דדי קול: ראיון עם גיא לואל
גיא לואל לא ישכח שבמשך כל שנות ילדותו נאסר עליו לאכול דברים מתוקים, אז היום, ממרום 38 שנות חייו ההורסות, הוא מפצה את עצמו ומאכיל את משפחתו בהמון שוקולד. האם זה מה שהופך אותו להיות אב השנה? במציאות, וגם בסדרה "כאן גרים בכיף", הוא מוכיח שוב לכל מי שפקפק: מי שאוכל מתוק בלי סוף, סופו שיהיה מתוק
“היו הרבה קשיים עם משרד העבודה”, מספר גיא לואל, שמשחק את יאיר, בעלה של ענת (נתי קלוגר) ואב לשלושה ילדים קרצייתיים. “היות שיש ילדים בסט, יש כל מיני דברים על גבול הגיחוך שלא מקובלים על אנשי המשרד הממשלתי. למשל היה כתוב ‘הילדים רבים’, אבל הם לא אישרו לנו את הנוסח הזה, אז בכל מקום הם החליפו ל’הילדים מתקוטטים’”.
אולי מישהו במשרד העבודה לא הבין את פירוש המילה מתקוטטים.
“אולי, לחלוטין לא ברור לי איפה עובר הקו. מצד אחד לא היה מקובל עליהם שנגיד מטומטם, מפגר או אידיוט, אבל מצד שני יש סצנה שבה דוקרים עוף קפוא בסכין והיא נראית לי אלימה הרבה יותר מלהגיד ‘מטומטם’”.
אבל זאת תוכנית לכל המשפחה, בלי הגבלת גיל. די הגיוני שלא ירצו שם דברים בעייתיים.
“זה נכון, ולכן ניסינו למצוא את שביל הזהב, אבל אני לא חושב שהסדרה עוברת את הגבול. יש סדרות שאתה יושב לראות עם הילדים שלך ופתאום מביך אותך מה שמשדרים - הסדרה הזאת לא מגיעה למקום הזה. די בטוח לשבת ולראות אותה עם כל המשפחה.
אם יש סצנה שבה אנחנו מדברים על זה שהבן הגדול עושה ביד במקלחת, ואסור להגיד ‘עושה ביד’, זה בעייתי. אז בסוף, אחרי הרבה מריבות, אישרו לנו להגיד ‘מאונן’. זה קצת מוזר ששני אנשים מבוגרים עומדים מאחורי הדלת של המקלחת ואומרים ‘אתה חושב שהוא...?’, כי מי שמתבייש לא ידבר על זה בכלל”.
ניסינו למצוא את שביל הזהב. גיא לואל
צילום: גל חרמוני
ילדים מהגיהינום
“כאן גרים בכיף”, שעלתה לא מזמן בערוץ 10, לא בהכרח עשתה כיף למבקרים. נתי קלוגר וגיא לואל, שני השחקנים הראשיים, הצליחו למשוך לסדרה לא מעט צופים שזוכרים אותם בחיבה מתוכניות עבר שעשו, אבל הסדרה הנוכחית זכתה לביקורות קוטלות התוהות על הפאנצ’ים הצפויים שלה ועל כך שאף אחד, בעצם, לא ממש מצליח לחבב את הדמויות.
הפורמט מגויר מסדרה קנדית-צרפתית בשם “Les parent”, אבל כנראה מה שמצחיק בארצות דוברות צרפתית לא בהכרח מצחיק גם כאן. לואל, 38 ורזה מתמיד, מקבל את זה בהבנה. “אני יודע שאי אפשר לרצות את כולם”, מחווה לואל את דעתו על הביקורות, “כל אחד אוהב מה שהוא אוהב. מצד שני אני מקבל תגובות טובות על הסדרה”.
כי אתה גיא לואל ואתה מקסים.
“זה לא נכון. אם כשניגשים אליך אומרים לך ‘זה קורע מצחוק’, כנראה באמת חושבים ככה. חלק ניכר מהמערכונים מתורגם, זה לא סוד, ואני באמת חושב שיש מערכונים יותר טובים ופחות טובים. אנחנו מנסים להוציא את המקסימום ממה שיש. נורא קל לבקר”.
מה חשבת כשקראת את התסריט?
“היו חלקים שהתחברתי אליהם והיו חלקים שפחות. אני חושב שרועי (פלורנטין, הבמאי - צ”ב) עשה עבודה נהדרת. אני חושב שאנחנו ממש ‘עוברים’ בתור משפחה. בנוף הטלוויזיוני שלנו, שהוא פרוע מאוד, הסדרה יחסית מאופקת ולא בוטה. לא פשוט לעשות משהו קומי ולא לעבור את גבול הבוטות”.
לא קל לחבר בינך ובין דמות הלוזר.
“אני לא חושב שזה נכון. ב’טלנובלה בע”מ’ שיחקתי את בני קייזרמן, שהיה לגמרי לוזר. לדעתי זה קשור לתרגום של המערכונים. אני חייב להודות שלא תמיד אני מרגיש שזה יוצא החוצה. אני מניח שבעונה הבאה, שבה החליטו ללכת על חומר יותר מקורי, יהיה יותר קל לחדד את הדמות. כשמשהו יוצא נורא ברור ברמת התסריט, הרבה יותר קל לשחק אותו, ולעתים אני מרגיש שזה לא היה לחלוטין ברור”.
די ברור שהילדים בסדרה הם ילדים מהגיהינום.
“כשרואים את ‘סופר נני’, שהיא אלופה שאין דברים כאלה, שמים לב שהתוכניות שלה מוכיחות שאין דבר כזה ילדים בעייתיים. הבעיה היא ההורים. זה לא שילד קם בוקר אחד ואומר לאמא שלו ‘תמותי אמן’ - זו התוצאה של איך ההורים גידלו אותו.
אני, למשל, חולה על מתוק, ואני משייך את זה לעובדה שאסרו עליי לאכול ממתקים כשהייתי קטן. עד גיל מאוחר היינו הולכים כל שישי לסבא וסבתא, ושם היה מותר רק טופי אחד. אני יכול להעביר ימים שלמים בלאכול ארבע חפיסות שוקולד ושתי חבילות מרשמלו. בגלל שאני שחקן, אני חייב לגרור את עצמי למכון כושר. ואני שונא את זה”.
ובסוף שמים לך כרית מתחת לחולצה, כדי לשוות לך מראה שמן.
“כן, את רואה מה זה? הם רצו תדמית של מישהו קצת עצלן ועייף, ואני מאוד אוהב את התוצאה, למרות שלפעמים הכרית בורחת ויש כאלה שטוענים שאפילו רואים שזו כרית”.
הבת שלך רואה את הסדרה?
“היא לא ראתה אותה, למרות שבגן הרבה ילדים אמרו לה ‘ראינו את אבא שלך’. אני לא יודע מה זה יעשה לה לראות אותי נשוי למישהי אחרת. לפני תקופה קצרה עזרתי לחבר טוב, גיל ורנר, שהוציא קלטת ילדים מדהימה בשם ‘גילי בא לבקר’, והוא ביקש ממני לבוא לתפקיד אורח של אבא של אחת הילדות. ואני רואה איך הבת שלי מגיבה לקטע, לא נוח לה לראות את זה. היא רוצה להעביר את הסצנה הזאת”.
איך היה לעבוד עם הילדים?
“מצד אחד תענוג ומצד שני לא קל. בגלל שלילדים יש בית ספר מתחילים לצלם ב־12 בצהריים ומסיימים באותה שעה בלילה. יש אווירה מאוד טובה, ממש כיף על הסט וכל הצוות עושה עבודה נהדרת, אבל בסביבות עשר בלילה כולנו מאבדים ריכוז. ימי הצילום הכי קשים הם הימים שכולנו נמצאים על הסט, כי קשה לרסן אותנו. גם אני לא שיה תמימה בסיפור הזה”.
היו חלקים שהתחברתי אליהם והיו חלקים שפחות. ''כאן גרים בכיף''
צילום: ערוץ 10
כוכבים מקריית גת
לואל מודע לעובדה שיש אנשים שזוכרים אותו מ”חוכמת הבייגלה”, שם כיכב בתפקיד הראשי, ומ”פולישוק” המוערכת, אבל רובם זוכרים אותו דווקא מטלנובלות שבהן שיחק, כמו “טלנובלה בע”מ”, “האלופה”, “בובות” ו”חשופים”.
“בחיים לא החזקתי מעצמי שחקן טלנובלות, אפילו שעשיתי שש כאלו”, הוא אומר. “נורא נדיר שאני אבוא ואגיד ‘אני לא אעשה את זה’. ואם זה יקרה, זה לא כי אני ארגיש שזה מתחת לכבודי אלא כי אין חיבור. אף פעם לא הפחיד אותי לעשות טלנובלות. אף פעם לא עצרתי לחשוב מה זה יגיד עליי”.
יכול להיות שנסגרו בפניך תפקידים כי אתה נחשב ל’שחקן טלנובלות’?
“אני לא חושב שיש סיבה שזה יסגור בפניי מקומות אחרים. אף אחד לא נמצא בחשבון הבנק שלי ולא יודע איך אני מנהל את המשפחה שלי. זה נורא יפה לדבר על אמנות, אבל היא גם מקצוע, משהו שאני צריך להתפרנס ממנו. אז לבקר אותי כי אני עושה טלנובלות? לאף אחד אין זכות לדחוף את האף למקום הזה. חוץ מזה אני חושב שרמת הטלנובלות בארץ גבוהה. אם מישהו לא לוקח אותי כי בעיניו אני שחקן טלנובלות, אני מצטער בשבילו”.
ברור שראה. החתול המנגן
מה אתה רואה בטלוויזיה?
“יש לי המון הצגות אז כמעט לא יוצא לי לראות טלוויזיה. אני רואה מדי פעם ‘כוכב נולד’. קשה לי עם ריאליטי ישראלי, כי אני חושב שזה תופס בטלוויזיה נפח גדול מדי, גם משיקולים כלכליים, וזה נהיה מסטיק. כמו ‘הישרדות’, שאמורה להיות 13 פרקים והפכה לסדרה של 60 פרקים. זה מעייף אותי. אבל אני לא דוגמה, כי לסדרה הזו יש רייטינג מטורף.
אני מבין את השיקולים - במדינה קטנה כמו שלנו אי אפשר להוציא הפקה כל כך יקרה ולשדר אותה רק 13 שבועות. גם ב’כוכב נולד’ יש תחושה שמושכים את זה בלי סוף, אבל העונה יש הרבה אנשים מוכשרים. כואב לי שמוכרים להם סוג של אשליה, כמו לקרוא לתוכנית ‘כוכב נולד’. אני לא חושב שיש פה כוכבים”.
נינט?
“כוכב בעיניי זה אחד שאין לו דאגות כלכליות, ואני חושב שגם לנינט יש דאגות כאלו. אני מקווה שאני טועה”.
אבל הם מקבלים פרסום מטורף.
“פרסום זה תופעת לוואי של המקצוע. מי שמנצח ב’אמריקן איידול’ - החיים שלו במקום אחר לגמרי, לא רק כי מציקים לו ברחוב ורוצים להצטלם איתו, שם אתה באמת נהיה כוכב. פה הם מחזיקים פריים טיים המון זמן, אבל הם קצת באשליה. הם יוצאים מהתוכנית ובמקרה הטוב מפיקים להם תקליט, ואני לא יודע אם הם מצליחים לחיות מזה, זה מה שכואב”.
מקובל לחשוב שלשחקנים מצליחים יש יותר כסף מלכאלה שעובדים במקצוע סטנדרטי אחר.
“אנשים מניחים שאם אתה מפורסם, אוטומטית אתה עושה המון כסף. אני זוכר שלפני שנים, כששיחקתי ב’האישה האחרת’, הייתה לי אוסטין מטרו מצ’וקמקת וקיבלתי מלא הערות ברחוב, בסגנון ‘אתה בטלוויזיה ועם זה אתה נוסע?’. אנחנו רגילים לראות כוכבים אמריקאים עשירים, אז חושבים שגם כאן זה ככה, אבל בארץ כל העניין שונה לגמרי. אתה יכול לשבת בבית חצי שנה בלי עבודה, ואז פתאום במשך ארבעה חודשים לתזז בין הצגה לימי צילום מהבוקר עד הערב ואתה לא רואה בית בכלל. עשיר אתה לא יכול להיות מהמקצוע הזה”.
התכוונתי לשאול מה אתה עושה בזמנך החופשי, אבל אחרי מה שאמרת עכשיו מתברר שאין לך ממש זמן כזה.
“בזמני החופשי אני מוריד אפליקציות לאייפון, יש שם דברים ממש מדליקים”.
פייסבוק? טוויטר?
“יש לי התנגדות עקרונית לדברים האלה. זה גם הזמן לציין שהפרופיל עם השם שלי בפייסבוק מזויף, הרבה אנשים באים אליי בטענות שאני לא מאשר אותם. אני רואה כמה זמן זה אוכל לאנשים ואני לא רוצה להיכנס לזה. מייל יש לי, ואני ממשיך לקבל ג’אנק למייל. אם יש סרטון שאני חייב לראות, אני אראה אותו”.
החתול שמנגן בפסנתר?
“בטח, ראיתי”.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם