מולטי פייתון: ראיון עם מוטי קירשנבאום ומולי שגב
בוקר אחד, אחרי עוד עונה מצליחה של "ארץ נהדרת", הרים עורך התוכנית מולי שגב טלפון למוטי קירשנבאום. התוצאה: "זוהי סדום", הלהיט הקולנועי הגדול של הקיץ-עם האבא של "ניקוי ראש" בתפקיד אברהם אבינו. בשיחה רצינית הם מסבירים מתי קומדיה שטותית עדיפה על סאטירה נוקבת, איפה אפשר לפגוש את משפחת פילוס האמיתית, איך הפכו החיילים הרוקדים בחברון לסטארים בינלאומיים, ומה יש ליהודי הראשון ללמד את כולנו
ויאמר אבי ניר לאמור: ביקורת על "זוהי סדום"
"הרגשתי איזו ריקנות", מספר שגב. "זו הייתה עונה מאוד מצליחה עם דמויות מלהיבות כמו הפילוסים, אבל נותר איזשהו חלל ריק. רגעים בהם ההצלחה היא לא ערובה לשום דבר. אז הלכתי אל הרב ושיתפתי אותו ברגשות ובמחשבות שלי. רציתי לשמוע אותו. מוטי אמר: 'עשיתם את שלכם בגדול, קבעתם את מקומכם בהיררכיה התרבותית, אוהבים אתכם. תנצלו את זה ותהיו יותר אמיצים'. חזרתי לחדר הכותבים ואמרתי: כה אמר מוטי".
איך הם הגיבו?
"זה שחרר אותם. מוטי נתן לנו את הלגיטימציה לשמוע את הקול פנימי שלנו. ללחוץ על הגז ולאתגר את עצמנו יותר. ידענו את זה, אבל היינו צריכים לשמוע את זה ממקור סמכות".
שמעו והפנימו. המפגש הוליד שתי עונות מפתיעות, שביססו את "ארץ נהדרת" כתוכנית סאטירה שמגדירה, אולי בעל כורחה, את סדר היום הציבורי של הישראלים ומגיבה עליו באכזריות וגם בקריצה. בין המערכונים הזכורים: גבי אשכנזי מקבל את פרס גלובוס הזרחן ומתנחלים על סף אי שפיות חוטפים חייל בדמותו של גלעד שליט.
הטיפול הנוקב בחומרים האקטואליים הביא להשוואות בלתי נמנעות ל"ניקוי ראש" ההיסטורית. מקום מכובד, אבל מקור לכאב ראש: בעונה האחרונה, השביעית במספר, מינוני הסאטירה ירדו, והמבקרים מיהרו להצליף ולטעון שהתוכנית לא עומדת בסטנדרטים הגבוהים שהציבה לעצמה. ליטל מעתוק לא תהיה זו שתבעט בטוסיק השמן של הממסד, בתת ההכרה של הסיאוב.
אותם קולות, ובטון חריף יותר, נשמעו בסוף השבוע שעבר, כש"זוהי סדום", הסרט הראשון והכה מדובר של חבורת "ארץ נהדרת" שביימו שגב ואדם סנדרסון, עלה ב-50 בתי קולנוע בישראל. צופים רבים ציפו לגרסה קולנועית מושחזת ל"ארץ נהדרת", סאטירה שתעשה מהמדינה קבאב ותיקח את מחוזות הקומדיה לטירוף ובעיטה.
במקום זה הם קיבלו קומדיה מבדרת לכל המשפחה, כייפית וטיפשית כאחד, מהסוג שכמעט אינו קיים בקולנוע הישראלי, בעלת פוטנציאל התמכרות בטווח הארוך.
יותר ממאה אלף צופים הצביעו ברגליים, אבל המבקרים לא היו תמימי דעים. בצד אחד עמדו מאיר שניצר ("מעריב") ואורי קליין ("הארץ"), שטענו כי מדובר בפרויקט חובבני לבני הנעורים, שכולו זרוע שיווקית של "קשת".
מנגד , יאיר רווה (בלוג הקולנוע "סינמסקופ") ויעל שוב ("טיים אאוט") קידמו בברכה את הניסיון להרחיב את ז'אנר השטות והקומדיה בישראל. על דבר אחד נרשם קונצנזוס: קירשנבאום בתפקיד אברהם אבינו סומן כהברקת ליהוק. שוב פעם הזקן יצא מנצח.
קירשנבאום, שכמעט סיים את חייו בתאונת גמל במהלך הצילומים, לא מתחרט לרגע. "הציעו לי להשתתף בעבר בקולנוע, גם בתפקיד ראשי, אבל תמיד הסתלקתי. דווקא ירון (לונדון) השתתף, ואפילו צולם בעירום. כשמולי פנה אליי, לקח לי שתי דקות לומר כן. מצאה חן בעיניי המהתלה.
סדום שלא ילמדו בבית ספר. הוליווד עשתה את הפרשנות המקובלת לתנ"ך. פה זה דבר אחר. התנ"ך מלא פוטנציאלים אדירים להשתולל עם סיפורים שאי אפשר לתאר. במקביל, הסרט רצה לשמור על איזושהי אנלוגיה לחברה הישראלית, אבל מרוחקת".
זו בדיוק הייתה הבעיה של רוב המבקרים. הם ציפו לסאטירה נוקבת, סדום כמשל לישראל המסתאבת, ואתם יצרתם קומדית קיץ לבני הנעורים.
"אתה במלכודת: אם תהיה סאטירה יותר מדי צפופה, זה ייגמר אחרי חמש דקות. בכל סצנה הצופה יחפש אנלוגיה. ופה אין שום אנלוגיה. אם זה היה תסריט מוסרי, זה לא היה מעניין אותי לעשות. אותי מעניין אם אברהם מטורף. אם הוא סטרייט כמו במקור.
אני לא שחקן. אני מרגיש מבוכה גדולה לשחק. אבל בסרט אתה נכנס לדמות של אברהם, לא מזהים אותך, ואני יכול לעשות מה שאני רוצה".
המבקרים לא הצליחו להבין מה "זוהי סדום" מנסה לומר: אלגוריה נוקבת על החברה הישראלית - עיבוד פופולרי לאחד הפרקים המחליאים בהיסטוריה האנושית, שאם תתאר אותו באופן ריאליסטי הסרט יוגבל לצפייה ויצונזר - או מצע שמאפשר לשחקנים של "ארץ נהדרת" להתפרע?
שגב: "אתה לא רוצה להתחייב למשהו קונקרטי, אבל זה נמצא שם. סדום כאגדת מוסר. כל האמונה המופרכת הזו שאפשר לרכז את הרשעים במקום אחד ואז זבנג וגמרנו. ובאמצע לעשות את הסוג המסוים של הומור שאנחנו נהנים ממנו, עם 200
כילד הופעת ב"קרובים קרובים", כתבת והפקת תוכניות רבות בביפ, יצרת את פורמט "ארץ נהדרת" וליווית כמנהל תוכניות המקור של קשת את "מסודרים", " אמאל'ה" ו"רק בישראל". מהו הצורך שלך לפעול במרחב הקומדיה?
"זו דרך להתמודד עם החיים, תרגיל יהודי מפורסם. אני גדלתי באווירה שזה מה שפחות או יותר עושים. גם אבא שלי (אבי כהן, במאי "החרצופים") עסק בזה, זה היה מאוד טבעי, משיכה שלי מילדות. קשקשתי קומיקסים כילד, גדלתי עם כל מה שהיה להציע.'מונטי פייתון' היה רגע מכריע, פותח לך את הראש. הייתה לי אפיזודה שנמשכה עשר שנים בעיתונות. עיתונות פלוס קומדיה זה סאטירה".
יריית הפתיחה לפרויקט נרשמה לפני שלוש שנים, אבל על אף התמיכה המאסיבית של קשת, לקח זמן עד שסדום התרוממה והצוות קיבל את האות לצאת לצילומים בבולגריה ובעין עבדת. בינתיים הספיק שגב, בן זוגה לשעבר של דנה מודן, לפגוש ולהתאהב בשפרה קורנפלד, המנצחת הראשונה של ה"אח הגדול", והשניים עברו להתגורר יחד. בקרוב, כך דיווחו המדורים שיודעים, יהפכו השניים לאבא ואמא.
"העבודה על התסריט היתה מאוד מורכבת", מספר שגב. "זה מאוד קשה לעבור מפורמט של מערכונים לתשעים דקות. באיזשהו שלב אבי נשר הצטרף לשכתב את תסריט, בעיקר ליצור מבנה קולנועי. יש לזה חוקיות, כמעט מתמטיקה. אבי עשה לנו קורס מזורז של שנה של כתיבה לקולנוע וזו הייתה חוויה מדהימה. תראה גרסאות מוקדמות - הכל נמצא שם, אבל הסדר לא מאפשר צפייה. היית נשבר. דברים לא מניעים אחד את השני. ככותב לטלוויזיה אתה לא מודע לזה, אז לומדים בדרך הקשה".
קירשנבאום : "הם לקחו פרויקט מאוד יומרני. לא נעשו סרטים בז'אנר הזה. לקחו סיפור תנ"כי ומשתוללים איתו לגמרי. ויש פה אתגר: הצופה יקבל או לא, קאלט או לא קאלט".
גם בתנ"ך בקושי נגעו.
"ב'ניקוי ראש' עשינו תוכנית שלמה על התנ"ך, יצירה תרבותית אדירה עם פוטנציאל קומי בלתי נגמר. הורדתי ניידת לים המלח. שתו לי 2,000 בקבוקי משקה. זה קבר את כל התקציב. הכבלים של המצלמות נמסו. תכננו לעשות חזיון מתן תורה בהר סיני בסגנון רקדניות גו גו ואופרה".
מולי "שודר?".
קירשנבאום: "לא שודר. העסק הלך פייפן בגלל החום. רק קטע אחד: משה והסנה בגילומו של דובי גל. יוצאת בת קול:'משה, של נעליך מעל רגליך'. משה מוריד נעליים, עומד יחף. תנסה לעמוד יחף במדבר. דובי גל התחיל לקפץ מרוב הכוויות. ואז בשלב מסוים ברח".
מה היו התגובות?
"קיבלתי עשרות מכתבים ממורים שאמרו זה דבר נורא. כל דימוי משה נופץ.'בכל פעם שאני מלמדת על משה, חושבים על דובי גל'. ואז עניתי: כשצ'רלסטון הסטון עשה את משה, זה היה בסדר? מה יש לך נגד דובי גל?! ".
לשגב היו את כל הסיבות בעולם לא לצאת לדרך. יש לו מה לאבד: הוא חתום על מותג מנצח ומסתכן בזירה לא מוכרת. הקרנות הבכורה עמדו בציפיות הגבוהות. לפי הדיווחים, בסוף השבוע שעבר ראו למעלה ממאה אלף צופים את "זוהי סדום".
אם בכל זאת הסרט ייכשל, מוצר הדגל שלכם ייחלש.
שגב: "כמובן שאתה לא ישן בלילה חצי שנה, אחרת זה לא שווה. זה חייב להיות נקודת ציון: או ההצלחה הכי גדולה או כישלון מהדהד. זה הדרייב. אתה חייב להפתיע את עצמך, הצופים והשחקנים. כל הזמן לזרוק למקום אחר, לשים גחלים מתחת לרגליים. אחרת אתה נתקע. אבל הפחד הוא גם הדרייב, האדרנלין שלך יותר גבוה.
כל הפרויקט של 'ארץ נהדרת' הוא יומרני. זו הייתה הנטייה הראשונה שלי: לקחת כוכבים לא מבית ספר למשחק, אלא כאלו שהוכיחו את עצמם, לחבר אותם יחד, לזרוק אותם לפריים טיים, עם מערכונים וסאטירה".
מה פתאום סרט?
"זה בא במסגרת חלומות הילדות. כל אחד שנכנס לתחום רוצה להגיע לפיצ'ר. אבא שלי (שביים את הסרט הפרודי "יהושע יהושע") אומר: 'פיצ'ר זה כמו דוקטורט. הדבר האולטימטיבי בתחום, אתה חייב לעשות את זה'. לי יש פחד מזמניות, הארעיות של חיי מדף קצרים. אני רואה כמה אנחנו משקיעים בתוכנית וזה מתנדף. נורא חמקמק".
וסרט ?
"הוא דחוס וזה נשאר. תיקח את הגששים, גוף עבודה מטורף, משפיע, שעשה דברים אדירים. בסופו של דבר מה ששרד זה'גבעת חלפון'. לא היצירה הכי טובה שלהם, אבל מתמצתת הכי טוב את הרוח שלהם. בשעה וחצי הבנת את הגששים. ובמובן הזה 'זוהי סדום', משקפת את הכימיה בין השחקנים, הווי פנימי, הומור של דור מסוים. הסרט חוצב את האנרגיה הזו בסלע".
נמנעתם מאקטואליה מיידית, מה שהוציא את העוקץ הסאטירי.
"נמנענו במכוון. אם אתה רוצה משהו שישרוד חיי מדף, אין טעם להגיב על האירוע המיידי. אמרנו נלך לנקודת ההתחלההיהודי ראשון. כל מה שהיה מקולקל ברגע הזה, יישאר מקולקל ב-2010. המפגש בין הישויות האלו, אלוהים ואברהם, יצר את הקוד הגנטי של העם. זו האמירה המרכזית של'זוהי סדום' ובאמצע יש המון שטויות מטורפות כמו שאנחנו אוהבים לעשות".
אתה באמת חושב שהקולנוע הישראלי פתוח לשטויות? עלילות קודרות ומורכבות, רצוי פוליטיות, הן המפתח להגיע לקו הגמר של פרסי אופיר.
קירשנבאום: "אין בכלל קומדיה בקולנוע הישראלי. שקענו לתוך עולם מלנכולי. התמכרנו לאסונות והתקשורת תורמת לזה בענק. אובססיה של אסונות. לא נוותר לשום אסון, נמצה אותו עד הסוף, לא ניתן לו לעבור. נמצה כל גרם מהכאב. לא נוותר על הדמעות. הפכנו לחברה קוטרית, צדקנית, עצובה, נרדפת. כל דבר שהוא ביקורת נגד ישראל, זה גל אנטישמי. אנשים לא רוצים לצחוק. בארצות הברית יש פעם בתקופה מישהו שנון שמביא יצירה אינטליגנטית ומצחיקה: האחים כהן, וודי אלן. בארץ אין את זה. הבדיחות היחידות שעוברות הן אלו של הסטנדאפיסטים, בדיחות גזעניות על עדות, גסויות וולגריות שאי אפשר לתאר".
טענו ש"זוהי סדום" הוא פרויקט מסחרי נטו. מעין זרוע תמנון של קשת שנועדה לסחוט עוד כסף מהמותג המצליח של "ארץ נהדרת".
שגב : "הסרט הזה לא מתגמל בשום צורה. לכל מי שיש מקום טוב בטלוויזיה עדיף לו לא לעשות סרט. שלוש שנים עבודה על שעה וחצי. רוב הסרטים שנעשים פה הם עם הפנים החוצה: פוליטיקה, הסכסוך, והם סרטים מצוינים. אם אתה רוצה להצליח כלכלית, אתה חייב לכוון להפצה באירופה. אז למרות שהסרט שלנו הוא פופולרי יש לו תקרת זכוכית. הוא מדבר רק לקהל הישראלי. אין שום דרך להרוויח מזה".
יש לך את להיט הקיץ בכיס, מכונה מיומנת שמשווקת את הפרויקט, ואתה לא מאמין בהצלחה כלכלית? אתה יודע כמה יוצרים היו שמחים להתחלף איתך?
"באופן פרדוקסלי זה סרט שאין כסף לעשות ממנו. בטלוויזיה הישראלית היו סדרות מופת של הומור ישראלי כמו 'זהו זה'. משום סדרה כזו לא נוצר סרט. אנחנו כבר בדור השני אחרי הגשש, ועדיין לא עושים את הסרטים האלו. לכן ביום העצמאות מקרינים פעם אחר פעם את'גבעת חלפון'. החומרים האלו מתחילים להתיישן ואף אחד לא הרים את הכפפה".
אנחנו יושבים על שפת הבריכה בביתו של קירנשבאום במכמורת. לפני כחודש חזר מטיול באנטרקטיקה. בקרוב יסיים לערוך שני סרטים שצילם במסע. פעמיים בשנה הוא קופץ לגיחה באפריקה אהובתו. אי אפשר לא להתפעל מהחיונית שלו, שבאה לידי ביטוי בהנחיית תוכנית האקטואליה הטובה בישראל.
"אני כל הזמן אומר לירון, בוא נשבור", הוא מספר את הסוד. "מה כבר יש לנו להפסיד. לשבור הכל. חצי מהפוליטיקאים כבר לא מוכנים להופיע אצלנו, ואני לא מדבר רק על סילבן שלום, שאחרי עימות הצעקות אמר לכאן אני לא חוזר יותר. אין לנו כוח לשמוע נאומים. מי שמתחיל בזה, אנחנו חותכים אותו".
זו תופעה חדשה?
"אף אחד לא רוצה להופיע בטלוויזיה. ביבי, שפעם היה רואה את המנורה בטלוויזיה יותר מהמנורה שלו בבית - לא מדבר. כשאני נכנסתי לתפקיד ברשות השידור ביבי היה ראש האופוזיציה. הוא לקח אותי לארוחת בוקר ואמר: 'אני רוצה שתיתן לנו הופעות בטלוויזיה, אחרת אארגן מרד אגרה".
על השולחן מונחות קופסאות קרטון. "קיבלתי את הקלטות והחומרים של 'ניקוי ראש'", הוא מספר באותה התלהבות לשגב, "אתה לא מאמין מה היה שם. יש שם מכתבים שכתובים בדם. דם של אדם. אמיתי".
"אוי ואבוי", ממלמל שגב, "זה טוקבק".
גם אצלכם?
"היו כאן שתי מלחמות. אחוז הסאטירה עלה על חשבון התכנים האחרים ו'ארץ נהדרת' קוטלגה כתוכנית שמאלנית. בפעם הראשונה קיבלנו טוקבקים זועמים ומכתבי נאצה. אנשים הגיבו מאוד אמוציונלי. רוני דניאל נותן מסר אחד ב'אולפן שישי' ואז אנחנו עולים".
זה לא מספיק. יש כאן רעב אמיתי לסאטירה. אפילו הימין התחיל לחלטר בזה.
"אסור לשחוק את הכלי הזה, אסור לך להפוך לטרחן. אם לא היה אירוע שמצדיק קטע סאטירי - אל תעשה סאטירה. אל תשתמש בפצצת האטום. הווליום בערוץ 2 חזק. הטלוויזיה צועקת עליך. וכשכולם צועקים נורא קשה לשמוע. חלק מהעניין זה שלקחנו את קיציס זה כי הוא מדבר בשקט ומוריד טון. כדי שכשתבוא הצעקה, היא תבלוט על השקט. לוקח לו כמה דקות להרגיע את כל הפרסומות הרועשות. בתחרות צרחות אתה מגיע למקומות לא טובים".
נראה שהעונה שהפכתם לרכים מדי.
"בעונה האחרונה נפלנו על כמה חודשים שקטים ואז התרכזנו בדברים אחרים. אבל גם כאן דיברנו כמה פעמים הפוך מעמדת הקונצנזוס. בפרשת ענת קם, שכל התקשורת השתוללה נגדה, קיבלה בעיניים עצומות את עמדת מערכת הביטחון והפכה אותה למרגלת מסוכנת - אנחנו הצגנו אותה באור אחר.
אנחנו לא מתחנפים לקהל, אסור לנו לעשות את זה. כשיש מלחמה או מערכת בחירות אתה עובד מתוך זעם פנימי ורצון להגיב. אבל צריך להיות כנים ולומר שסאטירה היא לא הדחף היחיד שלנו. יש לנו דחפים של קומיקאים, לעשות שטויות, לנפץ טאבואים וז'אנרים. לא גדלנו על חנוך לוין, אלא על 'סאות פארק'".
"ניקוי ראש", האם שומעת?
קירשנבאום: "אסור להשוות בין מוצר סאטירי אחד לשני, אין מונופול. מנבוט על הראש ועד טקסט בריטי נפלא ב'יס פריים מיניסטר' - זה סאטירה. יש לה הרבה צורות אבל מכנה משותף אחד: סובייקטיביות. לא מנסה לאזן. יכול להיות שאתה אידיוט, לא חכם, לא מבריק - אבל ניסית להביא אמירה סובייקטיבית על האירוע".
איפה "ניקוי ראש" העמידה את עצמה?
"שעטנז בין 'זה היה השבוע שהיה' האקטואלי נטו ומונטי פייתון עם השיגעון. זה התאים למנטליות הישראליות. אם היית עושה רק מונטי פייתון היית חוטף סטירה. הם כתבו חומרים, לא ידעו איך לסיים, הכניסו למגירה. ואחרי כמה שנים אמרו גם אם אין פאנץ', לא נורא. עשינו מערכון מטורלל על אחת שבאה לקצב, והוא לא מוכן למכור לה, כי הוא התאהבה בפרה. קראנו לפרה חרמונה כי זה היה שם של פרה שהכרתי בגבעת עדה. איזה ביקורת קיבלנו: אתם עושים צחוק מהחרמון, מוותרים עליו ככה".
למה פרשתם?
"הרגשתי שאנחנו ממחזרים. יש חמישה נושאים מרכזיים במדינת ישראל שאתה מתייחס אליהם והם מסתעפים. כל פעם אמירה מכיוון אחר, אבל יש גבול".
שגב: "הטענה היחידה שיש לי מול מוטי היא שהוא פרש ברגע שזה התחיל להיות קשה. המדינה לא מקבלת חופש מהשגרה.'סאטרדיי נייט לייב' מחזיקים 35 שנה. במדינה מתוקנת'ניקוי ראש' הייתה ממשיכה. ואני הייתי צריך לעבוד אצל מוטי. זו עבודה נוראית, הכי קשה בעולם. בעיניי, חברה לא יכולה להישאר בלי דבר כזה. החלטנו שאנחנו הולכים לריצת מרתון. אני לא מתחייב שזה יהיה אני, אבל מישהו".
אי אפשר לנתק את הייעוד הסאטירי החדש של "ארץ נהדרת" מהמרחב שבו היא פועלת. מהדורות החדשות המרכזיות, במיוחד "אולפן שישי" של יאיר לפיד, הפכו מזמן למדורת השבט. אלה שידורים שהולכים בתלם, בלי ציוץ ביקורתי נגד הממסד, במיוחד הביטחוני. "ארץ נהדרת", יותר מכל תוכנית אחרת, מדבררת בדרך כלל את העמדה הביקורתית.
"מה זה קביעת סדר יום", מתרעם קירשנבאום, "זה יעקר את הסאטירה. תפקידנו לקחת תופעות ולהגחיך את הפגמים. זה לא בדיוק אתה, אבל לזה אתה תגיע. לא לתקן עולם. לכן אמרנו ב'ניקוי ראש' שבסופו של דבר נותרנו ליצני חצר. אם יש לך תחושה שצברת כוח פוליטי גדול, ואתה יכול לשנות את העולם, זו אשליה שאין גדולה ממנה".
שגב: "בימי שגרה, וזה נבחן במחקרים, הצעירים שואבים את רוב המידע החדשותי מ' ארץ נהדרת' ולא מהחדשות. אני מקווה שאנחנו מעבירים את המידע הנכון. רוני דניאל אומר באולפן שישי'איזה יופי, מחצנו את העזתים', ודקה אחרי זה פרידמן כרמבו עושה לוח תוצאות של כדורסל עם מספר ההרוגים: 1-400 ויורה באוויר כדורי סרק אמיתיים".
קירשנבאום: "ירה באוויר וגם ככה נהרגו פלסטינים".
שגב : "כשאתה רואה שהציבור הולך לכיוון הלאומני והתקשורת נהיית להקת מעודדות של הצבא, עד המחדל כמובן - אתה חייב להגיב".
זו יומרה שדורשת עבודה. גם במערכונים הבועטים הדמויות שלכם נוגעות יותר בסלפסטיק מאשר באימה. עד כמה עמוק אותם לומדים את נושאי הסיקור?
"המערכת שלנו נמצאת בקשר עם מערכת החדשות. אנחנו נעזרים בפרשנים, עורכים, החבר'ה של 'עובדה'. יש לנו המון שיחות איתם. לפעמים אומרים לנו, הפרשנות שלכם היא 'אוף' לגמרי. יש לנו המון ויכוחים בתוך המערכת. אנחנו משתדלים לא להגיב רק על הכותרת בעיתון. אם אתה רוצה להצדיק תזה, אתה חייב ללמוד את הנושא, לגבש דעה וגם לתת לה מענה קומי".
יש נושאים שרצית לגעת בהם, אבל לא הייתה לכם תשובה קומית?
"כל עניין התהליכים הכלכליים. חלק ניכר מההכרעות הבאמת כבדות משקל נסגר בעולם תת קרקעי של בעלי הון שסוגרים אחד עם השני. אלו אינטרסים כלכליים שהפוליטיקאים מתעסקים איתם 90 אחוז מהזמן. מאוד קשה לבטא את זה בתוכנית.
זה לא טלנובלה ולא מלחמה ושלום. הצלחנו לגרד את זה בסיפור הרנטגן שהפך אורקל לבעלי הון. פעם ראשונה עשינו את הדמות של נוחי דנקנר, אחד האנשים הכי חזקים במדינה. כל העיתונות הכלכלית מחאה לנו כפיים, אבל זה קשה מאוד: סט הכלים שלי מוגבל".
מה יותר גרוע לסאטירה פוליטית: מנהל רשות שידור פוליטי או מנכ"ל ערוץ מסחרי?
קירשנבאום: "קשקוש. כל ההגדרות האלו הן חסרות שחר. כמנכ"ל שידור ציבורי לא צנזרתי פעם אחת. שלא יבלבלו את השכל, התפקיד של מנכ"ל ערוץ מסחרי זה להביא גולגלות למפרסם ולבעלים שלו. אף טלוויזיה במדינת ישראל לא עושה כסף, כולל קשת שמרוויחה משהו. ערוץ 2 יודע יותר מכל אחד אחר את השיטה - שום פרומו, שום טיימינג - הוא לא מקרי. הכל מכוון שיתפוס עוד גולגולת ועוד גולגולת. כי בסוף סופרים רק גולגלות".
שגב: "לי יש מזל אדיר שאני יכול להגשים את החלומות שלי. הבוס שלי (אבי ניר, מנכ"ל קשת), רק עוזר להם להתגשם. אני מקבל את כל הגיבוי, התמיכה, שאני צריך. זה מפחיד. הכי מפחיד. אין לי את מי להאשים על אי הצלחה, רק את עצמי".
מתי אתם כיוצרים הפעלתם צנזורה עצמית?
קירשנבאום: "אך ורק נושא החללים אחרי מלחמת יום הכיפורים. אמרתי לחברים: הכל פתוח, אין פרות קדושות, רק נזהרים בדם חללים. יש 3,000 משפחות שכולות, אז לעשות את זה בעדינות. למרות שהדרך הכי אפקטיבית לעשות סאטירה על המלחמה היא דרך ההרוגים. אנחנו היינו אחרי המחדל. הפכנו לשסתום הזעם. ישראל הייתה רעבה לסאטירה. לא העזו לגעת בנו".
והיום ?
"סאטירה פחות מדברת לאנשים. היום חוץ מלכתוב טוקבקים זה לא מעניין אף אחד".
הכתבה המלאה בגיליון סופשבוע החדש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם