הגברים של עדי אשכנזי
עדי אשכנזי קורעת אתכם? ובכן, למעשה היא אחראית רק לשליש מהבדיחות. אמיר בן סירא וליאור כפיר-רפאל, מבכירי הכותבים הקומיים בארץ, חושפים איך זה בדיוק עובד ("אנחנו נוסעים לצימר, מסתגרים וכותבים"), מגלים מה בדיוק קרה שם עם הסמים (גם הם מעשנים, נו אז?) ומתלבטים מי מהם הכי מצחיק (עדי או ליאור. אמיר, בכל אופן, הוא הכי יפה). ראיון
אבל לא מדובר בגרפומנים של בדיחות: בן סירא וכפיר-רפאל העבידו את עצמם בפרך במהלך הקריירה שלהם, ורק לפני כחמש שנים - עם עלייתה של התוכנית "מה זה השטויות האלה?" שיצרו עם עדי אשכנזי - הגיעו לעדנה המיוחלת. במשך שלוש עונות מצליחות ומוצלחות התוכנית רשמה נתוני רייטינג מחמיאים, זכתה לאהדה בקרב המבקרים, הזניקה את עדי אשכנזי למעמד של סופרסטאר ושינתה את הסטטוס של צמד יוצריה הגבריים: לא עוד שכירי חרב בשירות תוכניות אחרות, אלא יוצרים גאים שאחראים להצלחה מסחררת משלהם.
את אשכנזי, עדיין אנונימית למדי באותם ימים, הם פגשו כשהגיעה להחליף את רמי ורד בפינה הקומית שבתוכניתו של יאיר לפיד בערוץ .2 על בן סירא וכפיר-רפאל הוטל לכתוב לה את החומרים, וכשנפגשו לראשונה "היה קליק מיידי", כדברי בן סירא, "בגלל שנורא הצחקנו אותה והיא אותנו.“ למרות המאורע המשמח של עליית העונה הרביעית של "מה זה השטויות האלה?", אשכנזי דווקא כיכבה בחדשות בשל סיבות אחרות
את דעתם בנושא. רציתי להתחיל עם הרגלי הפנאי של חברתכם עדי.
ליאור: "הרגלי הפנאי שלה?". כן. מה היא אוהבת לראות בטלוויזיה, תחביבים, דברים שהיא אוהבת לעשן.
אמיר: "אהה... הבנתי אותך. שמע, אני אגיד לך את זה ככה: אני מאוד בעד סמים קלים, אבל אני לא יכול לדבר בשמה של עדי, כמובן.“
אתם מעשנים?
אמיר: "כן.“
ליאור: "לפעמים.“
אמיר: "ואני רוצה לומר שזה היה ממש מוגזם, איך שנטפלו לעדי.“
למה נטפלו דווקא אליה?
"הם נטפלו אליה כמו שהם נטפלים להמון אנשים. מדי פעם המשטרה מוצאת איזושהי כמות זעירה והם עושים מזה עניין גדול לצורך יחסי ציבור, בלי להבין שזה עושה עבורם בדיוק את ההפך. אני בכלל הבנתי שמתנהלת שם עכשיו איזושהי ועדת חקירה פנימית בעקבות העניין הזה.“
היה מוזר לפתוח עיתון בבוקר ולראות שעשו ממנה פבלו אסקובר, סוחר הסמים הקולומביאני?
ליאור: "אני חושב שבנושאי פוליטיקה, סקס וסמים, אנחנו החברה הכי שמרנית בעולם. יש פה כזו צביעות והתחסדות בנוגע לדברים האלה, שזה בכלל לא ייאמן.“
אמיר: "בכלל לא קראנו את זה בעיתון. אנחנו חברים קרובים, אז שמענו את זה ממנה.“
ואתם חברים טובים לא רק ברמת העבודה.
"לא, אנחנו באמת חברים קרובים, כל הזמן ביחד.“
שלושתכם עובדים צמוד כבר שבע שנים, מאז שהיתה לה פינה אצל יאיר לפיד ועד עכשיו. איך משמרים את הכימיה לאורך תקופה כה ארוכה?
"לדעתי, זה בגלל שזו אשה שעומדת בראש הפירמידה. ברגע שזה גבר שנמצא במקום הזה, יש אלמנטים של תחרותיות שמפריעים, אבל כשאשה שם יש איכשהו יותר הרמוניה. חוץ מזה גילינו שעדי היא המוציאה לפועל האולטימטיבית של הבדיחות שלנו, והיא גילתה שאנחנו הכותבים שהכי מתאימים לסגנון שלה. זה פשוט מסתדר. וחוץ מזה אנחנו גם נהנים אחד עם השני ועם השלישי.“
ליאור: "וחוץ מזה עוזרת גם העובדה שעדי חושבת לפעמים כמו גבר.“
באיזה מובן?
"רוב הזמן היא 80 אחוז אשה, אבל היא יודעת גם להוציא את הצד הגברי, וזה פשוט משתלב מעולה עם החומר שאנחנו כותבים.“
"רוב הזמן היא 80 אחוז אשה“ - מה זה אומר?
"בכל אשה יש קצת גבר, ובכל גבר יש קצת אשה. באמיר, למשל, יש יותר מקצת. ככה יש הרמוניה.“
אמיר: "אני גדלתי מוקף נשים ועדי גדלה מוקפת גברים.“
ליאור: "היא קצת טומבוי, ואמיר קצת אשה.“
ואתה?
"אני ליאור כפיר-רפאל.“
בשנים האחרונות עדי עברה תהליך בייביות.
ליאור: "אין ספק, אבל גם כשהכרנו אותה היא היתה סופר-אופנתית. תדע לך שאנשים יוצאים בהלם ממנה כשהם רואים אותה על הבמה בהופעה - היא נראית ממש דיווה.“
ואיך עובדים יחד, בשלישייה?
אמיר: "רוב הזמן אנחנו יחד, כותבים, אבל יש מצבים שבהם אנחנו גם עובדים בלעדיה והיא בלעדינו. הנוהל הוא שכשאנחנו מחליטים לכתוב, שלושתנו נוסעים לאיזה צימר איפשהו, מסתגרים בו וכותבים את הסטנד אפ שמהווה בסיס לפרק.“
ליאור: "לארבעה פרקים. כל סטנד אפ כזה מהווה בסיס לארבעה פרקים.“
קורה שאתם יושבים שניכם ועמלים על משהו, ואז מראים לה והיא אומרת "לא, זה לא טוב, צריך להתחיל מההתחלה"?
ליאור: "קורה".
אמיר: "קורה ששלושתנו יושבים יחד וכותבים משהו, ואז אנחנו קוראים את זה יום אחרי ואומרים ’זה על הפנים.‘ זה תמיד יכול לקרות.“
נסו להיות אובייקטיביים: מי הכי מצחיק מבין שלושתכם?
ליאור: "אני.“
אמיר: "כנראה עדי. שמע, מה שהיא מביאה איתה לבמה, אני וליאור לא יכולים לעשות את זה ברמה הזו. עדי עושה את זה מגיל 16 או ,17 והיא סופר מקצוענית ומצחיקה בטירוף.“
ליאור: "האמת היא שאמיר הכי מצחיק מבינינו. הוא בנאדם קורע.“
אמיר: "עדי הכי מצחיקה.“
כפיר-רפאל, ,37 גר בזכרון יעקב עם אשתו וארבעת ילדיהם; בן סירא, ,41 גר בתל אביב ופרוד טרי (כפיר-רפאל: "הוא קורע את העיר, אני חי את חיי המין שלי דרכו"). הם הכירו כשלמדו יחד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב בשנות התשעים (כפיר-רפאל: "וכבר אז היינו בני ארבעים"), ומאז עובדים יחד, פרט לאי אלו פרויקטים שהם לקחו בנפרד.
בשנים האחרונות החלו השניים להתפרש גם לתחומים אחרים שנושקים לקריירות הכתיבה הטלוויזיונית שלהם: גם בן סירא וגם כפיר-פאל הופיעו בקביעות בתוכנית הפאנל "טינופת“ והיו מכותבי התסריט של הסרט “"ברונו מאוהב“ (עם הסופר אילן הייטנר), ופרט לכך כפיר-רפאל ביים השנה לראשונה פרק של "מה זה השטויות האלה,“ ובן סירא הוא אורח קבוע (וקורע) בתוכנית הרדיו של שי ודרור.
דווקא בשיא ההצלחה שלהם נרשם השנה גליץ‘ מסוים. העונה הרביעית של "מה זה השטויות האלה,“? שנפתחה בפרק (אחד משניים) שצולם כולו בארה“ב, התקבל בקרירות לא אופיינית על ידי כמה מבקרים שדווקא אהדו את התוכנית במשך שלושת עונותיה הראשונות.
מה קורה עם הביקורות? מה זה השטויות האלה?
אמיר: "הראיון הזה נגמר!".
ליאור: "לא, אמיר, אל תלך! זה כמו הראיון עם חיים משה ב‘אולפן שישי.‘ זוכרים? איך ששאלו אותו על האלכוהול, הוא קם וסגר את הראיון. זה היה גדול.“
אמיר: "הביקורת על הפרקים הראשונים היתה קצת פחות טובה מהעונות הקודמות, אין מה לומר. כן, זה היה 70-30 כזה, מבחינת האחוזים. היו ביקורות מפרגנות והיו ביקורות לא מפרגנות. אבל אנשים רואים את זה. הייתה עלייה של 30 אחוז בכמות הצפייה של הרצועה של שישי בערב. אני הרגשתי שהיתה ציפייה מאוד גדולה, וזה פועל גם לטובתנו וגם לרעתנו. אין לי מה להגיד על המבקרים - הם בסך הכל עושים את העבודה שלהם. אנחנו אמנם קוראים ביקורות, אבל בעיקר חרדים לראות מה הרייטינג.“
ליאור: "אני קורא ביקורות, ובדרך כלל - מתוך אינסטינקט כזה של לקבל על עצמי את האשמה - אני מחפש איפה הם צודקים ומנסה לתקן. תמיד, מעבר לעצבים על זה שירדו עליך, אתה צריך לחפש בין השורות איפה הם צודקים. אחרי הפרק בארה“ב חבר אמר לי, ’שמע, זה לא פרק רגיל ולא כולם יידעו איך לאכול אותו, צפה לאכזבה.‘ אתה יודע איך זה, אנשים מחכים למקדונלדס שלהם, וכשהם מקבלים.“...
מק דיוויד?
"בדיוק. כשהם מקבלים מק דיוויד במקום, הם מאוכזבים. אבל זה גם אחלה המבורגר.“
עושה רושם שבזמן האחרון שניכם, כמו כותבים אחרים, מתחילים לשאוף להרחיב את פעילותכם גם לפרונט ולא להישאר רק מאחורי הקלעים. ב“טינופת,“ למשל.
אמיר: "אני חושב שבהרבה מאוד כותבים יש נשמה של מופיעים, של סטנדאפיסטים.“
ליאור: "כל כותב מאוכזב, בסופו של דבר, מאיך שמבצעים את הטקסטים שלו, גם אם המבצע מקבל תשואות. שים לב כשאתה מסתכל על כותב שיושב בקהל ורואה הופעה של חומר שהוא כתב, אתה תמיד תראה את השפתיים שלו זזות עם הטקסט.“
אמיר: "לי יש איזשהו חלום, לכתוב ולהגיש סטנד אפ פוליטי משלי.“
ליאור: "הוא בחור זועם, אמיר. יש בו המון זעם.“
הוא נראה זועם. אתה, לעומת זאת, נראה רגוע במיוחד.
"אני גלשתי היום בבוקר. גיליתי את זה בשנים האחרונות וזה מדהים.“
אמיר: "יש לו גם ארבעה ילדים, אז אין לו כוח לזעם.“
ליאור: "אני מוציא את הזעם על הילדים, וככה אני מגיע נקי לפה. אבל אמיר לא יוכל לעולם להיות סטנדאפיסט.“
למה?
"כי הוא יפה מדי. אין קומיקאים יפים.“
אמיר (נקרע מצחוק:( "אני אטיל בעצמי מום. מה עם שרה סילברמן.“?
ליאור: "כן, היא היוצאת מהכלל שמוכיחה את הכלל. לי יש דגדוג קטן להופיע, אבל אין לי כוח, אני עייף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם