המירוץ לצמרת של ג'ייסון שוורצמן
בני המשפחה האיטלקים - הדוד פרנסיס פורד קופולה ובני הדודים ניקולס קייג' וסופיה קופולה - כבר כבשו את המסך. עכשיו הגיע תורו של ג'ייסון שוורצמן להביא כבוד לפמיליה עם הסדרה החדשה "משועמם". ראיון מיוחד

- ביקורת על "משועמם"
לאט לאט גם הוליווד מתחילה להתאהב בג'ייסון שוורצמן. בתקופה האחרונה הוא לוהט במיוחד: לפני שבועיים יצא לאקרנים בארה"ב הסרט המדובר "האקסים של החברה שלי" (או בשמו המקורי והפחות מטופש "סקוט פילגרים נגד העולם"), המבוסס על סדרת ספרי קומיקס ובו מגלם שוורצמן את הנבל המרושע הראשי. שוורצמן אף מצא את פרצופו מעטר את מדורי הרכילות כשהודיע שהוא ואשתו בשנה האחרונה, מעצבת אופנה אקולוגית בשם בריידי קאנינגהם, מצפים לילד ראשון שצפוי להגיח בדצמבר. עוד לפני כן, בספטמבר, מתוכננת לעלות ב-HBO עונה שנייה לסדרה שלשמה התכנסנו, "משועמם", שבה שוורצמן מככב.
"משועמם", שהעונה הראשונה שלה עלתה בשבוע שעבר ב-yes stars drama, היא סוג של חייזר בנוף הטלוויזיוני. ממש כמו שוורצמן בעצמו, גם היא איטית, מוזרה וסהרורית. מעין סדרת פילם נואר שעישנה קצת יותר מדי ג'וינטים.
הסדרה (במקור "Bored to Death") מבוססת על סיפור שכתב הסופר האמריקאי ג'ונתן איימס. איימס הוא גם יוצר הסדרה, והדמות הראשית קרויה על שמו. שוורצמן מגלם את האלטר אגו הפיקטיבי הנ"ל, סופר במשבר יצירתי שזה עתה נזרק על ידי חברתו משום שהוא מעשן יותר מדי חשיש ולוגם יותר מדי אלכוהול (למרות שבשבילה הוא עבר לשתות רק יין לבן). מתוך העצב והריקנות שנושאים באמתחתם הלב השבור והחיים בכלל, איימס מחליט לפרסם מודעה באתר אינטרנט שבה הוא מתחזה לבלש פרטי המתמחה באיתור נעדרים ומציע את שירותיו.
שמונת פרקי העונה הראשונה מציגים את מעלליו של איימס בניסיונותיו לפתור מקרים בלשיים משונים, שכמובן משתבשים ומסבכים אותו בצרות. לצדו ניצבים שני ווירדים גדולים לא פחות: חברו הטוב ריי (זאק גליפיאנאקיס מ"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"), קומיקסאי מבולבל עם חברה תלותית, כלומר עוד אמן שמתקשה להתבגר ומחפש משמעות לחייו; וג'ורג' כריסטופר, העורך המטורלל של המגזין שבו איימס מחלטר (טד דנסון בתפקיד חייו). משעמם לא יהיה כאן.

לתפקיד ב"משועמם" שוורצמן לא הגיע במקרה. למען האמת, הוא רצה אותו מאוד ואפילו נלחם עליו ושכנע את הסופר-יוצר שהוא הבחירה המתאימה לג'וב. שוורצמן מעריץ את איימס כבר שנים, מאז שקרא את ספרו "Wake up sir" והתלהב. אחריו פצח בקריאת כל כתביו של איימס, ומששמע שיש אפשרות שהספר הראשון שהגיע לידיו עומד להפוך לסרט, משך בחוטים וסידר לעצמו פגישה אישית לקפה עם האליל כדי לנסות להתברג לקאסט. הוא לא ידע שבסופו של דבר ימצא את עצמו בפרויקט אחר לגמרי.

וזה ככל הנראה מה שיקרה.
"נכון. כשהייתי בתיכון פגשתי איזה זמר מלהקה שממש אהבתי, וכל מה שאמרתי היה פשוט לא מתאים. סיפרתי בדיחה ממש לא מצחיקה, ואז שאלתי אם הוא אוהב איזו להקה והוא אמר שהוא שונא אותה, ושאלתי אם הוא אוהב מאכל כלשהו והוא אמר שהוא אלרגי אליו. אחר כך היה לי קשה להקשיב ללהקה שלו שוב".
הגיוני.
"בכל מקרה, העניין עם ג'ונתן היה דומה. אני בדרך כלל לא כזה אגרסיבי בנוגע לעבודה, בדרך כלל אני לא רודף אחרי תפקידים, אבל הרגשתי שאולי לא תהיה לי הזדמנות נוספת לשבת עם סופר שאני ממש אוהב - כי רוב הסופרים שאני אוהב מתים. זו הייתה הזדמנות חד פעמית.
"ישבנו ודיברנו ומיד חשבתי שזו יכולה להיות ידידות מופלאה. אנחנו מסתדרים, יש בינינו חיבור, מצאנו
למה?
"כי בלש פרטי זו הדמות היחידה שתמיד רציתי לגלם. ממש יומיים לפני שפגשתי את ג'ונתן דיברתי עם חברים שלי על כמה שקשה לי למצוא תפקידים מעניינים, והם שאלו 'אם היית יכול לגלם איזה תפקיד שתרצה, מה זה היה?', ואני אמרתי שהייתי רוצה לגלם בלש פרטי".
מדהים.
"אבל כשישבתי איתו לקפה לא רציתי להיראות כמו שחקן חמדן. כלומר אני נפגש איתו לגבי סרט שעושים לפי ספר שלו, ופתאום אני מתעניין בסדרה? הייתי צריך להיות מאופק ולהגיד 'המממ, זה נשמע כמו רעיון מעניין מאוד ג'ונתן', אבל מבפנים אני מתפוצץ, זיקוקים והכל. ביום שלמחרת שלחתי לו מייל שאני אשמח לקרוא את הדבר הזה על הבלש הפרטי, אז הוא שלח לי וקראתי, ובערך אחרי שני עמודים אמרתי שאני חייב לעשות כל דבר שביכולתי כדי להיות חלק מזה. אז צרחתי וצווחתי ועשיתי הכל כדי להפוך לחלק מהסדרה, וזה הצליח. אני לא אגרסיבי בקטעים האלה בדרך כלל, אבל אני כל כך שמח שבמקרה הזה כן הייתי".

מרגע שנודע לו שהוא קיבל את התפקיד, החל שוורצמן בתחקיר מקיף של הדמות, או במקרה הזה של אלילו ג'ונתן איימס, שעליו היא מבוססת. יש מצב שהוא לקח את זה קצת יותר מדי ברצינות. "כשאמרו לי שלוהקתי לתפקיד עברתי מיד לגור בברוקלין במרחק עשר דקות הליכה מהבית של ג'ונתן", הוא מספר. "רציתי מאוד להיות קרוב אליו ולחוות את חיי היומיום שלו. ג'ונתן כותב די הרבה, אז במהלך הימים כשהוא כתב הסתובבתי בעיר והקשבתי למוזיקה או לספרים מוקלטים שהוא מקריא. לא ניסיתי לחקות את הקול שלו, אלא רק לשמוע איך הוא מבטא מילים מסוימות.
"בלילה היינו אוכלים יחד ארוחת ערב והולכים לסאונה, והיינו פשוט יושבים שם ומזיעים ומדברים על הדמות. בימים שהוא לא כתב היינו פשוט מסתובבים יחד, נפגשים עם חברים והולכים לחנויות ספרים. הפכתי להיות הצל שלו לחודשיים".
מטורף.
"זה היה מדהים. הוא התחתן איתי בקיץ הזה. הוסמכנו".

איך היה לעבוד עם זאק גליפיאנאקיס?
"זה היה די משוגע. יש לו איזה מין אור קומי קסום סביבו, הוא לא אנושי. הוא כל כך חכם וכל כך מצחיק, וכשאני איתו אני מרגיש שהוא האדם הכי מצחיק שאי פעם הכרתי. הוא מבריק, וממש נחמד גם. אני חושב שהיה לי קצת קראש עליו".
בצדק. ואיך טד דנסון?
"אני חייב לומר שאני בר מזל, כי כולנו בסדרה ממש הסתדרנו. אני אספר לך סיפור מצחיק. לילה אחד זאק, טד, ג'ונתן ואני נפגשנו לארוחת ערב. זאק הגיע באופניים שלו ואחרי ארוחת הערב הלכנו לטייל. טד אף פעם לא היה בברוקלין קודם לכן, אז הוא אמר כמה שהוא אוהב את ברוקלין, ואני אומר 'כן, כל כך נחמד פה', ואז הוא אמר 'זאק, אני יכול לרכוב על האופניים שלך?', והוא פשוט רכב על האופניים שלו באמצע הלילה וכולנו הלכנו לצדו, והוא רוכב ושר, ואני אומר לעצמי - 'אלוהים, זה טד דנסון'. זה היה כל כך מוזר".
לא ממש עבדת בטלוויזיה לפני כן. נהנית מזה?
"אני אוהב את זה מאוד. זה מאוד נחמד שכל שבוע אתה מקבל הזדמנות לעבוד עם במאי אחר, זה שומר אותך ערני ואתה עובד כל הזמן במצבים חדשים. צילמנו הרבה צילומי חוץ, ברחוב, לא הרבה על סט, אז אין הרבה התמקמות שהופכת את זה פשוט יותר וזה קשה מאוד, השעות, מזג האוויר. אבל מאוד אהבתי את הקאסט ואת הבמאים, ובייחוד את הכוכבים האורחים שהגיעו מדי שבוע, למשל ג'ים ג'רמוש או פרקר פוסי, אלה אנשים שתמיד הערצתי ותמיד רציתי לעבוד איתם, ועכשיו יש לי הזדמנות. זה נהדר לעבוד כל הזמן עם אנשים חדשים".
למה הכי התחברת בסדרה?
"מאוד אהבתי את הדיאלוגים. למשל באחד הפרקים אני אומר לחברה שלי שכשאני מעשן חשיש זה כאילו עברתי כריתת אונה, אהבתי את זה. ואהבתי שאני אומר לה שחשיש זה בריא והיא אומרת לי שזה לא ואז אני אומר לה שנותנים את זה לחולי סרטן, ואז היא אומרת לי 'אבל אין לך סרטן'. אוי, אני מצטער שנתתי לך שני רפרנסים שקשורים לחשיש".
את המשך הכתבה ניתן לקרוא ב"רייטינג" החדש