יכול לעשות? אנשים שכרו את השירות שלי, לא יכולתי להגיד להם לא”.
אבא שלך רצה שתהיה כדורגלן?
“לא, איפה, הוא רצה שאלך בדרכו, שאבוא אחריו לבזק. הוא גם ביקש ממני כל הזמן שאפרוש מהמוזיקה בשביל זה. הוא היה רואה אותי חוזר הביתה בחמש בבוקר מהמועדונים, ועושה לי ‘מה יהיה הסוף איתך? כמה זמן עוד ייקח לך להצליח? אולי תעבוד כבר בעבודה מסודרת?’. אבל האמנתי בקב”ה וידעתי שבסוף אני אגיע לפנתיאון של המוזיקה הישראלית.
"מאז שאני ילד אני כל הזמן אומר לעצמי שהכל זה מלמעלה. ככה גם הרגשתי בהיכל התרבות, כשעליתי לבמה מלמטה, במעלית. ב-30 השניות האלה כל הסרט של החיים שלי רץ לי מול העיניים: המועדונים, הלהקה הצבאית, ההופעות מול 20 אנשים. פתאום, כשראיתי את כל הקהל הזה מולי, הרגשתי ממש כאילו אני שחקן כדורגל שמבקיע גול”.
או כמו מישהו שניצח ב”כוכב נולד”, למשל.
“לא בדיוק. ‘כוכב נולד’ זו לא הדרך הנכונה להצליח. אמנים שנשארים כאן שנים הם כאלה שצמחו מהעם, שלב אחרי שלב, אלבום אחרי אלבום. ‘כוכב נולד’ זו אחלה תוכנית, אני אוהב אותה, אבל היא לא בונה לך קהל נאמן שהולך אחריך באש ובמים. השנה הוא אולי אוהב אותך, אבל בשנה הבאה הוא יאהב את הכוכב הנולד הבא. אצלי זה היה תהליך. אני לא באתי לסינגל־שניים. אני אשאר פה הרבה שנים”.
ככה אתה מרגיש גם כשאתה עושה חתונות?
“מה זאת אומרת? הכי כיף להופיע בחתונות. כולם שם תמיד מחכים להופעה של הזמר. גם אתה, אם יש איזו חתונה שלא בא לך עליה אבל אתה יודע שמופיע שם זמר שאתה אוהב, זה בטח מגרה אותך ללכת. נכון, לא תמיד אתה במצב להופיע כל ערב, אבל אתה עושה את מה שצריך. אתה לא יכול לאכזב את החתן והכלה. גם כשסבתא שלי נפטרה, באותו ערב הופעתי בחתונה. עליתי לבמה ונתתי הכל, כאילו הרגע הגעתי לקיסריה. ככה זה, אין מה לעשות.
"הבעיה היא שלפעמים נוצרים מצבים לא נעימים. לא מזמן הופעתי באיזו חתונה ותוך כדי ההופעה צעקתי: ‘המון מזל טוב לשירן ואבי המדהימים! איפה את, שירן? תרימי ידיים! איפה אתה, אבי? תרים ידיים!’. כולם שמחו, נהנו, עשו שמח, רק שבסוף הערב הכלה ניגשה אליי ואמרה לי: ‘תקשיב, דודו, לבעלי קוראים אלי, לא אבי’”.
לא נעים.
“נכון, אבל כשאתה עושה חתונה כל ערב זה יכול לקרות. ויש גם, כמובן, את הקטע שתוך כדי הופעה אתה לא תמיד יודע מי החתן ומי הכלה. נגיד, כשלחתן ולכלה קוראים שרון ולירון. זה מתכון בטוח לפדיחות איומות”.
אהרון טוען שהוא לוקח את הפדיחות האלה, כמו גם את העובדה שהוא אחד הזמרים המצליחים ביותר בארץ כיום, בפרופורציה הראויה. “היו לי הרבה רגעי שפל בחיים שבהם חשבתי לפרוש מהמוזיקה, אבל תמיד האמנתי שגם כשרע צריך לדבוק בקב”ה”, הוא אומר, “אני חושב שזו הסיבה שגם היום, כשאני מצליח, אני אף פעם לא שוכח מאיפה באתי. בשבוע שעבר, למשל, הופעתי באיזו הפלגה, ובארוחת צהריים ישבתי לאכול עם כולם בחדר האוכל. אנשים באו אליי ועשו לי ‘איך זה שאתה יושב איתנו בחדר אוכל?’, ואמרתי להם ‘למה שאני לא אשב אתכם? מה אני, הנסיך צ’רלס?’.
הוא הכיר אותך?
“בטח הכיר, אבל התבייש, לא דיבר”.
מה שבטוח זה שגם אם אהרון באמת חי על הקרקע כמו שהוא טוען, אין לו כרגע יותר מדי על מה להתלונן, לפחות ברמה הכלכלית. הבחור, כך נראה, יושב טוב. “אני פשוט בא על שכרי עכשיו”, הוא אומר, “בנאדם עבד, אז מגיע לו שכר, לא?”.
נעשה צדק, בקיצור.
“כן, בדיוק, אבל תדע לך שכסף לא עושה אנשים - אנשים עושים כסף”.
צודק. ויש כאלה, בהם זמרים מזרחיים מצליחים, שעושים אותו בהימורים.
“אתה יודע כמה פעמים הייתי בספינות האלה? אני לא יכול לספור לך אפילו. ובכל זאת, אני לא יודע איך נראה קזינו. באמת. אני לא יודע באיזו קומה הוא נמצא. אני רציני, אחי. בסדר, קבל גילוי נאות: כשהייתי חייל מילאתי ווינר - אבל היום הימורים זה לא משהו שמדבר אליי”.
ובכל זאת, איפה אתה מהמר שתהיה בעוד 20 שנה?
“לפני יומיים ראיתי את שימי תבורי בשדה תעופה. עכשיו, שימי תבורי זה זמר שאני לא צריך לספר לך מה הוא עשה במדינה. היום הוא לא באותו מעמד, אבל מה, לא רע לו, הוא מבסוט. ככה אני רואה את עצמי בעוד 20 שנה. אני יכול להגיד לך שהשאיפה שלי היא להגיע עד אז להיכל נוקיה, אבל אני לא רוצה לצאת בהצהרות. לאן שאני צריך להגיע, אני אגיע”.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם