מזל דגים: 35 שנה ל"מלתעות"
בדיוק השבוע, לפני 35 שנה, יצא לאקרנים "מלתעות" - אחד הסרטים ששינו את פני הקולנוע. סוזן קינג, שנכחה בהקרנה הראשונה של סרטו של סטיבן ספילברג, מספרת על חשיבותו ונזכרת איך צווחה את נשמתה למראה הכריש המאיים
ביוני 1975 שיחררו אולפני יוניברסל את מה שהפך במהרה לשובר הקופות הקייצי הראשון בהיסטוריה של הוליווד. סרטו של סטיבן ספילברג הופץ במקביל ללא פחות מ-466 בתי קולנוע ברחבי ארצות הברית, הפצה רחבה שלא הייתה כמותה באותם ימים. זאת מכיוון שבדרך כלל, אולפן היה מפיץ סרט באופן איטי יותר ובהדרגה. קודם הוא היה מגיע לכמה בתי קולנוע בערים הגדולות ורק בשלב האחרון הוא היה מגיע גם למסכים בפרברים.
בגלל ההצלחה המדהימה של "מלתעות", שהיה הסרט הראשון שהכנסותיו בקופות חצו את קו מאה מיליון הדולרים, סרטים הפכו לאירועי ענק. בעקבות ההצלחה של שלו, החלו האולפנים להפיק שוברי קופות קיציים על מנת למשוך לבתי הקולנוע קהל רחב. היום, זה אולי נשמע הזוי לחלוטין, אבל מדובר בעובדה: בימים שלפני "מלתעות", הקיץ נחשב לעונה חלשה בקופות.
סיפור הכריש ב"מלתעות" משך תשומת לב עולמית לראשונה בשנת 1974, כאשר הרומן של פיטר בנצ'לי הציג לקוראים את הכריש הלבן הענק שטורף נופשים באי ששמו "אמיתי" (המייצג את מרת'ס וינייארד במציאות) ואת שלושת האנשים שנלחמים על מנת לחסלו. הרומן של בנצ'לי היה הצלחה מסחררת ושהה 44שבועות ברשימת רבי המכר. באותה שנה, יוניברסל פנו לבנצ'לי ולקרל גוטליב וביקשו מהם לעבד את הספר לתסריט. הבימוי הופקד בידיו של ספילברג הצעיר, שמשך את תשומת לב התעשייה לאחר שני הפרויקטים הראשונים שלו: מותחן הטלוויזיה "דואל" משנת 1971 וסרט הבכורה שלו "שוגרלנד אקספרס" מ-1974.
קסם קולנועי. מלתעות
פוסטר הסרט
יצאת כריש
במהלך סתיו 1974 הגיעו דיווחים שמתרחשות צרות על הסט. מזג האוויר במקום היה קשה, והכריש המכני שכונה ברוס, איים להפוך את הסרט לבלתי אמין בעליל. ובכל זאת, הסרט שרד. ועוד איך. על מנת להסתיר את הכריש המכני, ספילברג וצוותו החליטו לנקוט בגישה של "מה שאתה לא רואה, מפחיד יותר ממה שאתה כן רואה", והשתמשו במוזיקה, בתחבולות של זוויות ראיה ואפילו בחביות צפות כדי לדמות את הכריש, מבלי לתת לצופים מבט מקרוב על הטורף הימי. הודות לעריכה זוכת האוסקר של ורנה פילד, התוצאה הייתה קסם קולנועי.
השתמש בתחבולות. ספילברג צילום: רויטרס
זכיתי להיות נוכחת בהקרנה הציבורית הראשונה של "מלתעות" בבית קולנוע שנהרס מזמן, "דה קופר", בעיר דנבר. אני זוכרת את כל הצופים בהקרנה הזו, כולל כותבת שורות אלה, צורחים ברגעים הראשונים של הסרט כאשר אישה צעירה הטובלת במים מותקפת על ידי הכריש. פלטתי צווחה נוספת כאשר הכריש הרים את גופו הענק מעל פני המים, בשעה שברודי, קווינט והופר היו על הסירה, מה שגרם לברודי לציין, ש"נזדקק
לסירה גדולה יותר".
אולי החלק הטוב ביותר בסרט הוא גם הרגע השקט ביותר, כאשר קווינט נזכר בתקופה שבה שירת על סיפון יו.אס.אס אינדיאנפוליס, שהוטבעה באוקיינוס השקט על ידי טורפדו יפני ב-30 ביולי 1945. הניצולים, אלו שכרישים לא טרפו אותם, חולצו מהמים רק ב-2 באוגוסט. למרות שיש דיווחים סותרים לגבי מי שכתב את
הנאום שלו, מקובל להעניק את הקרדיט לשו בעצמו. שו, שגם היה מחזאי וסופר, כתב את רוב הנאום.
בנוסף לכך, "מלתעות" שינה גם את הקריירה של המלחין ג'ון וויליאמס, שזכה באוסקר על המוזיקה הבלתי נשכחת. תגידו לי, איזו עוד פיסת מוזיקה בעולם אפשר לזהות אחר שני תווים בלבד? היה זה תחילתו של שיתוף פעולה מקסים בין וויליאמס לשפילברג, שנמשך עד היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם