אמריקן אפרל: על "משועמם" ו"איך להצליח באמריקה"
"משועמם" היא אמנם קצת היפסטרית, אבל כיפית ואינטליגנטית ותותיר אתכם עם קרייבינג לניו יורק. "איך להצליח באמריקה" לעומת זאת היא סתם סדרה בינונית על צעירים בניו יורק. נטע חוטר בעיר הגדולה
''משועמם'', yes stars Drama, חמישי, 22:15
תפקיד מבריק של דנסון. כאן יחד עם שוורצמן יח''צ
ב"משועמם", שעולה הערב כחלק מרצועת HBO ב-yes stars Drama, מגלם שוורצמן את ג'ונתן איימס, סופר כושל שנאבק עם ספרו השני, מחלטר כעיתונאי ומעביר את רוב זמנו בעישון סמים קלים ובשתיית יין לבן. הסדרה נפתחת בעזיבתה של בת זוגו, שלא משתגעת על אורח חייו ומבינה שהוא לא מתכנן לעשות עם עצמו משהו. שבור לב מחליט ג'ונתן סוף סוף לקחת יוזמה, ובהשראת ספר של ריימונד צ'נדלר מפרסם מודעה המציעה את שירותיו כחוקר פרטי. כצפוי לא עובר זמן רב עד שהשיחות מתחילות להגיע.
לרגעים, ובעיקר מבחינה צורנית, "משועמם" היא מעין וריאציה על פילם נואר עם איימס כפיליפ מארלו, אבל מהסוג המביך. כזה שחושף את עצמו בלי לשים לב, נקלע לשיחת נפש עם האדם שאחריו הוא עוקב ואיכשהו בטעות מצליח לסדר את הכל, או לפחות לחמוק בשלום. בין לבין הוא סתם יושב בקפה עם חברו ריי (זאק גאליפיאנקיס החצי מפגר מ"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"), עוד אמן כושל עם בעיות בזוגיות, או מוזעק לשליחויות שונות, לרוב כאלה שכוללות סמים, עבור הבוס הקאלטי שלו ג'ורג' - טד דנסון בתפקיד מבריק ורעמת שיער צחורה.
יוצר הסדרה, אגב, הוא סופר ועיתונאי ניו יורקי בשם ג'ונתן איימס. מעט מגלומני, ולפי גוגל אימג'ס הוא גם די החמיא לעצמו עם הליהוק, אבל שיהיה בכיף. "משועמם" אמנם סובלת לעתים מעודף מגניבות ומאמץ יתר, אבל היא עדיין סדרה כיפית ואינטליגנטית שכתובה מעולה, והיא תשכיח מאיתנו מעט את תלאות הקיץ ונפלאות המזגן הנוזל.
היפסטר ראנאוף. ''משועמם''
יח''צ
''איך להצליח באמריקה'' , חמישי, 21:45
סחים, הם בכל מקום. בן וקאם מנסים להצליח יח''צ
בן הוא לוזר, ויחד עם חברו הספק היספאני ספק שחור קאם הוא מתפרנס מעבודות אקראיות ולא תמיד חוקיות ומנסה למצוא את דרכו בחיים, עדיף בלי להתאמץ יותר מדי. יש להם כל מיני חברים שבבעלותם גלריות אמנות, הם נוסעים בסאבוויי, הולכים למסיבות, מדברים על
סמים וזיונים ונראים נורא ניינטיז, בעיקר לצד סדרה מתוחכמת ועכשווית כמו "משועמם".
הסדרה גם מתאמצת להיראות ריאליסטית (בניגוד לסגנון הפילם נוארי הציורי של "משועמם") באמצעות שימוש במצלמה קופצנית, גיוון אתני מוגזם וכל מיני אימג'ים סמי-אפילפטיים שקופצים מדי פעם למסך. לעתים זה נחמד, אבל בסופו של דבר מדובר בסתם עוד סדרת צעירים בניו יורק, לא ממש גרועה אבל גם לא מוצלחת בשום צורה.
ממש כמו גיבוריה שלא יודעים מה הם רוצים מעצמם, גם הסדרה לא ממש החליטה מה היא רוצה להיות, וההתלבטות שלה לא כל כך מעניינת. כשחושבים על זה, היו צריכים לקרוא לה "איך לא להצליח באמריקה, להישאר לוזר ניו יורקי לכל החיים וגם לעשות על זה סדרה בינונית", אבל אני מניחה שזה היה פחות קליט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם