"אני פועל חרוץ": תערוכה חדשה להרולד רובין
תערוכה חדשה בבית האמנים בתל אביב מוקדשת לאמן הרב-תחומי הרולד רובין. סיכום של 30 שנות יצירה שחצו מדינות, תחומים וסיפורים
התערוכה החדשה, "עומס", מקבצת עשרות עבודות מ-30 שנות יצירה של האמן הפורה, ובהן כאלה שטרם הוצגו בארץ ובכלל. העומס מתייחס גם לשפת היצירה שלו שהיא דחוסה, עזת מבע, פוליטית, פרוורטית לעתים ומלמדת על הצורך הכפייתי שלו ליצור.
בשיחה איתו מתברר שרובין אינו איש של מילים. "אני פועל חרוץ בפס הייצור של עולם האמנות. יחד עם האוצר עברנו תהליך של בחינה ומיון של העבודות שלי משלושה עשורים. זו פעם ראשונה שאני נעזר באוצר, תמיד הסתדרתי בלעדיהם", הוא אומר.
"אפשר לקשקש שעות על יכולתו של רובין להתבונן כחוצן על עצמו, משפחתו והחברה שבה הוא חי, לדבר על השפעת הג'אז על יצירתו ועל התפיסה הארכיטקטונית בעבודותיו, על אפריקה, חירות ושוויון. אבל אלה ממוססים את האינטנסיביות שביצירתו", לדברי האוצר עופר בן גל.
להרולד רובין, 78, ביוגרפיה עמוסה לא פחות מאמנותו. הניסיון לכלוא את האיש קטן הגוף והעינים הבורקות, שהוא צייר, מוזיקאי ג'אז, אדריכל ומורה, בהגדרה ברורה אחת, נדון להיות "כישלון מופלא", כשמו של הסרט התיעודי, שבו התחקתה אחר דמותו בתו החורגת, הבימאית יסמין קינן (הסרט יוקרן בגלריה ביום סיום התערוכה ב-11.9).
כאיש צעיר ביוהנסבורג, עיר הולדתו, נהג רובין להתגנב בלילות לשכונות האסורות לנגן ג'אז עם נגנים שחורים. בחיפושיו אחר המוזיקה והאמנות גילה בדרך מציאות קשה של דלות, קיפוח ואי צדק משווע. הוא היה
רובין למד אדריכלות ובמקביל ניגן ג'אז והציג תערוכות בעלות גוון פוליטי ובהן סדרת ציורים על אודות הטבח בשארפוויל ב-1960, שבו נורו למוות בידי שוטרים 69 מפגינים שחורים. זו הייתה התגובה היחידה של אמן לבן לאירועים הקשים, שזיכתה אותו במעמד בסצנת האמנות ביוהנסבורג. כשהציג את "Jesus My", ציורו של ישו הצלוב כשהוא שרוי בהתעוררות מינית, הועמד לדין באשמת "חילול הקודש" וזוכה לאחר משפט תקשורתי שבסיומו עלה לישראל.
אתה רואה נקודות דמיון בין מה שקורה בארץ ובין מה שהיה בדרום אפריקה?
"המשפט התקיים בשיאו של האפרטהייד", הוא אומר. "בארץ יש הרבה דברים שאני לא מסכים איתם, אבל אני לא מעוניין להיכנס לביקורת פוליטית".
בישראל עבד כאדריכל במשרדו של אריה שרון והיה שותף להקמת פרויקטים כמו האוניברסיטה בניגריה והקמת קולנוע חן בתל אביב.
לאורך השנים הציג עשרות תערוכות יחיד בגרמניה, הולנד, אנגליה, ארצות הברית, דרום אפריקה וישראל, כאן התרחק מחיבוקו של הממסד ונותר אדיש לברנז'ה. רבים אומרים שהוא מצייר כמו נגן ג'אז מחונן. נוטל רעיון בסיסי, סטנדרטי, ומאלתר איתו סיטואציות דרמטיות, בעלי חיים, חיילים, נשים, ילדים, ציורי מערות ועוד.
המוזיקה עודנה חלק מרכזי בחייו, כנגן קלרינט. בעבר ניגן עם המוזיקאי יוסי מר חיים, הקים את להקת "זוויות" וכיום הוא מופיע עם הבסיסט מרק שמוליאן, במועדונים ובפסטיבלים בעולם ובארץ, בעיקר בלבונטין 7 ובגדה השמאלית בתל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם