חמים ומהיר: ראיון עם אלי אילדיס
אלי אילדיס, לבית מיקי חיימוביץ', מסביר לכבוד העונה החדשה של "רישיון ליהנות" למה ישראל רוויה בתאונות, איך שומרים על גוף כזה בגיל 44 וכמה שיויון חשוב בקשר
למרות התדמית המחוספסת שפיתח במרוצת השנים, נדמה שאת "רישיון ליהנות", בה אילדיס מככב לצד השף חיים כהן, המציאו בשביל שהשניים יוכלו לטייל בארץ, לנהוג במכוניות נוצצות, לבשל ולאכול מצוין. אם יש מישהו שאתם רוצים להיכנס לנעליו, לפחות בשביל יום אחד בעבודה, זה כנראה אלי אילדיס. גם אם זה אומר שתצטרכו לדהור במהירות של 200 קמ"ש.
"אני חולה הגה. ביומיום אני בין דו-גלגלי לבין 'סובארו
"הבן שלי, אורי, בן 15, ולומד נהיגה מקצועית מגיל 13, אחרי שביקש מתנה לבר מצווה קורס נהיגת קארטינג. בקורס כזה אפשר ללמוד את כל היסודות של הנהיגה: איך לבלום נכון, איך להתחמק אם מישהו קופץ לך לכביש. בארץ מלמדים לנהוג זוועה. בקורסים כמו טיס וצלילה, חלק גדול ממה שמתרגלים זה מצבי חירום, אבל בשיעורי נהיגה בכלל לא לומדים להתמודד עם מצבי חירום. כמה תאונות טיס יש לעומת תאונות דרכים? זה אבסורד. במצב חירום אתה נכנס לפאניקה, ואם זה לא משהו שתרגלת - לא תדע מה לעשות. כל הזמן מתלוננים שהנהג הישראלי לא יודע לנהוג ומתעסקים בקשקושים כמו מכמונות מהירות במקום להתמקד בעיקר - תלמדו את האנשים לנהוג".
"אני לא יודע אם באמת בחרתי את הקריירה שלי. היו שנים שניסיתי לתכנן וזה פשוט לא עבד. כשהייתי קטן חלמתי להיות טייס. לפני הצבא עשיתי מיונים להמון דברים - התקבלתי למודיעין, לאיזושהי סיירת ולגלי צה"ל. בגיבוש לטיס ביקשתי שיבטיחו לי שאם אני נופל אז אני לא אמצא את עצמי בתותחנים או בנ"מ אלא יחזירו אותי לגל"צ. כשעברתי את הגיבוש אמרו לי שלא מבטיחים לי כלום, אז חתמתי ויתור והלכתי לגל"צ. גם אחרי הצבא המסלול שלי לא היה ברור: הדרכתי בני נוער, עבדתי כפועל בניין, כולל כל העבודות הכי שחורות והייתה גם תקופה שעבדתי כנהג מונית וכסדרן בתחנת מוניות. מאז 1991 אני בטלוויזיה ונהנה מכל רגע".
"הכיף הגדול בעבודה שלי ושל מיקי הוא ששנינו בבית ביומיום. היא הולכת לעבוד בארבע בצהריים, אני יוצא מהבית ל'חדשות הספורט' בסביבות תשע בערב, כך ששנינו נמצאים בבית כשהילדים חוזרים מבית הספר. כמה זוגות אתם מכירים שאוכלים יחד באיזי ארוחות בוקר וזוכים לאכול עם הילדים כל יום בצהריים? זה יתרון אדיר בעיניי. אני מרוויח מתנה מאוד שווה - אני שם כשהילדים שלי גדלים. אני חושב שהרבה הורים היו מתחלפים איתי".
"מיקי ואני אוהבים מצד אחד טיולים בשטח ומצד שני להתפנק בספא. כיף לי שאנחנו באותו הראש. הרבה פעמים אני רואה אנשים במערכות יחסים של שנים שאומרים 'זה לא האדם שהתחתנתי איתו', אבל אני חושב שכשהזוגיות טובה בני הזוג מכילים אחד את השינויים של השני. כשהכרתי את מיקי היא לא אהבה כדורגל. יותר מזה, היא זלזלה בזה לגמרי. לקחתי אותה איתי פה ושם למשחקים - דרבי תל אביבי, ליגת האלופות, ובשנים האחרונות היא נהייתה אוהדת שרופה. בזמן שאני יושב באולפן היא הולכת עם הילדים למשחקים של הפועל תל אביב.
"אנחנו נשואים 16 שנה וביחד עוד שנה וחצי לפני זה. זה קילומטראז' רציני והשתנינו יחד, גם מיקי היא אדם שלא שוקט על שמריו. מיקי מעורבת יותר בדברים שקשורים לבתי הספר, אסיפות הורים וכו', ואני יושב עם הילדים על שיעורים ומבחנים, ובשנים הראשונות הייתי אפילו בוועד של הגן ושל הכיתה. עם השנים לומדים במה כל אחד טוב, ואין סיבה להעמיס על מישהו משהו שהוא לא נהנה ממנו. הזוגיות שלנו מאוד שוויונית, אנחנו לא דופקים חשבון לחלוקות המסורתיות של דברים גברים ונשיים. אבל מובן שתיקונים בבית - סתימות או מכשירים שהתקלקלו, אני עושה".
"בטיול אתגרי בסין הגעתי לכפר שבו כל הקונספט הוא מטריארכלי: כשגבר מתחתן עם אישה הוא עובר לגור אצלה עם המשפחה שלה, והוא אחראי על עבודות הבית בזמן שהיא חופשייה להסתובב כאוות נפשה. היה גם שבט אחר באותו אזור, שבו ככל שאישה מגיעה עם ניסיון מיני עשיר יותר לחיי הנישואים היא נחשבת לשידוך מוצלח יותר. הנשים מסתובבות בכפר כשעל הבגדים שלהן יש רקמה שמציינת עם כמה גברים הן היו - כמו שטייסים מסמנים הפלות על מטוס קרב, ואישה מנוסה נחשבת שידוך יוקרתי. אין שם צביעות, לא מחביאים את זה כמו אצלנו, להפך - זו גאווה. זה הרבה יותר הגיוני כשחושבים על זה".
"הכיף הכי גדול שלנו זה טיולים משפחתיים. במשך שנים טיילנו בעיקר באירופה ובמזרח הרחוק. סלדתי מאמריקה, אנחנו חיים פה את התרבות שלהם וממש לא עניין אותי לטייל שם. רק לפני שנתיים, כששכרנו קרוואן ונסענו מבוסטון צפונה, הבנתי קצת יותר את הקסם. גם בגילם המתקדם, 15 ו-12, הילדים עדיין אוהבים לטייל איתנו, ואני מקווה שזה לא ישתנה. בקרוב אנחנו נוסעים לעשות ספארי בקניה".
"בגלל 'חדשות הספורט' אני באולפן כמעט ארבעה ערבים בשבוע, כך שאני כמעט לא יוצא לבלות. אם נודה על האמת, גם בערב החופשי שלי אני ומיקי לא ממש יוצאים לקרוע את העיר. מצד שני, כמה אנשים יוצאים כל ערב לבלות עם חברים כשיש כבר ילדים וכולם עובדים קשה? כשאני חוזר מהמהדורות שאני מגיש בחצות כולם ישנים, אז עד שהאדרנלין יורד אני רואה סדרות בטלוויזיה: 'שושלת טיודור', '30 רוק', 'איך פגשתי את אמא שלך' ולפעמים גם 'עקרות בית נואשות'. בארץ מאוד אהבתי את 'עספור'. ואני צופה בחדשות, כמובן".
"אני בא מרקע מוזיקלי, שנים למדתי פסנתר ואני מנגן גם על גיטרה. הבן הגדול שלי, אורי, מנגן על גיטרה ולאחרונה יוצא לנו הרבה לנגן יחד, מוצאים שירים באינטרנט ולומדים יחד. חיכיתי שהוא יגיע לגיל הזה. אני פותח לו עולמות, חושף בפניו מוזיקה טובה. לצערי, דווקא בבית לא יוצא לי לשמוע מוזיקה. כשאני רוכב על אופניים אני שומע בדרך כלל מוזיקה אנרגטית של בום בום בום, שמדרבנת. כשאני שוחה זה מוזיקה קצת אחרת. שחייה זה ספורט מאוד מדיטטיבי".
"אני שוחה, רוכב על אופניים, הולך לחדר כושר ועוסק בנהיגת מרוצים. באימון קארטינג של שעה אני מסוגל לאבד בין שלושה לחמישה ק"ג של נוזלים. זה מאמץ מטורף. נהיגה זה הספורט היחיד שאני מכיר שמחייב ריכוז מוחלט. על כל שנייה של חוסר ריכוז אתה משלם, או בתאונה או באיבוד זמנים. כשנהגתי במכונית של פורמולה 1 זו הייתה חוויה פסיכית, הטופ של חוויות כמו בנג'י וסנפלינג מתוך גשר תלוי בקוסטה ריקה לתוך מפל".
"חיים (כהן) התארח אצלי בפרק הראשון של העונה הראשונה של 'המופע המוטורי'. התקשרתי אליו בלי שהכרתי אותו לתוכנית שעוד לא הייתה קיימת, והוא התלהב כולו והתחיל לדבר איתי על מרוצי פורמולה 1. רק אז התברר לי שמדובר בחובב מכוניות מושבע שמשפץ רכבים ישנים בחו"ל. הוא גם היה המנצח הגדול במרוץ של העונה הראשונה.
"בעונה הנוכחית מתארחים על המסלול אנשים כמו אלי פיניש, שירז טל, יעל גולדמן, דביר בנדק ומירי נבו. אנשים שאנחנו רגילים לראות מלאי פאסון פתאום חושפים צד אחר, מתרגשים ומתלהבים. גילינו שדביר הוא נהג מרוצים מחונן. מתברר שכשהוא היה ילד הוא חלם להיות נהג מרוצים, חסך כסף לטובת העניין ואז גילה שהוא גדול מדי פיזית כדי להיכנס לרכבים. הצלחנו להגשים לו את החלום".
"ב'רישיון ליהנות' חיים ואני מטיילים בכל פרק למקום אחר בארץ ומבשלים בשטח. באחת התוכניות הגענו למערת הקשת בצפון, בישלנו מנה כלשהי וכשבאתי לאכול חיים עצר אותי ואמר לי, 'אני לוקח אותך למסעדה עם הנוף הכי יפה בארץ'. הולכים, הולכים ובסוף נעמדים מעל מערת הקשת. הוא אומר לי 'זה פה למטה, אתה יורד ראשון' ומביא לי חבל של סנפלינג. אני מתחיל לרדת, חיים עוצר אותי באמצע הדרך ומשלשל למטה סלסלה עם האוכל שלי ויין. וככה אכלתי, תלוי באוויר מול הנוף המדהים הזה, מתנדנד בין שמיים וארץ. ללא ספק המסעדה עם הנוף הכי יפה בארץ".
"אני מאוד אוהב לבשל, עוד מילדות. הייתי הבכור בין ארבעה אחים והייתי מכין לכולנו צהריים כשאמא לא הייתה בבית. מי שמע אז על טייק אוויי? היום אני קופץ לשוק להביא נתח בשר שהבן שלי מאוד אוהב. הוא חוזר ממחנה קיץ של הצופים ואני הולך לבשל לו את הנתח הזה ופרחי דלעת ממולאים במוצרלה די בפאלו ואנשובי למנה ראשונה. אנחנו כל הזמן עושים ארוחות גורמה בבית, אני רק מחפש סיבה".
"את 'חדשות הספורט' אני מגיש מאז 1998 וכל ערב אני בא רענן ונהנה כאילו זו התוכנית הראשונה. אני משתדל לעשות דברים שאני אוהב או דברים שנראים לי ניסיון מעניין. 'היורש', למשל, היה ניסוי מבחינתי, התמודדות בלעשות תוכנית פריים טיים מורכבת שמשודרת בשידור חי. במהלך השנים עבדתי אצל כולם - ערוץ 10, רשת , קשת, ערוץ הספורט. אני משתדל לא להתעסק ברייטינג. מה זה רייטינג? פיפל מטר של 500 משפחות שהיו מדגם מייצג לפני כמה שנים ומי יודע כמה הן רלוונטיות כיום".
סטיילינג: גל אפל, Gstyle
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם