עדיין שובר לבבות: על האלבום של טום פטי
באלבום החדש שלו טום פטי מוסיף להצדיע לאדם הפשוט שמנסה להגשים את החלום האמריקאי. והוא עושה את זה נהדר
הוא כבר בן 60. מי היה מאמין. בגיל 37 הוא הופיע בפארק הירקון בתל אביב. זה אמנם היה מופע חימום לבוב דילן, אבל פטי ושוברי הלבבות שלו היו מצוינים ודילן קצת פחות. מאז חלפו המון מים ורעלים מסוכנים בירקון וטום פטי חוזר עם אלבום חדש.
בחייו הפרטיים טום פטי היה (יחסית ) יציב. נישואיו הראשונים של פטי לאהובתו מהתיכון ג'ן ביניו נמשכו 22 שנה. יש לו שתי בנות מהנישואים האלה. מאז 2001 הוא נשוי לדנה יורק. איפה זה ואיפה חמש הנשים שהחליף בוב דילן או אינספור בנות הזוג והנשים החוקיות של מיק ג'אגר.
גם מוזיקלית טום פטי והחברים הוותיקים מוכיחים יציבות ועקביות. גם בחלוף 35 שנות נגינה משותפות הם עדיין בעסק ממוקדים ומאוהבים במוזיקה. פטי ושוברי הלבבות לא הקליטו יחד מאז "התקליטן האחרון" שיצא ב-2002 והחזרה לשיתוף הפעולה נעשתה באופן מעניין במיוחד.
האלבום "מוג'ו" הוקלט חי באולפן כשכל הלהקה מנגנת יחד ללא אפקטים ללא העלאות נוספות. ככה כמו שזה נשמע ככה זה גם יישמע על הבמה בסיבוב ההופעות הצפוי שלהם.
תחילת הדרך ב-1976 לא בישרה על המעמד המיוחד ועל ההצלחה האדירה שתהיה מנת חלקם. אבל מאז אלבום הבכורה נמכרו בעולם יותר מ-60 מיליון תקליטי טום פטי ושוברי הלבבות. שנים חולפות עוברות, אופנות משתנות, מחלפות נושרות אבל הגיטרות עדיין מזמרות את אותו ניגון ישן. יש לזה קהל והוא רוצה בדיוק את זה.
פטי השתייך בשנות ה-80 לווילבורז הנודדים - סופר גרופ שהורכב גם מרוי אורביסון, ג'ורג' האריסון ובוב דילן בהפקתו של ג'ף לין מ-ELO. בפברואר 2008 הופיעו פטי והלבבות השבורים במופע המחצית של הסופרבול ה-42.
למעט יציאה אחת רוויית סיטארים בשנות ה-80 הוא לא משנה ולא משתנה. המוזיקה של פטי משלבת פולק-רוק עם רוקנרול בסיסי בהשראת הרולינג סטונז של שנות ה-70 והבירדס של שנות ה-60.
גם הטקסטים של פטי לא חורגים מהמקובל וגם הפעם הם עוסקים בעיקר באנשים שנשארו בשולי הדרך האמריקאית, אלה שחמק מהם החלום הגדול ולא הצליחו להגשימו.
בין שיריו המפורסמים של טום פטי בעבר אפשר למצוא את Falling Free ואת Learning To Fly - שניהם משלים שפטי אוהב לניסיונו של האדם הפשוט להמריא מעל מציאות חייו הבינונית.
גם הפעם הוא חוזר לטפל בנושא הזה שהעסיקו כל חייו גם כשהוא עצמו הפך לעשיר מפורסם ובהחלט
בלוז ארוך וסוחט רגש, First Flash of Freedom גם הוא בסביבות השבע דקות וגם Good Enough שחותם את המסע המוזיקלי החדש הם הקטעים הארוכים - ולא במקרה גם המוצלחים ביותר - באלבום הזה, מהודקים טקסטואלית ומוזיקלית, מנוגנים היטב, מתפתחים ומגיעים לשיא בסיומם.
שלושת השירים האלה בהופעות יקבלו כדרכם של טום פטי ושוברי הלבבות את הגרסאות הארוכות, המאולתרות והמפותחות עוד יותר, אבל לצד שלושת האסים הללו יש עוד עשרה שירים שהופכים את האלבום הזה לממתק לחובבי הז'אנר.
כדאי להעניק תשומת לב לעטיפת האלבום שכול כולה מחווה לאלבומי בלוז ומוזיקת נשמה שחורה משנות ה-60. חמש הדמויות המציצות מבעד לחרך צר. הכיתוב באדום-לבן הרקע השחור החליפות. הצדעה רבת כבוד למורשת העבר שעליה צמח הז'אנר הדרומי הזה. יפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם